שינויים

'''[[רבי]] שלום דובער שניאורסון - ה[[אדמו"ר]] הרש"ב''' ([[כ' חשוון]] - [[תרכ"א]] (5 בנובמבר 1860) - [[ב' ניסן]] [[תר"פ]] (21 במרץ 1920)) הוא האדמו"ר החמישי בשושלת [[אדמו"רי חב"ד]], בנו בנם של רבי שמואל (ה[[אדמו"ר המהר"ש]]) ו[[רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש)|רבקה]] שניאורסון. ייסד את [[ישיבת]] [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], אם [[תומכי תמימים|ישיבות חב"ד]] בעולם.

ביום ב' לפרשת חיי שרה [[כ' בחשוון]] [[תרכ"א]] נולד רבי שלום דובער לאביו רבי שמואל ורבקה שניאורסון, בעיירה [[ליובאוויטש]]. כשנה לפני כן, ביום [[י' בכסלו]] שנת [[תר"כ]] חלמה אימו [[חלום]] בו ראתה את אמה, מרת [[חיה שרה זסלבסקי (בת אדמו"ר האמצעי)המהר"ש|חיה שרה]] ואת סבה, רבי שמואל[[אדמו"ר האמצעי]]. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה" ו[[אדמו"ר האמצעי]] הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "הרבנית רבקה, השומעת את, מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל [[י"ט כסלו]], חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "|רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". [[אדמו"ר האמצעישניאורסון]] אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר: "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה: "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ובעיירה [[אדמו"ר האמצעי]] ענו אמן בקול רם והיא התעוררה. לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מהודר מעורות שחוטים וכשרים. [[אדמו"ר הצמח צדק]] ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא 'שלום דובער' על שם שני סביו, רבי [[שלום שכנא]] ו[[אדמו"ר האמצעיליובאוויטש]].

כשנה לפני כן, ביום [[י' בכסלו]] שנת [[תר"כ]], חלמה אימו [[חלום]] בו ראתה את אמה, מרת [[חיה שרה זסלבסקי (בת אדמו"ו בכסלור האמצעי)|חיה שרה]] בשנת ואת סבה, [[תרכאדמו"אר האמצעי]] נערכה ה. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה", ואדמו"ר האמצעי הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב, ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "רבקה, השומעת את, מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל [[ברית מילהי"ט כסלו]], חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". אדמו"ר האמצעי אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר: "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה: "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ואדמו"ר האמצעי ענו אמן בקול רם והיא התעוררה. לאחר שנדחתה בהוראת מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מהודר מעורות שחוטים וכשרים. [[אדמו"ר הצמח צדק]] מיום ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא 'שלום דובער' על שם שני סביו, רבי [[כ"ז בחשווןשלום שכנא]]ואדמו"ר האמצעי.

ביום [[כ' בחשוון]] שנת [[תרכ"ד]], ביום הולדתו השלישי של אדמו"ר הרש"ב, אמר הסבא [[אדמו"ר הצמח צדק]] לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]] שאת ה[[תספורת]] יעשו בחשאי והוסיף שבערב, לפני היכנסו לגיל שלוש, יביאו את הילד שיישן בחדרו. בבוקר , כששלום דובער קם משנתו, אמר [[אדמו"ר הצמח צדק]] למשרת ר' [[חיים בער חיימסון]] שיטול את ידיו של הילד , ואדמו"ר הצמח צדק אמר עם הילד את ברכות השחר וענה אמן אחר ברכותיו. לאחר התפילה קרא לבנו וכלתו, הורי הילד, ואמר להם:

{{ציטוטון|פך השמן ה[[רוחני]] שנתן מורנו [[הבעל שם טוב]] לתלמידו מורנו הרב [[המגיד ממזריטש]] למשוח את [[אדמו"ר הזקן]] לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - [[אדמו"ר האמצעי]], ואני הנה בכוח זה משחתי אותך ([[אדמו"ר המהר"ש]]) ובכח זה הנני מושח את הילד}}.

כנהוג, ה[[הכנסה לחדר]] של אדמו"ר הרש"ב נעשתה ביום התספורת שלו, והוא הוכנס ללמוד ב"[[חדר]]" שהיה ב[[חדר שני]] של בית המדרש הקטן אצל סבו, אדמו"ר הצמח צדק. מסופר שבמהלך חגיגת ההכנסה של הילד, זרק עליו סבו [[סוכר]]יות סוכריות באומרו שהם נזרקו על ידי [[מלאך המלאך מיכאל]]. הילד קיבל את הדברים בתמימות ונמנע מלאכול את ה[[סוכר]]יותהסוכריות. בערב ב[[ערב פסח]] , בזמן בדיקת כיסי ה[[בגד|בגדים]] של הילדים, קרא [[אדמו"ר הצמח צדק]] לנכדו ושאלו מה עשה עם ה[[סוכר]]יותהסוכריות? והוא נאלץ לאוכלן.

