דין יפת תואר

דין יפת תואר עוסק במצב שבו חייל יהודי יוצא למלחמה ומוצא אשה גויה מהשבי, ומתאווה להתחתן עמה. התורה מתירה לו לקחתה לו לאשה בתנאים מסוימים, אך מבהירה כי מדובר במצב בלתי רצוי.

סדר ההנהגה באשת יפת תואר

התורה מצווה על החייל הישראלי לנהוג באשת יפת תואר כפי שמפורט בפרשה זו. כפי שנאמר בפסוק: "וראית בשביה אשת יפת תאר", כלומר שהיא תהיה יפה בעיניו. הצווי בתורה הוא להביא את האשה לביתו ולצוות עליה לגלח את ראשה, לגדל את ציפורניה ולהסיר מעליה את בגדי התפארת שהביאה עמה מביתה. זאת משום שהיה נוהג באומות העולם שהנשים התייפו והתקשטו במלחמה במטרה לזנות. בנוסף, היא תורשה לבכות את אביה ואמה חודש ימים כרצונה.

המשמעות של מצווה זו היא ליצור אמצעים שיביאו לכך שהאשה לא תהיה אטרקטיבית בעיני החייל, כדי למנוע ממנו להתפתות ולהתאהב בה. כל זאת נעשה כדי להמעיט ביופיה החיצוני ולהפוך אותה לפחות מושכת.

התורה גם אוסרת על מכירת אשת יפת תואר לאחר שבא עליה החייל. בפסוק נאמר: "והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף". התורה אוסרת גם על החייל להשתמש בה כעבדת עבודה, דהיינו, לא להשתמש בה ככלי לצורכי עבדות או כפלגש.

הציווי על פי הגמרא הוא שאין להשתמש בה לאחר שהיא נישאה לו, ולא להפוך אותה לשפחה. אסור להמיר את מעמדה מעונשית למעמד של עבדות.

מטעמי המצווה

המצווה נועדה ללמד את האדם כיצד להתעלות ולשלוט ביצריו. חז"ל מסבירים כי התורה מתירה את הדין של יפת תואר מתוך הכרה בכוחו של יצר הרע. אם התורה לא הייתה מתירה את השבי, היה החייל נוהג בה בדרך אסורה מתוך כוחות היצר. התורה ציוותה לגלח את ראשה ולגדל את ציפורניה כדי להמעיט את יופיה ולפגום במראה החיצוני שלה. כל זאת נעשה על מנת שהחייל לא יתעורר לתשוקה וימנע מהתחתן עמה.

רש"י מפרש כי הגלוח והבכי נועדו להמעיט במראה החיצוני שלה, ובכך להרתיע את החייל ולהפוך אותה לפחות מושכת בעיניו.

והכוונה של הציווי להמנע ממכירת אשה לאחר שבא עליה החייל ולמנוע ממנה להפוך לשפחה, היא במטרה לשמור על כבודה.

מדיני המצווה

בעניין הדינים, אשת יפת תואר יכולה להיות בתולה, בעולה או אשת איש. כמו כן, התורה אוסרת על החייל לשאת יותר מאשה אחת מהשבי, כפי שנאמר: "וחשקת בה" - ולא בה ובחברתה.

בנוסף, הציוויים מדברים על כך שלא ניתן לקחת את האשה מייד לאחר המלחמה, אלא יש לתת לה את הזמן להתרגל ולהתגייר לפני שנישאים. כל זאת על מנת להבטיח שהיחסים יהיו על פי ההלכה, ולא במטרה להוציא את האשה לשעבוד או לניצול.

אם האשה לא רוצה להתגייר, החייל מחויב לשחררה לאחר 12 חודש, ואם לאחר חודש הבכי היא עדיין אינה מעוניינת להתגייר, יש להמתין עוד שני חודשים. אם האשה נתעברה מביאה ראשונה, הילד לא יהיה יהודי ולא ייחשב כבן החייל.

פנימיות העניינים - בחסידות

בפנימיות העניינים, המונח "יפת תואר" מתייחס לחלק בנשמה שאינו מתלבש בגוף, אלא נמצא בבחינת מקיף מעל לגוף. הכינוי "יפת תואר" נוגע לסיבת היותה נמשכת מחלק כללי יותר של הנשמה, שבזכותו מופיעה תחושת יופי. באופן גשמי, יופי לא נמדד רק על פי גוון אחד, אלא על פי השילוב של גוונים שונים יחד, כמו תפארת שהיא כוללת את החסד והגבורה. כל שילוב כזה יוצר את האיזון המושלם של יופי פנימי שמתגלה בצורה חיצונית.

"אשת יפת תואר", לעומת זאת, מתארת את החלק מהנשמה המלובש בגוף. כלומר, מדובר בחלק מהנשמה שמתלבש בגוף ומקבל את ההשפעה מהחלק של הנשמה הלא מלובש, הנקרא "יפת תואר". כאשר "אשת יפת תואר" נמצאת בבחינת גלות בתוך הגוף ובנפש הבהמית, היא נתפסת במצב שבו מידות ורגשות של הנפש הבהמית שולטים על הנפש האלוהית, שזהו פירושו הפנימי של "וראית בשביה אשת יפת תאר", כלומר ישנה מציאות של שבי שבו הנפש האלוהית כבולה ונמצאת תחת שליטת הנפש הבהמית.

כשהאדם מתעורר ומבקש לשחרר ולהוציא את הנפש האלוהית מתוך הגלות, ולהביא אותה לשליטה בגוף, שזהו הפירוש של "וחשקת בה", אז צריך שיהיה ו"וגלחה את ראשה", שזה מבטה את המעבר ממצב של שליטה של היצר הרע במידות רעות, אל מצב של תיקון. כאשר אדם מתעורר לשחרר את הנפש האלוהית, הוא משנה את המידות הרעות שבו ומביא את הנפש האלוהית לשלוט בגוף. פעולה זו נחשבת לתהליך של "גליחת הראש", כלומר, העברת הלבושים הצואים של הנפש הבהמית, שהם המחשבות, הדיבורים והמעשים שאינם מכוונים לעבודת ה' ומנוגדים לרצון האל.

ההסבר לכך הוא שהנפש הבהמית נטמאת במידות רעות, והשערות מסמלים את ההתחכמות היתרה במילי דעלמא (החיים החומריים), אף אם יש בהם צורך מסוים, ובפרנסה ומשא ומתן, הם צריכים להיעשות בהתאם לציווי התורה. התחכמות שאינה מתואמת עם רצון ה' מטמאת את המידות ואת החלקים הרוחניים של הנפש, דבר שמוביל לכך שהנפש האלוהית לא יכולה לשלוט בגוף. לכן, המשמעות של "גלחה את ראשה" היא תהליך רוחני שבו אדם מבצע תיקון בנפשו, על ידי העברת המידות הרעות (ה"לבושים הצואים") ויוצא ממצב של שליטת הנפש הבהמית, עד שהנפש האלוהית שולטת במידה ראויה.

מקורות לעיון

• ספר הליקוטים - דא"ח צמח צדק ערך יפת תואר