הוא פסק על עצמו

הוא פסק על עצמו הוא ביטוי המופיע רבות בתורת הרבי, באמצעותו השליך הרבי הוראות וביטויים שנאמרו על ידי רבותינו נשיאינו בנוגע לקודמיהם בשלשלת הנשיאות, על הנשיאים שאמרו זאת עצמם, כאשר חסידים ממשיכים ומשליכים את הדברים שהרבי אמר אודות חותנו עליו עצמו.

היסוד הראשוני לכך נמצא כבר בתנ"ך בסיפור 'כבשת הרש' עם דוד המלך, וכן בדברי חז"ל וביתר שאת בתורת הבעל שם טוב, שהנהגת הקב"ה עם האדם, היא לפי האופן שבו האדם עצמו שופט ומתייחס למקרה דומה שהוא רואה אצל אחרים.

בתנ"ך

המקור המקראי המובהק ליסוד זה מובא בדברי חז"ל על המפגש בין נתן הנביא לדוד המלך. נתן הנביא סיפר לדוד על "עשיר" שגזל את "כבשת הרש" של העני. דוד המלך פסק מיד: "חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת". או אז אמר לו נתן הנביא: "אַתָּה הָאִישׁ". בכך, דוד פסק על עצמו את הדין.

בדומה לכך מפרש הבעל שם טוב את המשנה במסכת אבות: "וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ".

הבעל שם טוב מסביר כי הביטוי "מדעתו" פירושו בהסכמתו. לפי הסבר זה, כאשר אדם עובר עבירה, אין בית דין של מעלה מענישים אותו עד שהוא עצמו פוסק כי המעשה שעשה ראוי לעונש.

סדר הדברים הוא כדלהלן:

1. מראים לאדם (או משמיעים לו) סיפור על אדם אחר שעבר עבירה מסוימת הדומה לעבירה שהוא עצמו נכשל בה.
2. האדם, שאינו מודע לכך שמדובר בהשתקפות של מעשיו, פוסק בנחרצות כי אותו פלוני חייב עונש או עומד למשפט.
3. באותו רגע, פסק הדין שיצא מפיו נחתם עליו עצמו בבית דין של מעלה.

בכך מתקיים "מדעתו" – שהעונש בא עליו לאחר שהוא עצמו הסכים לדברים.

בכתבי רבותינו נשיאינו מוסברים הדברים בכמה אופנים, הבעל שם טוב השווה את הזולת למראה, על יסוד פיסוק שונה של דברי חז"ל: "כל נגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו", שכל מה שאדם רואה אצל חברו, זה מכיון שמראים לו זאת מלמעלה כרמז לכך שעליו לתקן את עצמו, ואילו אם הוא היה 'נקי' מחטא ועוון, הוא לא היה רואה נגע ופסול אצל חברו. כשם שאדם המביט במראה ורואה לכלוך, הרי שהלכלוך נמצא על פניו שלו ולא בתוך הראי, כך הרואה פגם בזולתו – סימן הוא שיש פגם זה (בדקויות כאלו ואחרות) בו עצמו. הדיבור על חטאו של הזולת הוא המנגנון שבו האדם מוציא מן הכוח אל הפועל את פסק הדין על עצמו.

בספר התניא ובמאמרי חסידות מוסבר רעיון דומה על יסוד דברי חז"ל בגמרא שמידתו של הקב"ה היא "מידה כנגד מידה" ובמידה שאדם מודד בה מודדין לו.

בעבודת השם

רבותינו נשיאינו לומדים ומעוררים מכך, שההבנה שהאדם פוסק על עצמו מובילה אותו להוראות מעשיות:

• לימוד זכות: להשתדל תמיד למצוא צד זכות על חברו, מתוך הבנה שבאותו רגע הוא פועל "לימוד זכות" בבית דין של מעלה גם על פגמיו שלו.
• שתיקה והימנעות מאמירת דברים שליליים על החבר ולשון הרע: הימנעות משפיטת הזולת אינה רק עניין של נימוס או איסור בלבד, אלא הגנה עצמית רוחנית.

לקריאה נוספת

• פסק על עצמו, 'היכל ליובאוויטש' גליון ט' ישיבה גדולה ליובאוויטש בית שמש, י"א ניסן ה'תשפ"ו עמוד 77