מידי יום היה [[אדמו"ר הרש"ב]] נכנס עם אחיו רבי [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|שניאור זלמן אהרן שניאורסון]] אל הסב, אדמו"ר הצמח צדק, שהיה משתעשע איתו ומתעניין בלימודיו.

===[[נישואין]]נישואיו=======שידוךהשידוך====בילדותו שהה [[אדמו"ר הרש"ב]] רבות בבית סביו [[אדמו"ר הצמח צדק]]. באחד הביקורים נכח שם בנו ר' [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]] עם בתו [[שטערנא שרה]]. [[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר עליהם: "חתן וכלה". שאל ר' [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]] את אביו: "שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה"? השיבו אביו: "זה הקטן יגדל ממך"!{{הערה|על פי השמועה.}}

ביום [[י' [[סיוון]] [[תרכ"ה]] הוחלט וסוכם על השידוך ונכתבו התנאים בין הצדדים. אבי החתן התחייב לתת אלף רובל וחמש שנים אשר בהם הוא נותן להם את דמי המחיה המלאים {{הערת שוליים|בשנים: ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית שלאחרי החתונה}}. אבי הכלה התחייב לתת אלף חמש מאות רובל וחמש שנים אשר בהם הוא נותן להם את דמי המחיה המלאים {{הערת שוליים|בשנים: רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית}}. הסבא - [[אדמו"ר הצמח צדק]] התחייב לתת חמש מאות רובל, אותם יחלקו לעשרה תשלומים ויחלו לתת מיד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'[[תרל"ה]] ב[[ירושלים]] (מתוך אמונה בביאת משיחב[[ביאת המשיח]]).

בתקופה שקדמה לחתונה הורה [[אדמו"ר המהר"ש]] לבנו, החתן, להבחן ולקבל [[סמיכה]] לרבנות, כמנהג בית הרב.

כשהגיע מועד החתונה, תבע [[אדמו"ר מהר"ש]] לעשות את החתונה במקום הקדוש בדוגמת ירושלים, של זמן ה[[גלות]] - בעיירה [[ליובאוויטש]]. בפועל, בעקבות סיבות שונות , לא יצא הדבר לפועל והחתונה התקיימה בעיר הכלה [[אוורוטש]] (מקום מגורי אבי הכלה).

====חתונההחתונה====ב[[מוצאי שבת]] פרשת תצא, ביום [[י"א אלול ]] [[תרל"ה]] התקיימה החתונה בעיר אוורוטש (מקום מגורי אבי הכלה). התכנון היה שמיד לאחר החתונה יחזרו החתן והכלה יחד עם הרבנית [[רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש)|רבקה שניאורסון]] ל[[ליובאוויטש]]לליובאוויטש, אך בעקבות עיכוב לא צפוי הגיעו לליובאוויטש רק במוצאי שבת.

בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי. זוגתו, הרבנית רבקה, נסעה עם החתן לחתונה. שבוע לפני החתונה, בביום ראשון [[יום ראשון]] ה' באלול ]] נסע [[אדמו"ר המהר"ש]] ללוות את בנו עד לעיירה אחרמווע. שם אמר [[דא"ח]] וסיפר דברים נפלאים. כשסיים לומר את דברי החסידות אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת [[מוחין דאימא]] ולכן נוסעת אם החתן, ואילו [[לעתיד לבוא]], שאז יתגלה [[מוחין דאבא]], אהיה גם אני עצמי שם".

[[אדמו"ר המהר"ש]] אמר לבנו החתן, שלא יחבוש את השטריימל בחתונתו , ובכלל שילבשהו רק ב[[ליובאוויטש]]בליובאוויטש. בעגלה הונחה קופסא ובה כובע עם נוצה, מתנת חתן ואמו לכלה. [[אדמו"ר המהר"ש]] ביקש את הכובע והסיר ממנו את נוצתו.

רצונו של אבי החתן, היה שהחתן והכלה וכל המלווים יחזרו לעיירה [[ליובאויטש]] מיד אחרי החתונה, כדי שלכל הפחות יוכל לחגוג עמם את ה"שבת שבע ברכות", אך אבי הכלה ניסה לעכב אותם אצלו עוד, ולפועל יצא מאוחר מהעיירה אוורוטש ולא הספיקו להגיע לליובאויטש לפני שבת, והגיעו במוצ"ש, כשחזר אמר לו אביו, "יש לי דרישת שלום עבורך מאבא (ה[[צמח הצמח צדק]]), מהסבא ([[אדמו"ר האמצעי]]), ומאב הסבא ([[אדמו"ר הזקן]]), עם לב מבין".

