שינויים

[[קובץ:הרב גורן בכותל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב שלמה גורן תוקע בשופר במעמד שחרור [[הכותל המערבי ]] (צילום: לע"מ)]]הרב '''שלמה גורן''' (במקור: '''גורונצ'יק'''); ([[כ"א בשבט]] [[תרע"ח]] - [[כ"ד בחשוון]] [[תשנ"ה]]), היה הרב הצבאי הראשי משנת [[תש"ח]] ועד [[תשל"א]]. שימש למשך תקופה קצרה הרב הראשי של [[תל אביב]] יפו ולאחר מכן [[הרב הראשי לישראל]] בשנים [[תשל"ב]]-[[תשמ"ג]]. הוא נפגש עם [[הרבי]], ובכל מה שהיה יכול היה עוזר לרבני שמר על ידידות חמה עם רבני וחסידי חב"ד ב[[ארה"ק]]. בעקבות פסקו ב[[פרשת הממזרים]] הוא זכה לגינוי חריף מהרבי מ[[הרבי]] שקרא לו להתפטר מתפקידו.

==קורות תולדות חיים==

לאחר מכן עברה משפחתו ל[[ירושלים]], והרב עבר ללמוד בתלמוד תורה "עץ חיים", שם הוכר כ'עילוי'. בגיל 12 החל ללמוד בישיבת [[חברון ]] ב[[ירושלים]] - מקרה חסר תקדים בישיבה זו. בגיל 17 [[סמיכה|נסמך לרבנות]] ופרסם את ספרו הראשון "נזר הקודש" (חידושים על [[רמב"ם#חיבורו משנה תורה - "יד החזקה"|משנה תורה]] ל[[רמב"ם]] הלכות פסולי המוקדשים). בגיל 21 פרסם את ספרו "שערי טהרה", שבו ליקט את קטעי [[תלמוד בבלי|הבבלי]] [[תלמוד ירושלמי|והירושלמי]] השייכים למשניות ל[[משניות]] של [[מסכת מקוואות]] (עליה אין תלמוד ערוך), וחיברם יחד למעין תלמוד על מסכת מקוואות. כל ימיו גילה חיבה מיוחדת לתלמוד הירושלמי, לו ייחס מסורת [[הלכה|הלכתית]] שונה מן התלמוד הבבלי. בשנת [[תשכ"א]] אף זכה בפרס ישראל ליהדות על עבודתו בחקר התלמוד הירושלמי.

כאשר הוקם [[צבא הגנה לישראל]] בשנת [[תש"ח]], הקים הרב גורן את מערך הרבנות הצבאית, ושירת שנים ארוכות כרב הצבאי הראשי בדרגת אלוף. תוך כדי [[מלחמת העצמאות ]] ולאחריה עסק רבות בהבאת חללי צה"ל לקבורה ובהתרת נשות החללים והנעדרים מעגינותן.

כרב הראשי הראשון לצה"ל, הרב גורן בנה את יסודותיה של הרבנות הצבאית, ובין השאר ידועות פעולותיו בנושאי הוצאת ה[[סידור]] של [[צה"ל]] וקביעת נוסח צה"ל האחיד, מדידות ושרטוטים של [[הר הבית]] ופסיקה הלכתית תקדימית.

הרב גורן השתחרר מצה"ל בשנת [[תשל"א]] (1971). ומחליפו כרב צבאי ראשי היה הרב מרדכי פירון.

בשנת [[תשכ"ח]] (1968) נבחר לרב הראשי של [[תל אביב]] אולם החל למלא את התפקיד רק בשנת [[תשל"א]] (1971).

בשנת [[תשל"ב]] (1972) נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בהחליפו את הרב [[איסר יהודה אונטרמן]], במהלך תקופת הבחירות ההיא דיבר הרבי בחריפות רבה נגד כל הענין של בחירות לרבנות, שזהו היפך ההלכה.  הרב גורן כיהן בתפקיד זה עד שנת [[תשמ"ג]] 1983. תקופת כהונתו התאפיינה במחלוקות ומאבקים בלתי פוסקים בינו ובין הראשון לציון, הרב [[עובדיה יוסף]]. מאבקי כוח אלה פגעו קשות בשמה הטוב של [[הרבנות הראשית]].

