שינויים

'''שבת הגדול''' היא השבת שלפני [[חג הפסח]]. וישנם שמכנים כך גם את השבת שלפני [[חג השבועות]] ו[[ראש השנה]]{{מקור| מובא בהגדתו של הרבי בשם כתר שם טוב ח"ג, צויין מחזור ישן}}, ומבואר כי שמם של שבתות אלו נגרר בעקבות שמו של השבת שלפני הפסח{{הערה|הרבי, [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/hgshp/2.htm הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים].}}.

==שם השבת ==א) שבת הגדול נקרא נקראת כך מפני שנעשה בו בה נס גדול{{הערה|1=תודתוספות דיבור המתחיל "ה ואותו " מסכת שבת פז, ב. טושו"ע ר"ס טור ושולחן ערוך סימן תל.}} (כדלהלן){{ש}}. - במחזור ישן כתב) יש מסבירים כי טעם השם הוא היות ומרבים בדרשות, וכעין יום הכיפורים המכונה "י נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שהיומא רבה"ג, וכן שבת שלפני על שם ריבוי התפילות.{{הערה|שם=פרדס|1=[[רhttp://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39330&st=&pgnum=366 ספר הפרדס לרש"ה]י עמוד שמג].}}{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/zz/shut/1/117/1.htm שו"ת צמח צדק אורח חיים סימן קטז].}} ===נס גדול==כתר שם =במהות הנס שהיה באותו השבת ישנם ביאורים רבים:{{ש}}במדרשי חז"ל מובא תיאור של אירוע שהתרחש בין העם המצרי לבכורות וכמובא במדרש שוחר טוב ח{{ציטוט|תוכן= למכה מצרים בבכוריהם בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות א"ג}}ל "כחצות הלילה ומת כל בכור" נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם: "כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלו מביננו ואם לאו אנו מתים, השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן! מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחים לפרעה ואומרים בבקשה ממך הוציא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ועליך. ויש לומר שקראו שם זה לשבתות אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו שנאסר למכה מצרים בבכוריהם; למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן, (אף דלא שייך בהם הטעם הנ"ל)אלא למכה מצרים בבכוריהם, מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יום ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14098&st=&pgnum=190 מדרש שוחר טובפרק קלו] וכעין זה ב[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tanhumashmot/tanhumashmot04.pdf מדרש תנחומא בא פרשה יח]}}

אירוע זה בדיוק מביאים התוספות במסכת שבת הגדול בקצרה עם הוספת פרט כי הוא התרחש ב[[י' בניסן]] שחל להיות בערב פסח - ורק אז - מפטירין וערבהבאותה השנה ביום השבת, וכתוצאה מקיום מצוות ה': "בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות"{{הערה|1=באהשמות יב, ג.}} "ט סתשנתקבצו בכורי אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך אמרו להם.. שיהרוג בכורי מצרים הלכו בכוריהם אצל אבותיהם..ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם"ל סק"א}}, לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות. ומוסיף שזו היא סיבת השם שבת הגדול לשבת שלפני חג הפסח.{{הערה|1=ספר המנהגים, מהגש"פ לאדמו"רלשון ה[http://www.hebrewbooks.org/shas. ומציין aspx?mesechta=2&daf=87b&format=text תוספות שבת שם לעיין ב[[שו"ע אדמו"ר הזקן]] סוף סימן תל)}}

ומקור הדברים הוא במה ששמע אולם ב[[הרביראשונים]] מחותנו [[אדמואחרים מתואר אירוע אחר בקשר לשמו של שבת הגדול בקשר להצלת ישראל מיד המצרים, בעלי התוספות בפירושם לתורה מתארים:{{ציטוט|תוכן=אתמר במדרש כי כשלקחו הפסח בעשור לחדש שבת היה שהרי קי"ל דפסח מצרים בחמישי בשבת כדכתיב במס' שבת פ' ר מוהריי"צ]] (בע א"כ עשור שלו בשבת שלפניו וכשראו המצרים כשלוקחין הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן כי יראתן של מצרים הי' בהמות ועשה להם הקב"ה נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול הנס.|מקור=[[פאריז]]http://www.toratemetfreeware.com/online/f_02517.html#HtmpReportNum0011_L2 "דעת זקנים - בעלי התוספות" על התורה פרשת בא פרשה יב, ב' ניסן תרח]}}וכעין זה מובא בשם רש"י: "צ)..והכבשים היו צועקים לפעמים, והוא לו ב'וישמעו מצרים ויכעסו, והיו מ[[רשימותי]]': אין אומרים "וערבה"עיהם נחתכים והיו נידונים ביגונות לבם, ולא הזיקו לישראל מאומה, רק כשחל ערב-פסח בש"קכי כולם נפלו. בחולי רע ומר מפני הכעס.. אבל ביחידות אומרים שתי ההפטרות (וכן בשבת ראש-חודש וכה"ג){{הערה|שם=פרדס}}.

בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר ובטור (אורח חיים סימן תל) מובא שהשמחה היא על אי יכולתם של המצרים למנוע את ישראל מיד המצווה של [[קרבן פסח]] וכלשונו: "היו שיניהם (של המצרים) קהות על כל עונותינוששוחטין את אלוקיהן ולא היו רשאין לומר דבר וחצי דבר", לפי שאז היתה התחלת כלומר של יכלו למנוע את ישראל מהמצווה. והעיר על כך ה"[[גאולהיוסף קראו|בית יוסף]] והנסים {{הערה" "ורבינו כתב הנס בענין אחר". הרבי מסביר כי שלשת אופנים הכלליים בסיבת קביעת השבת כ"שבת הגדול" נובעים מהתמיהה במה יוצא דופן אירוע זה שדווקא על שמו נקבעה שבת, שהרי רבים הם הניסים שהתרחשו באותה התקופה החל מ[[עשר מכות|1=שועשרת המכות]] שהיו בכל אותו הזמן וכולם נכללים ב[[חג הפסח]], ולכן סובר הטור שהיה כאן משהו ייחודי ולא בשל הנס קבעו את היום, אלא בשל אי מניעת ישראל מקיום מצווה, גם הראשונים כרש"ע סי סבירא ליה כדעת הטור אלא שלא קשה להם ביותר טעם הדבר פי שלדעתם שבת הגדול היא קראית שם בלבד ואינה מחייבת הליכות ומנהגים מיוחדים בעקבות כך, אולם שיטת אדמו"ס ר הזקן בשולחן ערוך ([http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh3/1/430/index.htm סימן ת"ל]) היא כשיטת התוספות בשבת והמדרש וטעם הדבר כי לשיטתו משמו של השבת -שבת הגדול - נגזרים כמה מנהגים כמו לומר עבדים היינו וכו' ולפיכך מבאר שהנס היה מלחמת הבכורים במצריים שחידושה ביחס לשאר הניסים והמכות היא שבזה החלה יציאת מצרים ב'''פועל'''.{{הערה|לקוטי שיחות חלק לז עמוד 7 ואילך.}} וכן נוהגים (ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).

== דרשה ==קביעת הנס בשבת====בחרו לקבוע את יום הנס לפי היום השבועי ולא בתאריך החדשי, ה"מגן אברהם" מסביר כי הגורם לכך היה כי בשנים שלאחר הסתלקה [[מרים הנביאה]] ביום י' בניסן ונקבע יום זה ליום תענית לכן את החג קבעו לפי יום השבת.{{הערה|סימן תל, סעיף קטן א.}}===ביאורי החסידות===הרב ה[[מגיד ממזריטש]] מבאר כי שבת הגדול מורה על אופן ודרגת הגילוי האלוקי שמאיר ב[[יציאת מצרים]]. בעוד הסדר בקדושה היא שתחילה יש צורך בהתעוררות המקבל - [[אתערותא דלתתא]], ורק לאחר מכן מגיע הגילוי מלמעלה - [[אתערותא דלעילא]], ועל כך מורים שני הדרגות ביום ה[[שבת]] "מעלי דשבתא" ו"יומא דשבתא" עליה מדרגה לדרגה. בעת יציאת מצרים האירה מלתחילה הדרגה העליונה ללא התעוררות ועל שם זה מכונה הגילוי "שבת הגדול" וכן הוא גם הפירוש ב"למכה מצרים בבכוריהם" שהכאת מצרים נעשתה על יד דרגת בכור המורה על דרגה גבוהה.{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/magid/ot/14/84a.htm אור תורה עמוד קיח] הוצאת תשע"ב.}}

נס מלחמת הבכורים שהתרחש בשבת הגדול נחשב לנס ייחודי, בעוד שאר הניסים שארעו לעם ישראל הם ניסים שהיהודים שלטו והכניעו את אויביהם או שנשמדו ובאו על עונשם, בנס זה אירע משהו חריג. באירוע זה הגיעו האויבים עצמם (וללא השפעה מיוחדת של היהודים) להכרה כי עליהם להיכנע לה' ולעשות את רצונו, ולהכרה חזקה כל כך עד שהובילה למלחמה והריגה בתוך מחנם שלהם. ובמובן מסויים הרי זה בגדר [[אתאפכא]] שנעשה באוייב עצמו אשר שרשו מ[א[שלש קליפות הטמאות] נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו], דרגה שעל פי תורה ובסדר הרגיל אינה ברת שינוי ו[[בירור]], והרי זה נס וחידוש אפילו ביחס לסדר העולם על פי תורה. ולמרות שבפשטות בנס זה לא נצלו ישראל במאומה במצבם הגשמי, השינוי שחל בבכורי מצרים היא תוצאה של גילוי אלוקי נעלה.{{הערה|שם=יב|לקוטי שיחות חלק יב עמוד 33 ואילך.}}

והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי הבטעם שקבעוהו בשבת מבואר:* היות וביום זה חלה מיתת צדיקים - מרים הנביאה - ומיתת צדיקים מכפרת אף על עוונות שהנם משלש קליפות הטמאות, לפיכך דחו את החג מיום י' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיובניסן פי שביום זה ישנו הגילוי מצד היותו יום מיתת צדיקים.{{הערה|שם=יב}}* ישנה שייכות מיוחדת בין ייחודיות הנס ליום השבת. ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות יום השבת הוא אחד מהימים שברא הקב"ה בבריאת העולם (לפי שהכל כתוב בספרבניגוד לימים שלאחר מכן שהם רק "חידוש הישנות"), מצוה על ובריאת הזמן של יום השבת היא באופן שמהות הזמן הוא "יום שביתה" שעניינה השבתה של כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשההמזיקים (כמסופר במדרש שבשבת ההיא לא היו החיות מזיקות ולא היה חושך כלל בעולם למרות שהיה אחרי ה[[חטא עץ הדעת|חטא]]) כפי שהיה בשבת הראשונה ויהיה שוב בגלוי [[לעתיד לבוא]]. ולכן אירוע הנס הייחודי של מלחמת הבכורים שהיא יותר מכל הניסים מעין העניין של אתאפכא והשבתה מלאה ונעלית של המזיקים התרחשה דווקא ביום השבת.{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר תכט, ב-גלקוטי שיחות חלק יז עמוד 57 ואילך.}}.

[ב] בקהילות חב"ד לא מקובל שהרב דורש בשבת-הגדול (מה שאין כן רבני אנ"ש המכהנים במקומות שיש להזהיר את הציבור על הלכות הפסח). מימות הבעל-שם-טוב ותלמידיו הק', סלדו החסידים מדרשנים ודרשות. ו[[אדמו"ר מוהרש"ב]] כתב בתקנות 'מנין' אנ"ש: ולא ידרוש בו שום מגיד לעולם{{הערה|1=[[אגרות-קודש]], א, עמ' רעז}}.= מנהגי השבת ==

* '''דרשת שבת הגדול''' - נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם [[הלכה|המעשה אשר יעשון]].{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג}}.* '''הפטורה''' - אם חל שבת הגדול בערב פסח מפטירין "וערבה"{{הערה|1= עבדים היינו =באה"ט סת"ל סק"א}}, לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות{{הערה|1=ספר המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר. ומציין שם לעיין ב[[שו"ע אדמו"ר הזקן]] סוף סימן תל)ומקור הדברים הוא במה ששמע [[הרבי]] מחותנו [[אדמו"ר מוהריי"צ]] (ב[[פאריז]], ב' [[ניסן]] תרח"צ), והוא לו ב'[[רשימות]]': אין אומרים "וערבה", רק כשחל ערב-פסח בש"ק. אבל ב[[יחידות]] אומרים שתי ההפטרות (וכן בשבת ראש-חודש וכהאי גוונא)}}.

* '''אמירת עבדים היינו''' - בשבת-הגדול אחר [[מנחה ]] אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו"עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה ה[[גאולה]] והנסים{{הערה|1=שו"ע אדמוס"ר תל, בס ת"ל}}. וכן נוהגים{{הערה|1=ספר המנהגים}}. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו"{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר, שם}}(ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).

ב:בשבת-הגדול אחר [[שולחן ערוך הרבמנחה]] אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר]] כתוב בשם ה[[רמ"א]] שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבתתל, ב}}. וכן נוהגים{{הערה|1=ספר המנהגים}}. ואפילו שבת-הגדול ב[[מנחה]] הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים {{הערה|1=שו"עד כאן אומרים בשבת-הגדולע אדמו". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים ו[[סידור האריז"ל]] ליתאר, שם}}.

דעת :ב[[שולחן ערוך הרב|שו"ע אדמו"ר מוהרש]] כתוב בשם ה[[רמ"א]] שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול ב[[מנחה]] לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" . אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה{{הערה|1=ראה בקטע הבא}}". כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם בפרי עץ חיים ו[[הרבימשנת חסידים]] - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו ו[[אדמוסידור האריז"ר הריי"צ]] לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים{{הערה|1=[[התמיםל]], ג, עמ' כד}}ליתא.

== מוצאי שבת:דעת [[אדמו"ר מוהרש"ב]] לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול , וכך גם נהג למעשה{{הערה|1=ראה בקטע הבא}}. כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם [[הרבי]] - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו [[אדמו"ויהי נועםר הריי" צ]] לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים{{הערה|1==[[התמים]], ג, עמ' כד}}.

* '''אמירת "ויהי נועם"''' - אם חל [[פסח]] ב[[שבת]], נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.{{הערה|1=כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא: אצל כ"ק רבינו [[מוהרש"ב]] נבג"מ זי"ע, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני [[ערב פסח]] ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בספר [[שבח המועדים]] (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' [[זלמן שמעון דווארקין]], שכן נהגו בליובאוויץ.

ובס' :ובספר "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"[[אוצר מנהגי חב"ד]]" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סימן רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "[[כולל חב"ד]]" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).}}

== מקורות לקריאה נוספת ==*ר'[[אהרן מסטרשלה]], '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22303&st=&pgnum=345 להבין עניין שבת הגדול]''' דרוש לשבת הגדול בספר "עבודת הלוי" חלק א'.*[[הרבי]] '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15804&st=&pgnum=43&hilite= לקוטי שיחות חלק יב]''' עמוד 33 ואילך.