עם היות שהחתן עצמו לא היה נוכח בליובאויטש, אך [[אדמו"ר המהר"ש]] היה שרוי בשמחה עילאית מיוחדת במשך כל שבעת ימי המשתה, ואף אף מאמר אמר ריבוי עצום של [[מאמר]]י מאמרי חסידות - (32!, ו"). ב[[שבת]] שבע ברכות", התוועד הרבי שלוש פעמים, גליויים נפלאים גילה הרבי באותה שבוע, בין היתר הסביר גם במעלת בנו, החתן.

מיד לאחר החתונה אמר [[אדמו"ר המהר"ש]] לבנו שיאכל רק בשולחן נפרד בגודל מסויים. במשך שש עשרה שנים אכל הרש"ב על אותו שולחן מבלי שידע מדוע. את סדר יומו מילא [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[לימוד]] [[תורה]]{{הערת שוליים|ב[[שבת]] נהג [[אדמו"ר הרש"ב]] לקום בשעה 03:00 לפנות בוקר , ובכל ימות השבוע בשעה 04:00, עסק בלימוד [[דא"ח]] והתפלל עד השעה 10:00 . לאחר מכן למד יחד עם אחיו הרב [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|שניאור זלמן אהרן שניאורסון]] והר' שלום מקדין [[נגלה]] עד השעה 14:00 , ושוב מהשעה 15:00 עד 17:00. ביום השבת למד שולחן ערוך או"ח וחזר [[משניות]] בעל-פה , אך עיקר לימודו היה [[דא"ח]] וקבלהו[[קבלה]]. ב[[ליל שבת]] נהג להיכנס לאביו לפני [[תפילת ערבית]]. ב[[ערב שבת]] וב[[מוצאי שבת]] בדרך כלל נשאר ער ועסק בלימוד ובהתעמקות במחשבה ב[[תורת בתורת הנגלה]] או החסידות וב[[יום וביום רביעי]] בבוקר לרוב אביו אמר לפניו ב[[יחידות]] ביאור בעניין הדרוש ששמע בשבת.}}.

===קבלת הנשיאות===

ביום [[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] הסתלק [[הסתלקות אדמו"ר המהר"ש|הסתלק אדמו"ר המהר"ש]], אביו של אדמו"ר הרש"ב. דבר זה השפיע עליו בצורה מאוד עמוקה. במשך כאחת-עשרה שנים נמשך תהליך קבלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב{{הערת שוליים|בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]] כתוב ש[[אדמושאדמו"ר הרש"ב]] לא קיבל את הנשיאות בטענה כי אחיו הגדול, הרב [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|שניאור זלמן אהרן שניאורסון]] צריך למלא את מקום אביו, אולם הרז"א סירב בתקיפות.}}. מספר ימים לאחר ההסתלקות, ביום ב' ד[[חג הסוכות]], [[ט"ז בתשרי]], אמר [[אדמו"ר הרש"ב]] מאמר{{הערת שוליים|[[ד"הדיבור המתחיל]] "כתר יתנו לך" וב[[חנוכה]] {{הערה|ראה בשיחת כ' מרחשון תשמ"תנו רבנן נר חנוכהג (התוועדויות ח"א ע' 473).}}. ב[[חנוכה]] אמר מאמר נוסף. מאמרים אלו הועתקו ונשלחו לחסידים שקיבלום בשמחה (בדרך כלל היווה אמירת מאמר האות לקבלת הנשיאות).

בשנת האבילות נהג ה[[אבילות]] נהג אדמו"ר הרש"ב]] בהנהגות מיוחדות; הוא היה מתפלל בחדרו של אביו ולאחר התפילה היה סוגר את הדלת ונשאר בחדר במשך כל היום, שם אכל, שם למד וישן. הוא לא הסכים לקבל אף אחד ולא ענה לשאלות או לבקשת עצות. את כל זמנו הקדיש לתפילה ולימוד תורה ובכללות היה עסוק בהתבודדות ובעבודה עם עצמו ובתוך עצמו{{הערת שוליים|מיומנו של אדמו"ר הריי"צ}}. במהלך השנה ובשנים שאחרי כן, נסע מספר פעמים לערים אחרות ומדינות רחוקות מטעמי בריאות.

