בית השלחין

בית השלחין הוא מושג חקלאי המתאר סוג של שדה שבה נעשה שימוש בשיטות השקיה מלאכותית למטרת גידול צמחים וחקלאות. מדובר בשדות או גינות שצריכים שלא יהיו תלויים אך ורק על גשם - מטר השמיים, אלא בעיקר על מים שמוזרמים אליהם על ידי מעשה בני אדם.

בית השלחין ובית הבעל

בית הבעל, לעומת זאת, מתאר שדה שבו הצמיחה והגידול מתבססים על גשמים שמגיע ישירות מהשמיים ללא צורך בהשקיה מלאכותית.

בית השלחין מתאר שדה חקלאי שצריך השקיה חיצונית כדי לצמוח. זהו שדה שבו הגידול והצמיחה תלויים במים שהאדם שולח לו (מים שמסופקים ממקור חיצוני). במובן זה, השדה זקוק למאמץ חיצוני כדי לשגשג ולהניב פירות. לאידך ישנה מעלה לבית השלחין שמוציאה פירות תדיר.

בגמרא מבואר ש"בית השלחין" הוא מלשון ו"שולח מים על פני חוצות", שזה הולך על חוץ לארץ שמשקים אותה על ידי שליח. ועל דרך זה יש לפרש בית השלחין שחוץ מהמטר, צריך להשקות אותה ולשלוח בה עוד מים על ידי שליח בשר ודם.

ארץ ישראל וחוץ לארץ

שזהו גם החילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ (מצרים):

אודות ארץ ישראל נאמר שהיא לא כארץ מצרים שמשקים אותה מים ברגליך, כי אם ארץ ישראל שותה מים ממטר השמיים.

זה מסמל שיש פחות נתינת מקום לטעות ש'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה', כמו שבמצרים כשהיו צריכים לגשם לא היו מסתכלים למעלה ומתפללים להקב"ה, כי היה להם מים משלהם, שזה היה הנילוס, שעשו בידי אדם, וזה היה העבודה זרה שלהם.

אך בארץ ישראל מכיוון ששותה ממטר השמיים, הרי יהודי זוכר להיות מתפלל להקב"ה, "ובחוקותי תלכו" הקב"ה מבטיח ש"ונתתי גשמיכם בעיתו".

בחסידות

המשמעות של המושג "בית השלחין" קשורה ליחס של כנסת ישראל עם הקב"ה, ומייצגת את התקופה שבה עם ישראל נמצא בגלות, בעת ששכינת ה' מצויה רחוק מהעם. המושג מתאר את השיטה החקלאית המושקית של בית השלחין, שבה המים שמספקים לצמחים אינם רק "מטר השמיים", אלא יש צורך במעיין, שמסמל את המצוות מדבריהם של חכמים (מצוות דרבנן), כדי להשקות את "הבית".

המשמעות הפנימית של "בית השלחין" מתארת את הזמן שבו כנסת ישראל נמצאת בגלות. כאשר כנסת ישראל והקב"ה אינם מצויים בקשר של "פנים בפנים", כלומר לא בתשוקה ובאהבה בתענוגים, אלא בקשר של "אחור באחור", אז יש צורך בהשקיה מלאכותית שתסייע לצמיחה ולגדילה של ה"בית". זהו זמן שבו המטר – שהוא מסמל את התורה, איננו מספיק, ויש צורך ב"מעיין סתום", שמייצג את המצוות דרבנן.

כאשר כנסת ישראל נוהגים להקב"ה ביחס של "פנים בפנים", אז גם הקב"ה מתנהג עם בני ישראל גם באופן של "יאר ה' פניו אליך", ואז מצב של כנסץ ישראל היא בדוגמת שדה "בית הבעל" – הקב"ה נותן את השפע ממטר השמים.

אך בזמן הגלות, כאשר כנסת ישראל נמצא במצב של אחור באחור עם הקב"ה (שאז עבודת בני ישראל אינה באהבה, כי אם באופן של "אתכפיא", אז אין את ה"מים הדוכרין" - המטר של השמיים), נדרש מקור מים חיצוני – "מעיין סתום" – כדי להשקות את השדה.

מקורות לעיון

• ספר הליקוטים להצמח צדק ערך בית השלחין