שינויים

[[קובץ:שלוח הקן.jpg|ממוזער|שמאל|250px|קן ציפור]]'''שילוח הקן''' היא [[מצווה]] מהתורה. מתן שכרה כתובה בתורה והיא "למען ייטב לך והארכת ימים". תוכן המצווה הוא: כאשר "יקרא" - בדרך מקרה ובמקום הפקר - לאדם קן ובו [[יונה ]] וביצים או גוזלים, ישלח את האם ויקח את הביצים או הגוזלים. אם חזרה האם לפני שלקח את הביצים או הגוזלים חייב לשלחה שוב ושוב אפילו מאה פעמים.

בגמרא<REF>הגמרא{{הערה|1=[[מסכת קידושין ]] לט ב.</REF>מקשה רבי אליעזר בן יעקב, כיצד יתכן }}מוכיחה כי למצווה זו יש שכר לא ייתכן שהשכר של "למען ייטב לך והארכת ימים", בעקבות מעשה באחד הכוונה ב[[עולם הזה]]. ההוכחה היא ממעשה שהיה, באדם שאמר לו אביו לך והוריד לי גוזלת מן גוזלות מהקן. הלה עלה וביצע את שילוח הקן ונמצא בהוראתו של אביו, וכשירד מהסולם, הוא נפל מהסולם ונפח את נשמתו. מכיון שמדובר באדם שקיים מצוות [[כיבוד אב]] וגם מצוות שלוח הקן עליהם כתוב למען ייטב לך והארכת ימים, ובחזירתו נפל מהסולם ומתועל אף זאת נפח את נשמתו מיד בסיום המצווה, והיכן אריכות ימיו של זה? ומתרצת הגמרא מההכרח לומר שכוונת הפסוק "למען ייטב לך " היא - ליום שכולו טוב, "והארכת ימים " - ליום שכולו ארוך. [[הרבי]]{{הערה|1=[[שיחות קודש]] [[תשל"ו]] חלק ב' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4614&st=%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97+%D7%94%D7%A7%D7%9F&pgnum=605&hilite=0b989b8b-d64c-4ec9-8260-2f2370072cbb עמ' ח (605)].}} מקשה למה קושיית הגמרא היא רק מכח מעשה זה, הרי [[משה רבינו]] כבר הקשה את הקושיא הידועה{{הערה|1=[[מסכת ברכות]] ז א.}} מפני מה יש צדיק ורע לו... רשע וטוב לו.

הרבי<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4614&st=%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97+%D7%94%D7%A7%D7%9F&pgnum=605&hilite=0b989b8b-d64c-4ec9-8260-2f2370072cbb שיחות קודש תשל"ו ח"ב עמ' ח (605)]</REF> מקשה למה הקושיא היא רק מכח מעשה שהיה, ולמה היה צריך להמתין עד שימצא מעשה כזה של שליחוח הקן שהוא לרוב מעשה נדיר, שהרי הוא רק האופן של "כי יקרא" פרט למזומן וכו', הרי משה רבינו כבר הקשה את הקושיא הידועה<REF>ברכות ז א.</REF> מפני מה יש צדיק ורע לו... רשע וטוב לו. מתרץ הרבי כי לגבי אמירת לא ניתן להקשות על הבטחת התורה "למען ייטב לך והארכת ימים" אין להקשות משום שמצינו מכח יחידים שלא נתקיימה בהם הבטחה זו, כמו המציאות שיש צדיק ורע לו ולעומת זאת רשע וטוב לו, משום שהתורה מדברת על הרוב,<REF>{{הערה|1=מורה נבוכים ח"חלק ג ' פל"ד.</REF> ורק }} וייתכן שישנו מקרא יוצא מהכלל. שאלה זו ששאל משה רבינו הרועה , היא שאלה מיוחדת מכח היותו של משה רבינו לרועה נאמן לישראל, ולכן שאל גם על מקרים מועטים ש"יש צדיק ורע לו, אבל וודאי שמכח המיעוט אי אפשר להוכיח את הפשט בפסוק.

אבל במעשה כזה של אחד שנפל מהסולם בחזרתו מקיום המצווה, שהוא דבר בלתי רגיל, יש ניתן להקשות, מכיון שקיים כלל{{הערה|1= נסמן בשדי חמד כללים מע' מ' כלל בפסוקים סא.}} שלא שייך לילך בזה אחר הרוב, מפני שכל המעשה הוא מעשה בלתי רגיל<REF>נסמן בשדי חמד כללים מע' מ' כלל סא.</REF>, ועל כן מכח מעשה זה היה אפשר להסיק כי התורה מדברת על הרוב.

מקשה הרבי: הרי אולי לא כיון בעשיית המצווה, והגם שקיי"ל שמצות ש[[מצוות]] אין צריכות כוונה, אולי היתה הייתה לו כוונה הפכית, שאז איתא בפוסקים<REF>{{הערה|1=[[שולחן ערןך ערוך אדמו"ר הזקן]] סוף תפ״ט סי״בתפ"ט סי"ב.</REF> }} שאינו יוצא ידי חובת המצווה, ואולי לכן לא נתקיימה בו סגולת המצווה?

מתרץ הרבי: כי אכן לכן הביא רבי אליעזר בן יעקב ראיה ממעשה בו היה צירוף של שלוח הקן עם מצוות [[כיבוד אב ואם]], מפני שדווקא בשילוח הקן אינו מקיים את המצווה באופן שאינו מכויןבעשייתה, אך ב[[כיבוד אב]] שהחפצא של המצווה הוא שמכבד את האב, אם כן המעשה תלוי באב, ומכיון שהאב קיבל את שלו לא מהני אי כוונתו לקלקל את עשיית המצווה. וכדוגמת מצוות [[צדקה ]] שאין צריך בה כוונה , וכמובא<REF>{{הערה|1=ספרי תצא כד יט.</REF> }} שאם נפלה סלע מידו ומצאה [[עני ]] והתפרנס בה קיים מצוות צדקה. שאז על פי רוב יש לו כוונה בפכיתהפכית, שהרי בשעת נפילת הסלע מידו יש לו צער מכך ומיצר על אבידתה, ואף על פי כן מקיים את המצווה.