בשנת [[תר"נ]] החל אדמו"ר הרש"בלקבל אנשים ל[[חודש אלוליחידות]] באופן זמני. ב[[תרמראש השנה]] [[תרנ"גד]], לקראת סוף שנת האבילותהחל גם להתפלל במקום הקבוע של אביו, נכנסו החברים המלמדיםלקבל חסידים ליחידות באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים. כמו כן היה מוסר את מאמרי החסידות שאמר כדי שהחסידים יוכלו להעתיקם, הרב להפיצם וללמוד אותם{{הערת שוליים|בהקדמה ל[[שמואל גרונם אסתרמןלוח היום יום]] והרב משה אל הרב מחשיב [[אברהם מזמביןהרבי]] כדי לשאול אותו האם להמשיך לנסוע לליבאוויטש אחרי הסתלקות יום התחלת הנשיאות של אדמו"ר המהרהרש"שב, כשאף אחד מבניו לא קיבל על עצמו את הנשיאות. השניים הוסיפו שכיוון שהם חוששים שמא יש להם נטיה להימנע מהנסיעהביום פטירת אביו, כדי לחסוך בעלות הנסיעה, לכן הם מוסרים לו מראש את כספי הוצאות הנסיעה שיחלק ל[[צדקה]] לפי דעתואדמו"ר מוהר"ש. רראה באריכות בשיחת כ' מרחשון תשמ"ג (התוועדויות ח"א ע' אברהם השיב להם כי אינו מקבל את הכסף ועליהם לנסוע לליובאוויטש כפי שהורגלו בכל שנה469 ואילך). הוא הוסיף שלולא זקנותו וחולשתו, גם הוא היה נוסע לליובאוויטש}}.

בשנת [[תר"נ]] החל [[אדמו"ר הרש"ב]] לקבל אנשים ל[[יחידות]] באופן זמני. ב[[ראש השנה]] [[תרנ"ד]], החל גם להתפלל במקום הקבוע של אביו, לקבל חסידים ל[[יחידות]] באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים. כמו כן היה מוסר את מאמרי החסידות שאמר כדי שהחסידים יוכלו להעתיקם, להפיצם וללמוד אותם{{הערת שוליים|בהקדמה ל[[לוח היום יום]] מחשיב [[הרבי]] יום התחלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב, ביום פטירת אביו, אדמו"ר מוהר"ש.}}. לקהילת חסידי חב"ד היה מאוד חשוב ש[[אדמושאדמו"ר הרש"ב]] יקבל את הנשיאות באופן רשמי ומלא. בהזדמנות מסויימת אמר ר' [[גרשון דובער מפהר|גרשון דובער מנעוול]] לאדמו"ר הרש"ב, על סירובו לקבל את הנשיאות: "[[אדמו"ר הזקן]] הצית את אור החסידות ואתם רוצים לכבות?" כששמע זאת [[אדמו"ר הרש"ב]] - פרץ בבכי. לאחר בקשות והפצרות רבות, ניאות לקבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי ומלא.

בתקופת נשיאותו פעל רבות לשיפור מצבם ה[[גשמי]] וה[[רוחני]] של ה[[יהודי]]ם היהודים בכלל ויהודי רוסיה בפרט. בערך בשנת [[תר"נ ]] החליטה ממשלת רוסיה לגרש את כל היהודים ממוסקבה. [[אדמו"ר הרש"ב]] ניסה בדרכים שונות לבטל את הגזירה, ללא הצלחה. בזמן ביצוע הגזירה הוא דאג ליישב את יהודי [[מוסקבה]] במקומות הולמים. הרבה מעסקנותו הציבורית נעשה בשיתוף פעולה עם גדולי האדמו"רים והרבנים. , כאשר עם חלקם היה בקשר מכתבים רצוף ובכמה מקרים אף נפגש עם כמה מהם.

ביום ראשון [[ט"ו אלול ]] [[תרנ"ז]], בעיצומם של ימי השבע ברכות של חתונת בנו , [[אדמו"ר הריי"צ]], קרא [[אדמו"ר הרש"ב]] לוועידה של חמישים איש מבכירי הרבנים והגבירים שהיו אז בליובאוויטש לרגל החתונה והודיע להם על החלטתו לייסד את ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש|ישיבת תומכי תמימים]]. חידושה של הישיבה יהיה הלימוד העיוני של הבחורים ב[[תורת החסידות]] וההליכה בדרכיה. תלמידי הישיבה שיקראו "[[תמימים]]" יהיו מוקד של יראי אלוקים, עובדי ה' מקרב לב ואמת. כעבור יומיים, ביום שלישי [[י"ז אלול]], בחר [[אדמו"ר הרש"ב]] את 18 התלמידים הראשונים לישיבה.

שלוש שנים לאחר הקמתה של הישיבה, ב[[שמחת תורה]] [[תרס"א]], אמר [[אדמו"ר הרש"ב]] [[שיחה]] בפני תלמידי התמימים, המבוססת על דברי [[חז"ל]] "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו"{{הערה|כתובות ט, ב.}}". בשיחה הסביר את מטרתם של תלמידי התמימים בישיבתו והציב נקודות נוספות בעבודה המוטלת על תלמידי התמימים, [[חיילי בית דוד]].

בשנת [[תר"ע]] התקיימה בעיר [[פטרבורג ]] אסיפת רבנים כללית, שעסקה בשאלות מהותיות בדבר מצבו הגשמי והחומרי של העם היהודי.

