אחאב בן עמרי
אחאב היה המלך השביעי של ממלכת ישראל, בנו של המלך עמרי. בימיו גדלה מלכות ישראל מאוד, עד שהיה לאחד משלושת המלכים ש'משלו בכיפה'[1].
נחשב לאחד מהמלכים החוטאים ביותר, שהעמיד עבודה זרה בכל רחבי ממלכת ישראל.
דמותו של אחאב[עריכה | עריכת קוד מקור]
חז"ל מספרים שאחאב העמיד עבודה זרה על כל תלם ותלם בארץ ישראל והשתחווה לו, וכתב על דלתות עיר הבירה שומרון "אחאב כופר באלקי ישראל". בתקופתו גם נבנתה מחדש של העיר יריחו על ידי חיאל בית האלי, למרות הקללה שהטיל יהושע בן נון על מי שיבנה אותה, לאחר שנכבשה בתחילת כיבוש הארץ.
אחאב נשא לאישה את איזבל בת אתבעל, נסיכה צידונית, שקידמה את בניית העבודה זרה בארץ ישראל ורדפה את נביאי ה'.
חטאיו הרבים הביאו על ממלכת ישראל בצורת קשה שנמשכה שלוש שנים, ובסופה שלח אליו הקב"ה את אליהו הנביא שיוכיח אותו על חטאיו, ולאחר מכן כינס את כל העם בהר הכרמל כדי להוכיח את העם שיפסיקו לעבוד את הבעל ויעבדו את ה' בלבד.
למרות חטאיו הרבים, אחאב כיבד לומדי תורה[2]. כאשר מלך ארם דרש ממנו שיתן לו את ספר התורה סירב אחאב בתוקף, מתוך מסירות נפש[3]. בזכות מעשה זה זכה למלוך במשך 22 שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתים אותיות[4].
כרם נבות[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחאב חמד את כרמו של נבות היזרעאלי שהיה ממוקם קרוב לארמונו, אך נבות לא הסכים למכור לו את הכרם. איזבל שמעה על סירובו של נבות והעלילה עליו שקילל את ה' ואת המלך. לאחר משפט שנערך לו, נבות הוצא להורג וכרמו הוחרם למלך.
לאחר רצח נבות הוכיחו אליהו הנביא במילים קשות ואמר לו "הרצחת וגם ירשת". אליהו בישר לאחאב שהוא ואשתו ימותו, ובית המלוכה שלו יחרב בגלל רצח נבות והעבודה זרה שמילא בה את הארץ.
לאחר ששמע את הנבואה החל אחאב להתענות ולעשות תשובה על מעשיו, ובעקבות כך נדחה חורבן בית המלוכה שלו לבנו. הנבואה על מותו התקיימה כאשר הוא נהרג בקרב מול ארם ברמות גלעד. בימי מלכותו של בנו יהורם מרד בו יהוא בן נמשי והרג את כל בית אחאב, ובכך התקיימה נבואתו של אליהו במלואה.
לאחר מותו ערכו בני ישראל מספד גדול, בגלל שלאחר שנפגע בקרב המשיך לעמוד במרכבתו כדי לא לגרום למנוסה של בני ישראל במהלך הקרב[5].
על דורו של אחאב נאמר שעל אף שהיו עובדי עבודה זרה ניצחו בקרבות, משום לא היו בהם מלשינים והיו באחדות[6]. מפלתו מול ארם הגיעה משום שלא ניסה להכריע את ארם כשהיה מוכה וחבול אלא רדף אחריו להראות לו שהוא שוחר שלום וכרת עימו ברית. לאחר מכן התחזק ארם ומזה הגיעו כל הצרות, עד למותו של אחאב[7]
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בימי אחאב עבדו לבעל והאשירה, שהם השמש והירח, כי השמש היא בבחינת זכר והירח בבחינת נקבה, ובדרך זו מגיע השפע לעולם. עבודה זרה זו היתה באופן של "אלקא דאלקיא", היינו שהם האמינו בקב"ה אך טעו לחשוב שהשפע ממנו עובר דרך העבודה זרה, ובגלל שחשקו בהשפעה הגשמית עבדו את השמש והירח[8].
בעולם הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]
חז"ל מכלילים את אחאב ברשימת שלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא[9]. אך בירושלמי מובא[10] שלמרות מה שנאמר שאין לו חלק לעולם הבא, לאחרי שעברו שנים רבות ממותו נעשתה בו מידת הדין ונשרף גופו, ובצירוף עם זכות הארץ יקום גם הוא לתחיה. הרבי מבאר[11] שאין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, אלא כוונת הבבלי היא לגופו של אחאב, ובירושלמי מדובר בנשמתו, שתקום בגוף אחר.