בן ציון מיכאלשוילי
הרב חכם בן ציון מיכאלשוילי (י"ב שבט תרח"צ - כ' אדר תש"פ). היה חסיד של הרבי הריי"צ והרבי. נולד בגרוזיה, עלה לארץ ישראל בשנת תשכ"ז והתיישב בכפר חב"ד.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בעיירה קולאשי שבגרוזיה בי"ב שבט תרח"צ לרב חכם שבתי מיכאלשווילי והרבנית ציפורה.
את חינוכו החסידי ספג בבית אביו ובבית סבו חכם אברהם מיכאלשוילי.
בהגיעו לגיל חתונה, נשא את רעייתו מרת תמר ממשפחת מיכאלשווילי.
שלשת האחים לבית מיכאלשוילי, ר' יעקב, ר' משה, ור' בן ציון, היו ידועים כפעילים נמרצים אשר אינם חוששים משום דבר, ופעלו במסירות נפש כפשוטו תחת הממשל הקומוניסטי בהפצת יהדות וחסידות, הם הסתובבו מעיירה לעיירה וייסדו שיעורי תורה, לימוד ילדים, שימשו כחזנים, מוהלים, וכו', הקג"ב פרסם את שמותם כאנשים מסוכנים "המכניסים רעל לראשי ילדינו".
בחודש שבט תשכ"ז, קיבל חכם בן ציון אשרת יציאה מברית המועצות, דבר שהיה באותה תקופה יוקר המציאות, וזאת בעקבות שהתעקש וניסה שוב ושוב, ובקיץ של אותה שנה, מייד לאחר סיום מלחמת ששת הימים, עלה לארץ יחד עם שני אחיו חכם יעקב מיכאלשוילי וחכם משה מיכאלשוילי, ובי' תמוז הגיע לנמל חיפה, והתיישב בכפר חב"ד.
לקראת חודש תשרי תשכ"ח הגיע לחצרות קדשנו על פי הזמנה מיוחדת שקיבל מהרבי. במהלך הביקור זכה לקירובים מיוחדים יחד עם אחיו, ובכל התוועדות הרבי ווידא שהם נמצאים, באחת ההתוועדויות אף הזמין אותם לשבת מאחורי מקום מושבו[1].
במהלך החודש זכה להיכנס ליחידות אצל הרבי. ביחידות, זכה להתעניינות וברכות מהרבי, וביקש מהרבי ברכה להצלחה בעבודת התפילה, והרבי ברך אותו על כך. עוד שאל את הרבי האם לשנות את המנהגים שנוהג למנהגי חב"ד, והרבי הורה לו לא לשנות את המנהגים, להמשיך את הפעילות שפעל בדרך אבותיו שבגרוזיה.
בשנת תש"מ נסע פעם נוספת לרבי יחד עם זוגתו, וביחידות לה זכו[2] לאחר שהרב בן ציון הביא לרבי את הפתק שהכין, הביאה גם היא את הפתק שלה יחד עם תמונה של ההורים שלה, ותמונה נוספת של בני המשפחה, כשעל התמונות היו כתובות בצד האחורי שם ושם האמא של כל המצולמים, והרבי הסתכל על התמונה ופניו נהרו משמחה, הרבי הרים את ראשו הקדוש ופנה אליה באמרו "תודה רבה בעד התמונה", ובירך "תזכו לחתן בנים ובנות נכדים ונכדות" והמשיך לברך ברכות נוספות.
בשנת תשמ"ה כתב לרבי לגבי פתיחת כולל אברכים לבני קהילת יוצאי גרוזיה, וזכה על כך לברכות מיוחדות ומענות חיובים, שהעניקו לו את הכח לעסוק בפתיחת וביסוס הכולל לצד אחיו.
בשנת תשמ"ח טס לכבוד סיום כתיבת הספר תורה שיזם אחיו חכם יעקב לאחר ר"ח כסלו תשל"ח שהרבי הבריא מהאירוע הלבבי שהיה בשמחת תורה של אותה שנה, כשהוא עצמו זכה להיות שותף מאחורי הקלעים בהוצאת היוזמה אל הפועל, ולקראת י' שבט תשמ"ח טס לרבי וזכה להיות נוכח במעמד מיוחד של הסיום ספר תורה.
הייתה לו חיות מיוחדת בעניני משיח והאמין במשך כל חייו בכך שהרבי הוא המלך המשיח, והחזיק בכך אף לאחר ג' תמוז תשנ"ד.
בתקופה האחרונה לחייו סבל מייסורים, ונפטר בגיל 82 בכ' אדר תש"פ, ונטמן בבית העלמין הר הזיתים.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אחיו, ר' יעקב מיכאלשוילי
- אחיו, ר' משה מיכאלשוילי
- בנו הרב אברהם מיכאלשוילי - שליח הראשי למדינת גרוזיא.
- בתו מרת בת ציון, רעיית ר' רפאל ציקוושווילי - ירושלים]]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- החסיד שמסר את נפשו על הפצת המעיינות חוצה, תשורה מיום היארצייט השני
הערות שוליים
- ↑ בהתוועדות בראש השנה כשהסתובב הרבי לומר 'לחיים' ליושבים, הביט הרבי בפנים בוהקות בר' שמואל לוויטין (ששימש בעצמו כשליח אדמו"ר הרש"ב בגרוזיה) ואמר לו "נו, באו מגרוזיה?" ור' שמואל היה בהתרגשות עצומה. לאחר מכן התברר פשר ההתרגשות של ר' שמואל. הוא סיפר ששנה קודם לכן, בהתוועדות ליל שמחת תורה תשכ"ז לפני ההקפות, פנה אליו הרבי ואמר לו: "בשנה הבאה, בעזרת ה', יהיו כאן מיהודי גרוזיה" הרב לוויטין האמין באמת ובתמים בדברי הרבי וכל אותה שנה היה צופה וממתין מתי יבא הרגע. מי יהיו היהודים שעליהם כיוון הרבי. והנה כעת הגיע הרגע שכה ציפה לו.
- ↑ באותו ליל יחידות רק בשעה אחת בלילה הרבי יצא מהחדר והלך להתפלל מעריב בזאל הקטן. כשהרבי חזר מהתפילה, הם היו הראשונים בתור להיכנס ליחידות.