תחת הנהגתו של [[אדמו"ר הרש"ב]], התאחדו כל הפלגים והזרמים של היהדות הנאמנה, הציגו חזית אחידה בכל הענינים, והצליחו להגיע למספר הישגים בתחום ההכרה הממשלתית בעניני הדת.

[[אדמו"ר הרש"ב]] היה בעל [[גוף]] חלש ופעמים רבות בחייו נפל למחלות שונות, . בעקבות כך חלק נכבד מחייו בילה הרבי בנסיעות לעיירות מרפא ולרופאים מומחים שונים.ב[[כסלו]] [[תרנ"א]] חלה בחום קשה, למשך כחודשיים, ובחודש . בחודש הראשון היה סגור בחדרו, ובכוב[[כ"ד טבת ]] יצא מחדרו לתפלה, . בקיץ של אותה שנה נסע שלוש פעמים (כל פעם למשך חמשה ימים) לכפר מאזינקעס הסמוכה לליובאויטש לצורך בריאותו.

בחורף ה'[[תרס"ג ]] (1903) נסע הרבי לווינה ל[[ווינה]] עם בנו [[הרבי הריי"צ]] ונפגש עם זיגמונד פרויד. הסיבה לנסיעה לווינה ולביקוריו אצל פרויד הייתה אובדן תחושה בידו השמאלית. הרש"ב תיאר במכתביו‏ את מצבו הבריאותי ואת ביקוריו אצל הרופאים והטיפולים שנעשו לו. מהמכתבים עולה כי פרויד נתן לו טיפול בחשמל, שהועיל להחזרת התחושה בידו. הוא המשיך בטיפולים האלה גם בשובו לביתו, אך הציוד שהיה ברוסיה התברר כלא יעיל.

בנוסף לטיפולים, מסתבר שהרבי שוחח עם פרויד בעניינים שונים. בכתבי [[הרבי הריי"צ]] מובאים שני תיאורים לשיחות בין השניים. בתיאור הראשון מתעניין פרויד בסדר יומו ובעיסוקו של הרבי, וכששמע שהוא עוסק בחסידות שאל אותו על מהותה. בשיחה שהתפתחה ביניהם הסביר הרבי כיצד ליצור קשר בין המוח ללב כך שהמוח יוכל להעשיר את הלב מבחינה רוחנית. לאחר מכן מתואר כיצד הרש"ב סבל באותה שנה מ'נמיכות הרוח', מאחר שעל פי הרגשתו, לא הגיע למעמד רוחני שהיה בו כדי להשביע את רצונו. פרויד אמר על כך "המוח משיג מה שהלב אינו יכול להכיל, והלב אינו מכיל מה שהמוח משיג" והמליץ שסביבתו ומקורביו יעסקו בתורתו ובכתביו, וידאגו שהדבר ייוודע לו, ובכך יגרמו נחת רוח{{הערה|שיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב}}‏.

== מליובאוויטש המעבר לרוסטוב ==

בחודש [[חשוון]] [[תרע"ו]], בימי [[מלחמת העולם הראשונה]], כאשר הגרמנים התקרבו לעיר [[סמולנסק]] הסמוכה לעיירה [[ליובאוויטש]], עזב [[אדמו"ר הרש"ב]] את העיירה יחד עם בני ביתו. כשעלה על העגלה אמר לבנו, אדמו"ר הריי"צ: "בחודש מר חשוון הגיע [[אדמו"ר האמצעי]] לליובאוויטש והתיישב בה, ועתה - 102 שנים לאחר מכן, אנו עוזבים את ליובאוויטש". עם עזיבתו פסקה פעילותה של ישיבת חסידות חב"ד-ליובאויטש בעיירה זו.

תחילה לא הוחלט על יעד קבוע , וב[[כ' בחשוון]], יום הולדתו של אדמו"ר הרש"ב, שהו בעיר אוראל[[אוריול]], שם הגיעה בקשה מהקהילה היהודית ברוסטוב (שעל נהר דון)ב[[רוסטוב על הדון]], שבניהם למדו ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]], ש[[אדמושאדמו"ר הרש"ב]] יבוא לגור עימם וההוצאות יהיו על חשבון הקהילה. [[אדמו"ר הרש"ב]] קיבל את בקשתם וביום [[כ"ח בחשוון]] הגיע ל[[רוסטוב]]לרוסטוב, שנים עשרה יום לאחר היציאה מליובאוויטש, והיא נקבעה למרכז חסידות חב"ד.

