חיים יוסף דוד נימוטין

הרב חיים יוסף דוד נימוטין (?-י"ד אלול תנש"א) היה חסיד חב"ד שזכה לשמש את הרב לוי יצחק שניאורסון והרבנית מרת חנה שניאורסון הוריו של הרבי בקזחסטן. לאחר פטירתו של ר' לוי יצחק עסק באחזקת וניקיון ציונו הק' עד יציאתו מרוסיה בשנת תשל"ט. מאז ועד פטירתו התגורר בשכונת קראון הייטס.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד לאביו הרב שמואל נימוטין שליח רבותינו נשיאינו לפטרבורג, ונקרא על שם סב מצד אביו הרב יוסף דוד נימוטין, מחסידי אדמו"ר הצמח צדק.

בזמן מלחמת העולם השנייה התגורר באלמא אטא שבקזחסטן ועסק בהצלת נפשות.

הקים בביתו מקוה טהרה, וזכה לשמש ולסעוד את המקובל הרב לוי יצחק שניאורסון והרבנית מרת חנה שניאורסון הוריו של הרבי.

בעקבות פעילותו בעניני יהדות, נאסר על ידי השלטונות ונשלח לרצות שש שנות גלות בסיביר.

בעת 'הבריחה הגדולה מרוסיה' בשנת תש"ו הפקיד בידיו של הרב שמחה גורודצקי את השופר בו השתמש אביו של הרבי שהיה בידו ירושה מאדמו"ר הצמח צדק, על מנת שיעביר אותו אל הרבי.

הרב נימוטין נותר בברית המועצות עד שנת תשל"ט, ושמר על ציונו הק' של ר' לוי יצחק, ודאג לניקיונו ולאחזקתו^[1].

לאחר יציאתו מרוסיה קבע את מגוריו בקראון הייטס וזכה לקירובים מהרבי עקב קירבתו וסיועו לאביו.

בהתוועדות שבת פרשת עקב, כ' באב תשד"מ - יום מלאת ארבעים שנה להסתלקותו של רבי לוי יצחק - הודיע הרבי שיחלק לנוכחים בהתוועדות שזכו לשמש את אביו, משקה, מבקבוק מיוחד שנשלח אליו מהתוועדות חסידים מאחורי מסך הברזל. הרבי הוסיף:

"אלו שזכו לשמש את האאמו"ר - לא ינהגו באופן של "ענווה" ו"הצנע לכת"... אלא יגשו עתה לקבל משקה".

לאחר השיחה ניגש הרב נימוטין לרבי לקבל את המשקה (יחד עם ר' יעקב יוסף רסקין ובניו ור' גרשון מענדל גרליק).

נפטר בליל ש"ק פ' תצא י"ד אלול תנש"א. הלוויתו התקיימה ביום ראשון בצהריים, זכה שהרבי ילווה את ארונו והשתתף במסע הלוויה כברת דרך. נטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק, בסמיכות לאוהל כ"ק אדמו"ר הריי"צ.