הרב גורן המשיך לעורר מחלוקת גם לאחר פרישתו. בעשור האחרון לחייו הביע לא אחת אי נחת ממוסד הרבנות הראשית בתקופה שלאחר כהונתו שלו, ואף קרא לביטולו.

[[קובץ:עם הרבי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב גורן משוחח עם הרבי במהלך [[התוועדות ]] [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסליו]] תשכ"ג]]הרב גורן נכנס ארבע פעמים בארבע שנים - בזו אחר זו - היה ב[[יחידות]] עם אצל הרבי, וכל ארבע פעמים, פעם בשנה, במשך ארבע שנים ברציפות. ובכל אחת מהפעמים שהה בחדר יותר מארבע שעות. היחידות היתה מתחילה ה[[יחידות]] שלו התחילה תמיד ב- 11:30 בלילה, ונמשכה עד קרוב לארבע לפנות בוקר.

ובכל בכל פעם היה הרבי מוסר בידו מסר של "דבר תורה" למסור לחסידים ב[[כפר חב"ד]].

באחד באחת השנים הורה הרבי לעסקני חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. בין ראש הפועלים בעניין, היו ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] ור' [[חיים זושא וילימובסקי]], שעבדו בתיאום פעולה מלא. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, כדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו. בדרך כלל, לאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, המשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.

לרב גורן, שהיה אז הרב הראשי לישראל; היה קשר מיוחד עם ר' זושא, ורב גורן היה מסדר מסייע לו לסדר את ההליכים הנדרשים על מנת לקבל 'כושר' לרב עיר עבור רבנים רבים, הליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות.

בשנת [[תש"נ]] ביקר הרב גורן ב[[אילת]] והיה אורח של [[צעירי חב"ד ]] באילת לכבוד סיום [[הרמב"ם]] שהתקיים ברוב פאר והדר בהשתתפות מאות איש.

פעם לאחר שדיבר בהוסטל ב[[כפר חב"ד]] שהמדינה היא [[אתחלתא דגאולה]], התווכח איתו הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] על זה לאור שיטת [[הרמב"ם]] שהרבי תמיד צמוד אליה. לאחר ששמע את שיטת הרבי, הוא כבר לא התווכח, אלא הגיב (שלא כאופיו הסוער) בכבוד ובדרך ארץ{{הערה|מפי הרב [[דוד מאיר דרוקמן]].}}. 

כל פעם שהרב גורן נכנס ליחידות ל[[יחידות]] הוא שאל את הרבי למה אין הרבי מבקר בארץ?

ובכל שיחה במשך ארבע השנים נתן הרבי טעם אחר לאי-בואו לארץ. בפעם הראשונה ענה שאינו מבקר בארץ משום שמאז עלה לנשיאות שלו לא יצא מליובאוויטשמ[[ליובאוויטש]], והרבי הבטיח שאם יחליט לצאת מליובאוויטש, המקום הראשון שייסע שיסע אליו יהיה ארץ ישראל.

הרב גורן שאל והרי הרבי מתגורר בניו יורק, ב770 איסטרן פארקוויי, ולא בלובביץ בליובאוויטש אשר ברוסיה. ענה על כךהרבי: אנו העתקנו לכאן את לובביץליובאוויטש, ואין אנו מתגוררים כלל בניו יורק. חזר הרב גורן ושאל: הרי כבודו נוהג להשתטח על קברו של חותנו? על זה ענה, : שאנשי חב"ד יצרו מעין פרוזדור של לובביץ ליובאוויטש מבית המדרש עד לציון קברו של חותנו...

בשנה השלישית הפעם לאחר שהתווכח עם הרבי על מדינת ישראל ועל צה"ל, שוב שאל, והרבי ענה שבעצם הוא מוכן לבקר בארץ והתחיל לעשות הכנות לכך. תוך כדי ההכנות לנסיעה, נזכר שאף אחד מרבותינו נשאינו של חב"ד שקדמו לו לא עלה לארץ, ואינו רוצה לשנות ממנהגם.