באותה תקופה התיישבו ברוסטוב הרבה חסידי חב"ד שברחו מהמלחמה , ועד שנת [[תרפ"ד]] הייתה רוסטוב מרכז חסידות חב"ד. אחד מהם היה ר' מנחם מן ברמן, שהיה מגדולי העשירים ברוסטוב וביום [[י"ט בכסלו]] שנת [[תרע"ו]] התקיימה בביתו ה[[התוועדות]] בהשתתפות עם [[אדמו"ר הרש"ב]]. ב[[התוועדות|התוועדויות]] של [[אדמו"ר הרש"ב]] ברוסטוב, נהגו החסידים לנגן את [[ניגון רוסטוב]] ואת [[ניגונו של ר' אשר מניקולייב]].

ב[[תרע"ח]] פתח [[אדמו"ר הרש"ב]] ברוסטוב את בית ה[[דפוס עזרא]], ובו הודפס [[סידור רוסטוב]].

==שלוחי הסתלקותו ==[[קובץ:אוהל הרשב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל אדמו"ר הרש"ב==]] ב[[רוסטוב]]]]ביום חמישי בלילה, [[כ"א באדר]] [[תר"פ]], אדמו"ר הרש"ב היה נראה עייף וחלש מהרגיל. למחרת ביום שישי בבוקר, החמיר מצבו וחומו עלה. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לאדמו"ר הרש"ב, בדק אותו וקבע שזו רק 'אינפלינציה קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, ביקש אדמו"ר הרש"ב לעשן, ולפתע חש שלא בטוב וכמעט התעלף. הנוכחים במקום התיזו עליו מים קרים ומיהרו לקרוא שוב לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו ובבוקרו של יום ראשון, כ"ד באדר, נזקק אדמו"ר הרש"ב לסיוע בנטילת ידיו. בעקבות כך נכחו במהלך כל השבוע בבית אדמו"ר הרש"ב, הרופא הקבוע ד"ר לנדא יחד עם צוות של רופאים מומחים.

[[ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור ז'בדסקי וערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט', שם ציפתה אשת אדמו"ר הרש"ב]] שלח תמימים מבוגרים או נשואים, לתפקידים רוחניים בקהילות [[רוסיה]]הרבנית שטערנא שרה ובנם, אדמו"ר הריי"צ, כמו כן שלח את יחד עם החסיד הרב [[שמואל לויטיןגוראריה]] ואחרים . הפרופסור שהחמיר באבחנתו, הביע חשש ל[[גרוזיה]] ואת הרב [[שלמה יהודה לייב אליעזרוב]] והרב [[אברהם חיים נאה]] ל[[סמרקנדמגפה|מחלת הטיפוס]]הקשה והמדבקת. ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפות ד"ר לנדא, ד"ר רבינוביץ והפרופסור ז'בדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו שיש לטפל באמצעות כוסות רוח וכמו כן, עליו לקבל חמש זריקות כל יממה. בבוקר יום השישי, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפות ד"ר לנדא, רבינוביץ, לאזינסקי, מירסקי ופרופסור מומחה בשם קסטריאן. ההחלטה הייתה שכדי להקל על אדמו"ר הרש"ב יש לשנות את שיטת טיפול.

== תמונתו ==למחרת, יום השבת, החריף משעה לשעה מצבו של אדמו"ר הרש"ב. בשעה חמש אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב [[קובץ:א.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התמונה המקוריתיחיאל צבי גוראריה]]ועמד קרוב למיטתו של אדמו"ר הרש"ב הקפיד שלא יצלמו אותו. באחת מהפעמים שהלך לפתע השתנה גוון פניו של אדמו"ר הרש"ב ל'[[תשליך]]' הוא הבחין באדם שהחזיק מצלמה ורצה לצלמולאדמומי והיה נראה כלבת אש יוקדת. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאויים, ומאז הפסיק ללכת באופן ההוא{{הערת שוליים|'כמו בזמנים בהם היה ב[[המלך במסיבודבקות]]' כרך ב' ע' רסה: "בשנה מסויימת הבחין במישהו שהחזיק מכונת פוטוגרפיה (מצלמה) ורצה להנציח . הרופאים שהוזעקו אל החדר מיששו את תואר פני קודשו, ולשנה הבאה הפסיק ללכת לתשליך באופן האמור (ומסתמא סידרו משהו בחצרו או שערך תשליך באופן אחר), וזאת, משום שהדבר כבר לא היה בגדר חשש גרידא וכיוצא בזה - כי אם לאחר שאירע כנזרועו של אדמו"ל - כדי להסיר מכשול וקל-להביןר הרש"ב ובדקו את הדופק.}}לאחר השבת הם סיפרו שבמשך כל השבת כמעט ולא היה דופק ועל פי הטבע היה נראה שאין סיכויים להצילו, אך נמנעו מלגלות זאת.

