אדרא זוטא

האדרא זוטא (מארמית: הגורן הקטנה) הוא אחד מחלקי ספר הזוהר והאחרון שבהם, המופיע בסיום הספר בחלק של פרשת האזינו, ומתאר בין השאר את יום הסתלקותו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) ואת הגילויים העליונים שגילה לתלמידיו לפני פטירתו.

בניגוד לאדרא רבא, בה השתתפו עשרה תלמידים, באדרא זוטא נכחו שבעה תלמידים בלבד (מכיוון ששלושה נפטרו במהלך האדרא רבא), ומכאן שמה - "זוטא" (קטנה).

תוכן המאמר

האדרא פותחת בתיאור יום הסתלקותו של רשב"י: "תאנא בההוא יומא דרבי שמעון בעא לאסתלקא מן עלמא" [= שנינו, באותו היום שנצרך רבי שמעון להסתלק מן העולם] . . אתכנשו חבריא לבי רבי שמעון . . והוה מליא ביתא [= התכנסו בני החבורה לבית רבי שמעון והיה הבית מלא] . . אמר רבי שמעון הא השתא שעתא דרעותא הוא. ואנא בעינא למיעל בלא כסופא לעלמא דאתי" [= אמר רבי שמעון זוהי עת רצון, ואני רוצה להיכנס בלא בושה לעולם הבא].

במהלך המעמד, רשב"י הוא הדובר היחיד (בשונה מהאדרא רבא בה גם התלמידים דרשו), והוא פותח את דבריו באידרא בפתגם הידוע שמבואר במקומות רבים בחסידות "אני לדודי ועלי תשוקתו, כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה, נשמתי ביה אחידא ביה להטא ביה אתדבקת" [= כל ימי בעולם הזה התקשרתי בקשר אחד בקב"ה, נשמתי בו אחוזה ומאוחדת, בו להוטה, בו דבוקה] .

בסיום האדרא מתואר גם רגע ההסתלקות שכאשר הגיע למילה "חיים" בפסוק "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם", ובאותו רגע יצאה נשמתו בטהרה, הבית התמלא באש ובענן, והתלמידים לא יכלו לגשת אליו מרוב האור.

במנהגי ישראל

בהתאם לכך שבאדרא זוטא מתואר יום הסתלקותו של רשב"י, נוהגים בקהילות רבות לקרוא וללמוד את האדרא זוטא ביום ל"ג בעומר. נוסף על כך, התיאורים אודות יום ההילולא של רשב"י כפי שמתוארים באדרא זוטא, מהווים מקור לכמה ממנהגי ישראל הנהוגים ביום זה, וזאת על פי הוראתו המפורשת של רשב"י להפוך את יום הסתלקותו ל"הילולא" - יום של שמחה רוחנית.