הרב גורן הגיב ואמר שאין ללמוד מהנשיאים שקדמו לו, משום שאז לא היתה הייתה מדינת ישראל קיימת ולא היו בארץ מיליוני יהודים. מה שאין כן עתה, כשמצפים לבואו רבבות חסידים וסתם עמך, וביקורו של האדמו"ר יעלה את רוחם ויביא לידי זרם חדש של עולים.

כשהרב גורן הגיע לכפר ל[[כפר חב"ד ]] למסיבת [[י"ט בכסלו כסלו]] סיפר לקהל הרב את דברי הרבי. לאחר המסיבה פנה אליו רבו של כפר חב"ד, הרב [[שניאור זלמן גרליק]] בתמיהה, ואמר כי לא יתכן שהרבי אמר כך שהרי [[הרבי הריי"צ ]] ביקר בארץ? הרב גורן התבלבל, והחליט שבביקור הבא אצל הרבי יעיר לרבי על מה שאמר לו וישאל על ביקור [[הריי"צ]].

כשנסע לרבי לשנה הבאה ונכנס ליחידות. הרבי עמד בפתח חדרו לקבלו ועוד בטרם שהרב גורן אמר משהו, אמר לו הרבי בוודאי יש לכבודו תמיהה על דברי בשנה שעברה, שאמרתי לו שלכן החלטנו לא לבקר בארץ משום שרבותינו נשיאנו לא ביקרו בא"י, והרי חותני ביקר בארץ והתפלל על קברי [[האבות ]] בחברון. הרבי המשיך ואמר כעת אגלה לכבודו את כל האמת למה אין אנו מבקרים בארץ: משום שעבודת הקודש של נשיאי חב"ד קשורה עם הקברים הקדושים של נשיאי חב"ד הקודמים. כל הבקשות בכתב ובע"פ שאנו מקבלים אנו מביאין אותן לקברים הקדושים ודרכם אנו מפעילים את מידת הרחמים ה[[רחמים]] בשמים. בימיו של חותני לא היה לו ציון וקבר לשטוח עליהם את תפילותיו ובקשותיו, משום שהקברים של הנשיאים הקודמים נשארו ברוסיה ב[[רוסיה]] ולא היתה לנו גישה אליהם. לכן לא היתה לחותני דרך אחרת אלא לנסוע לא"י ולהעביר לשם את כל הבקשות ולשטחן על קברי [[האבות ]] בחברון.

זכה כ"ק האדמו"ר שליט"א להרבות בכבוד שמים ולקרב לבבות לאלפים ורבבות בכל קצוי תבל לאבינו שבשמים.. אין כמעט פינה בעולם היהודי ששם חב"ד לא ינשא לתהילה בכבוד ובהערצה,. וגחלת ישראל שלא כבתה ברוסיה ב[[רוסיה]] ובנותיה, גם היא בזכות מסירות הנפש של חב"ד...

|תוכן=.. האדמו"ר עלה על כל נשיאיה הקודמים של חב"ד בזה שהצליח לבנות ולהקים אימפריה רוחנית חובקת עולם. אין פינה בעולם שמצויים בה יהודים, שידה של חב"ד לא השיגה אותם. מתוך [[מסירות נפש ]] ונאמנות אין קץ למנהיגם, סיכנו חסידיו את חייהם, ופעלו ללא לאות בארצות המסוכנות ביותר לפעילות רוחנית זו.

.. אין ספק שהאדמו"ר לא הניח כמותו בעולם בגדולתו בתורה, בכל ענפי המחשבה ה[[מחשבה]] היהודית, בכושר מנהיגותו ובתנופת העשייה שלו. ולא קם כמוהו גם בדורות הקודמים.}}

בכסלו [[תשל"ג ]] הוציא בית דין רבני מיוחד בראשות הרב גורן פסק הדין שטיהר את האחים חנוך ומרים לנגר מחשד לממזרות, וסיים פרשה ארוכת שנים שגרמה לסערה בישראל. מהלכיו של הרב גורן בפרשה הביאו לזעם גדול עליו בקרב הציבור החרדי ולהרחבת הקרע בין הציבור החרדי והרבנות הראשית לישראל.

