שמואל וינברג: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי '''שמואל וינברג מסלונים''' ([[תר"י]] ([[1850]])  - [[י"ט בשבט]] [[תרע"ו]] ([[24 בינואר]] [[1916]])), מכונה '''הדברי שמואל''' על שם ספרו או '''הפאטער''' (=האב, כפי שהיה מכנהו אחיינו ה[[אדמו"ר]] רבי [[אברהם וינברג (השלישי)]]). היה ה[[אדמו"ר]] השני בשושלת אדמו"רי [[חסידות סלונים]]. עמד בראשה החל משנת [[1883]] ועד לפטירתו בשנת 1916.

נולד לרב יחיאל מיכל אהרן, בנו של מייסד חסידות סלונים [[אברהם וינברג (הראשון)]]. בילדותו ביקר אצל רבי [[משה מקוברין]] בשנה האחרונה לחייו. את עיקר דרכו ומשנתו רכש אצל סביו מייסד חסידות סלונים. עם זאת הרבה לנסוע אל אדמו"רי דורו, בהם רבי [[חיים הלברשטאם]] אצלו שהה תקופה ארוכה ורבי [[דוד משה מטשורטקוב]].

נמנה בין מנהיגי דורו וניהל פעילות עניפה בענייני הציבור. ניהל יחד עם [[החפץ חיים]] קרן כספים שתמכה בהקמת [[תלמוד תורה|תלמודי תורה]] ו[[מקווה|מקוואות]].  השתתף בהקמת ארגון "כנסת ישראל", פעל להקמת תנועת "מחזיקי הדת" שהתנהלה תחת שם זה עד להקמת תנועת [[אגודת ישראל]] שאף בהקמתה היה שותף מלא <ref> בספר "ומעיין מבית ה'" כותב רבי [[שלום דובער שניאורסון]] האדמו"ר מ[[חסידות חב"ד|ליובאוויטש]] באגת משנת [[תרס"ב]]: "בטח נודע לו דבר ההתעוררות בעין חברת מחזיקי הדת, לייסד במדינתנו, אשר המתעסק בזה הוא הרבי ד'''סלאנים'''"</ref>. בפעילותו העניפה עמד בקשר מתמיד עם רבי [[חיים מבריסק]], החפץ חיים, [[הגדול ממינסק]], [[שלום דובער שניאורסון]], [[האמרי אמת]] ועוד רבים. בקשריו עם אדמו"רי ורבני דורו השתמש רבות עם שליחו בן אחיו רבי אברהם וינברג (השלישי) שהפך בעצמו לימים כאדמו"ר מסלונים.

כדרכם של אדמו"רי חסידות סלונים עמד בקשר הדוק עם היישוב החסידי ב[[ארץ ישראל]] ותמך בהם בכל כוחו. בצעירותו ביקר פעמיים בארץ. עמד בנשיאות [[כולל רייסין]] שתמך במאות משפחות שגרו ב[[טבריה]], [[צפת]] ו[[ירושלים]] והתרים עבורו כספים רבים. בשנת [[תר"ס]] פעל להקמת [[ישיבת אור תורה]] על ידי חסידו הרב [[משה קליערס]] רבה האשכנזי של העיר.

נפטר בי"ט בשבט תרע"ו בעיצומה של [[מלחמת העולם הראשונה]] בעת שהותו ב[[וורשה]] לצורכי רפואה, ובשל קשיי ההתניידות בעת מלחמה נקבר ב[[בית הקברות היהודי בוורשה]].

חלק משיחותיו ו[[דברי תורה|דברי תורתו]] הודפסו בספר "דברי שמואל".