אונאה

אונאה היא איסור מן התורה המתייחס לפגיעה בזולת במסחר או בדיבור. התורה מבחינה בין שני סוגים עיקריים של אונאה: הונאת ממון - פגיעה כלכלית באמצעות הטעיה במחיר או בערך העסקה, והונאת דברים - הטעיה או פגיעה רגשית או נפשית באמצעות דיבור. שני האיסורים נלמדים מאותה פרשה בתורה, ודיניהם שונים בפרטיהם ובתחום תחולתם.

בפנימיות התורה מבואר שבהשפעת האלוקות מן המשפיע אל המקבל, כאשר האור אינו נמשך במידה המדויקת הראויה לכלי - ההמשכה אינה מתקיימת בשלמות, ולעיתים אף מתבטלת; וכאשר הפער קטן יותר ההמשכה מתקיימת אלא שדורשת תיקון.

האיסור ההלכתי

מקור האיסור מופיע בפרשת בהר:

"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ – אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו . . וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ" (ויקרא כה, יד-יז).

חז״ל למדו שהפסוק הראשון עוסק באונאת ממון, ואילו הפסוק השני עוסק בהונאת דברים, והדגשת התורה "ויראת מאלקיך" נאמרה דווקא בהונאת דברים, מפני שלעיתים אין אדם אחר יכול להוכיח את הפגיעה, והיא מסורה ללב בלבד, והסיבה לכך שגם הונאת ממון וגם הונאת דברים נאמרה בתורה באותה לשון רומזת לכך שהצד השווה שבשניהם שיש בהם 'קנטור'.

חז"ל נתנו הגדרות ברורות בהונאת ממון מהי טעות סבירה שמאפשרת את קיום המקח, ומהי טעות במכירה או קנייה במחיר החורג מן השווי המקובל במידה משמעותית, שמחייבת את ביטול המקח:

• טעות פחות משתות (פחות משישית מהמחיר) – המקח קיים ואין החזר
• טעות בשתות (שישית) – המקח קיים ויש להחזיר את ההפרש
• טעות ביותר משתות – המקח בטל

כל דיני אונאת ממון הוא רק במטלטלין, במסחר רגיל ובין יהודים, ואינו חל בקניית ומכירת קרקעות עבדים שטרות והקדשות, ובקניינים אלו, אף שאין דין אונאה - עדיין קיים איסור הטעיה או גניבת דעת.

בהונאת דברים, נכללים סוגים שונים של פגיעה באדם אחר באמצעות דיבור, כמו בדוגמאות השונות שמביאה הגמרא: להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים, להזכיר לגר את מעשה אבותיו, לשאול אדם על מחיר חפץ בלי כוונה לקנות, ולומר לאדם הסובל ייסורים שהם תוצאה של חטאיו. איסור זה חל גם כאשר אין נזק ממוני כלל, וחז"ל אמרו כי גדולה אונאת דברים יותר מאונאת ממון, והטעם לכך שאונאת דברים פוגעת באדם עצמו ולא רק בממומו, ואין לה השבה ותיקון.

ההבדל בין האיסור של הונאת ממון לאיסורי גזל וריבית הוא, שבריבית האדם מסכים מדעתו, בהונאת ממון - הוא שלא מדעת, ובגזל - שלוקח בעל כרחו.

בפנימיות התורה

אונאת ממון - השפעה לפי כלי המקבל

בעץ חיים ישנו שער שלם המבאר את עניין האונאה על פי פנימיות התורה. נקודת העניין הוא שהשפעת האור האלוקי הוא בבחינת שם הוי' שהוא במספר כ"ו (26), והשפעה זו היא מעין קניין, שהאור האלוקי שהיה כלול בעליון (ה'מוכר'), יורד ו'נקנה' ומתאחד עם המטה (ה'לוקח').

דרך השפעת החסדים מן המשפיע על המקבל היא באופן כזה, ששליש מתוך המשפיע מכוסה בכלי המקבל (יסוד אמא) ושני שליש נשאר מגולה.

כיון שמספר 26 אינו מתחלק באופן שווה לשלושה חלקים, לפעמים מתגלים מתוך הכ"ו אורות 18 אורות והאונאה היא בשליש העליון (שנותר במספר 8), ולפעמים האונאה היא בשליש התחתון ו-10 אורות נשארים למעלה. ועדיין, כל זמן שהאונאה היא מעטה, פחות משתות, 'מתקיים המקח' וההשפעה נשלמת.

אך כאשר יש תוספת הארה עצומה מלמעלה שמאירה למטה בלי שום הגבלה - ההשפעה אינה יכולה להתקיים באופן כזה ו'המקח בטל' המשל לזה בגשמיות הוא מפריעה, שמסתלק הכיסוי של ההארה, כמו בזמן חזרת הש"ץ, או בזמן תוספת שבת וכדומה, אך גילוי זה אינו אלא לפי שעה ואינו יכול להתקיים.

אונאת דברים - אונאה לרשעים

בזוהר פרשת חוקת מבואר שהשכינה לפעמים מאירה פנים לרשעים בעולם הזה והם כביכול מצליחים, אך זו 'אונאה', שכל מטרת השפעה זו היא שיקבלו שכרם בעולם הזה כדי להיפרע מהם לעולם הבא.

השפעה זו נרמזת בדיוק לשון הכתוב 'זאת חקת התורה' שכתוב בתי"ו ולא בה"T ('חקת' ולא 'חקה'), כיון שהאות תי"ו נכתבת מחיבור של שני האותיות ד-נ, כאשר האות ד' רומזת להשפעה ולנתינה, והאות נו"ן כפופה רומזת לירידתה של ההשפעה לעמקי הקליפות.

בעבודת האדם

בחסידות מבואר אופן נוסף באונאה, שבדרך כלל ההמשכה צריכה להיות בהתאם לעבודה, וכאשר פעולת ההמשכה אינה לפי אופן העבודה, זה נקרא 'אונאה', כאשר ההמשכה היא פחות מהעבודה 'נתאנה לוקח', וכאשר ההמשכה היא יותר מהעבודה 'נתאנה מוכר'.

ובאופן נוסף, שכל חשבון נפש מוטעה בעבודת השם, שאדם עושה חשבון נפש אך מרמה את עצמו, זוהי בחינת 'אונאה'.

קישורים חיצוניים

• ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק ערך 'אונאה', עמוד תקמט