בשנת [[תר"פ]] תיכנן [[בנו יחידו של אדמו"ר הרש"ב]] לנסוע מרוסטוב לטורקיה, אדמו"ר הריי"צ, היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו. באותה תקופה הייתה גרוזיה מדינה עצמאית וכל משרדי ממשלתה נמצאו בבתי מלון ברוסטוב. במשרד האוצר עבד יהודי בשם שרייבר ובב[[ראש השנהמוצאי שבת]] התפלל בבית הכנסת של [[בשעה עשר, פקח לפתע אדמו"ר הרש"ב]] שהיה קרוב לבית המלון. הוא סיפר ל[[אנאת עיניו והביט באדמו"ר הריי"ש]] שממשלת גרוזיה עומדת להפליג באוניה לטורקיהצ, כיון שהבולשיביקים מתקרבים לאזורשרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. מספר [[חסיד]]י חב"ד עשירים, חשבו אף הם להצטרף למסע והציעו ל[[קולו של אדמו"ר הרש"ב]] שאף הוא יהגר איתםהיה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. הרעיון הוצע לרבנית [[שטערנא שרה שניאורסון קחו אותי לזאל (אשת חדר היחידות) ונהיה ביחד"{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הרשהריי"ב)|שטערנא שרה שניאורסון]] שנתנה את הסכמתה וכן גם צ חלק א', ע' קיג.}}. אדמו"ר הרשהריי"צ החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "[[התפעלות]]? התפעלות? [[מוחין]]! מוחין!"ב{{הערה|אשכבתא דרבי.}}.

לצורך הנפקת הויזה צילמו את [[אדמו"ר הרש"ב]] וזוהי תמונותו היחידההועבר על מיטתו לאולם הגדול. לקראת ההפלגהרעייתו, כשהאוניה הייתה מוכנה וחלק גדול מרת שטערנא שרה הגישה לו כוס קפה. שפתיו של חפצי הבית כבר נמכר, יצא [[אדמו"ר הרש"ב]] מחדרו ואמר לבני ביתו שהוא התחרט והחליט שלא לנסועהחלו להתנועע בלחישה וקולו לא נשמע. הוא הוסיף וביקש שלא יוסיפו לשאול מדוע ולמהאחד המקורבים שהטה את אוזנו שמע את הרבי אומר את נוסח ההבדלה. מחשבה מבהילה חלפה, כי גם [[אדמו"ר הרש"בהזקן]] נשאר ברוסטוב{{הערת שוליים|הרבי סיפר זאת ביצור (ונדפס בשעתו עשה הבדלה על קפה, שעות אחדות לפני הסתלקותו, אף הוא ב'[[התוועדויותמוצאי שבת]]' [[תש"נ]], כרך ב עמ' 50 הערה 67:"...ולאידך - כשבסוף ימיו ברוסטוב הוצרך לנסוע משם, היו זקוקים לתעודה מטעם הממשלה ('פאספארט') שתאפשר הנסיעה, ואז עשו תמונה - ברצונו"}}קודש.

הרבנית [[חיה מושקא]] העירה כמה פעמים כי התמונה אינה מתארת את פני לאחר השעה שתיים בלילה, הרים לפתע אדמו"ר הרש"ב האמתייםאת ידו הקדושה כששפתיו שוב רוחשות. כששמע זאת הרב [[נחום יצחק קפלן]] צייר אדמו"ר הריי"צ שעמד כל העת ליד המיטה, הבין שאביו רוצה לברכו. הוא הרכין את תואר פני הרבי הרש"ב כששטריימל לראשוראשו עד שידיו של אביו היו מעל ראשו, ולאחר הגהות הרבנית וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף את שלוש נכדותיו - הביעה הרבנית את שביעות רצונה{{הערת שוליים|כפר חבבנותיו של אדמו"ר הריי"ד' גיליון מס' 322 עמ' 33צ. כל הנוכחים בחדר, שם נדפס גם הציור (עמוד 21)מלבד בני המשפחה התבקשו, ציור הסופי לאחר התיקונים נדפס במהדורה החדשה של הספר רשימות דברים בעמוד 342על ידי אדמו"ר הריי"צ, לצאת.}}

ביום [[ב' ניסן]] [[תשתר"פ]] התגלתה תמונה חדשה , שעה ארבע לפנות בוקר, ניכר שאלו היו רגעיו האחרונים של [[אדמו"ר הרש"ב]]. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה. לפתע הוא פקח את עיניו, על התמונה כתוב '''"רבי שלום דובער שניאורסון מוסקבה תרס"ח מאי (אייר)''', אמנם הביט בבנו יחידו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות ומיד נעצמו שוב. אדמו"ר הרש"ב היה במוסקבה באייר תרס"ח אולם יש עדיין המפקפקים באמינות התמונהיישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה{{הערההערת שוליים|לאחר זמן כתב [https[אדמו"ר הריי"צ]] לכל החסידים://chabad"בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".info/special/%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%A8-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%90%D7%94%D7%9F-%D7%91%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/ התמונה] {{אינפו}}}}.