בכנס שהתקיים נגד המהלך ובמחאה האדירה שהתקיימה, השתתפו רבני חב"ד, ביניהם הרב [[יעקב לנדא]] שהדגיש את הנגיעה האישית שהייתה לרב גורן, שמונה לרב עקב הפסיקה המקילה שעליה הצהיר מראש, ואמר שפסק שיש לפוסק נגיעה בפסק אינו פסק על אחת כמה וכמה כאשר נעשה כדי למצוא חן בעיני חילונים. בנוסף השתתפו במחאה כל גדולי רבני הציבור החרדי ביניהם כל מנהיגי הליטאים, ביניהם [[הסטייפלר]] ששלח את נציגיו למעמד, הרב [[שלמה זלמן אוירבך]] כתב מכתב חריף, והרב אלישיב על הפסק ש"לכדי [[ליצנות ]] לא הגיע".

{{ציטוטון|"ערביי ארץ ישראל מעולם לא הייתה להם יישות לאומית עצמאית בארץ, לא נקראו בשם פלשתינאים, ולא התיימרו לרשת את זכויות הפלישתים בארץ... והנה קם ראש ממשלת ישראל, שדגל תמיד בשתי גדות לירדן ובשלימות הארץ, וביצע כביכול תחיית מתים לעם הפלשתי, ויצר במו ידיו ישות לאומית חדשה לערביי ארץ ישראל ששמה העם הפלשתינאי. בזה שחתם על מסמך בהסכם קמפ-דייויד שממשלת ישראל מתחייבת לספק את הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי גרם בכייה לדורות... דווקא ראש המשלה היהודי הימני הקיצוני כביכול, הוא אשר יצר יש מאין, והוליד בחתימת ידו, עם חדש בארצנו הקדושה. עם שאבד עליו הכלח זה למעלה מאלפיים שנה, ביצע בו מר מנחם בגין ז"ל תרגילי החייאה, והציג אותו בשם העם הפלשתינאי"}}{{הערה|תשובות הרב גורן, נספח בספר פניני הלכה בעניני העם והארץ, עמ' 246-247}}. הרב גורן פסק שחל איסור על כניסת יהודים לרוב שטחי [[הר הבית]]. לדבריו של הרב גורן, מכיוון שגבולות המקדש אינם נקבעו באופן מדויק, ובמסגרת זו לא זוהו אזוריו המקודשים האסורים לכניסת אדם, אין להתיר ליהודי את הנוכחות בשטחים הבעייתיים. גם פסיקה זו עוררה מחאה לא מעטה, ועד היום יש הקוראים לביטולה, ואף רבנים המתירים את העלייה להר. 

בפני מכריה, חסידי [[חב"ד]] תמיד סיפרה כיצד הרבי כיבד אותה ואף קם בפניה כאשר התלוותה לבעלה שכיהן אז כהרב הראשי לצה"ל. הרבי אמר לה שהוא מכיר להם תודה על היותם נכדי הרב מלוגא הרה"צ מ[[לוגה]] הרב הרב [[חנוך העניך אטקין]], שהרבי הסתתר אצלם. הרבי בחר להשתכן אצל הרב מלוגא דווקא בשל העובדה שלא התפרנס ממלאכת הרבנות אלא התפרנס מעבודתו ככורך וכך לא חשד בו השלטון הקומיניסטי ולא הרבה לבקר אותו.

חתנה, הקרדיולוג הפרופסור ישראל תמרי שבמסגרת השתלמות ברפואה היה בארה"ב הגיע ל[[התוועדות]] ב-[[770]] התכבד מאוד על ידי הרבי, בזכות היותו נשוי לנינתו עם נינתו של הרב מלוגא.

* '''הר הבית''': גבולות [[הר הבית]] והלכותיו (משיב מלחמה ד').

==לקריאה נוספתראו גם==

{{סדרה|הקודם=הרב [[איסר יהודה אונטרמן]]|הבא=הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא]]|רשימה=[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי האשכנזי]]|שנה=[[ז' חשוון]] [[תשל"ג]] - [[א' ניסן]] [[תשמ"ג]]}}