== [[הסתלקות]]ו =הלוויתו===[[קובץ:אוהל הרשב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]] [[אדמוזקני ומכובדי אנ"ר הרשש ערכו את ה"ב]] ב[[רוסטוב]]]]ביום חמישי בלילה, כ"א ב[[אדר]] [[תרטהרה"פ]], [[וסיפרו שעל פניו הטהורות של אדמו"ר הרש"ב]] היה נראה עייף וחלש מהרגיל. למחרת ביום שישי בבוקרכל העת כמו חיות, החמיר מצבו וחומו עלהובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לאדמוארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של אדמו"ר הרש"ב, בדק אותו וקבע שזו רק 'אינפלינציה קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, ביקש [[אדמו"ר הרש"ב]] לעשן ולפתע חש שלא בטוב וכמעט שהתעלף. הנוכחים במקום התיזו עליו [[מים]] קרים ומיהרו לקרוא שוב לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו ובבוקרו של יום ראשוןהיה עטוף, כ"ד באדרמלבד התריכים, נזקק גם ב[[אדמו"ר הרש"בטלית]] לסיוע בנטילת ידיו. בעקבות כך נכחו במהלך כל השבוע בבית אדמו"ר הרש"ב, הרופא הקבוע ד"ר לנדא יחד עם צוות של רופאים מומחיםהשבת עמה התפלל בימיו האחרונים.

ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור ז'בדסקי וערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט'בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, שם ציפתה אשת יצאה הלוויה גדולה מהבית בו התגורר אדמו"ר הרש"ב, מרת לכיוון [[שטערנא שרה שניאורסון (אשת אדמו"ר הרש"ב)בית עלמין|שטערנא שרה שניאורסוןבית העלמין]] ובנםהגדול שבפאתי העיר רוסטוב. את ארונו נשאו רק תלמידי התמימים ובודדים מזקני אנ"ש. לפני הקבורה, [[פנה אדמו"ר הריי"צאל הרב [[אברהם ברוך פבזנר]], יחד עם החסיד הרב [[שמואל גוראריהאליעזר קרסיק]]. הפרופסור שהחמיר באבחנתוואל עוד חסיד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, הביע חשש למחלת ה'טיפוס' הקשה והמדבקת. ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפות ד"ר לנדא, ד"ר רבינוביץ והפרופסור ז'בדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו שיש לטפל באמצעות כוסות רוח וכמו כן, עליו לקבל חמש זריקות כל יממה. בבוקר יום השישי, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפות ד"ר לנדא, רבינוביץ, לאזינסקי, מירסקי ופרופסור מומחה בשם קסטריאן. ההחלטה הייתה שכדי להקל וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים ב[[אדמו"ר הרש"בליובאוויטש]] יש לשנות את שיטת טיפול.

למחרת, יום השבת, החריף משעה לשעה מצבו של ===העברת האוהל=== חסידי חב"ד ברוסטוב עשו רבות כדי לשמור על [[אוהל אדמו"ר הרש"ב]]. בשעה חמש אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב בחורף שנת [[יחיאל צבי גוראריהתרצ"ט]] ועמד קרוב למיטתו , שלטונות רוסטוב תכננו לבנות בניינים חדשים על שטח בית העלמין בו שכן אוהלו של אדמו"ר הרש"ב. לפתע השתנה גוון פניו , והיה צורך להעביר את גופו הקדוש של [[אדמו"ר הרש"ב]] לאדמומי והיה נראה כלבת אש יוקדתאל בית-עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא 155. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאויים, כמו בזמנים בהם היה ב[[דבקות]]. הרופאים שהוזעקו אל החדר מיששו את זרועו של [[אדמו"ר הרשהריי"ב]] ובדקו צ אישר את הדופקהעברה, ליווה אותה בכל שלביה וענה על כל ספק ובעיה שהתעוררו. לאחר השבת הם סיפרו שבמשך כל השבת כמעט ולא היה דופק ועל פי הלשאלות ההלכתיות אמר שיפנו אל מחותנו הרב [[טבעלוי יצחק שניאורסון]] היה נראה שאין סיכויים להצילו, אך נמנעו מלגלות זאת.

בנו יחידו של אדמו"את ההעברה ביצעו החסידים: ר הרש"ב' [[צמח קוטמאן]], אדמו"ר הריי"צ' [[מענדל קנטור]] (משרת בבית הרב), היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו.. בר' [[מוצאי שבתמשה וולף לאבאק]] בשעה עשר, פקח לפתע ר' [[אדמו"נחמן לאקשין]], ר הרש"ב' [[אברהם כצנלסון]] את עיניו והביט באדמו", ר הריי"צ, שרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. קולו של ' [[אדמו"ר הרש"ביונה איידלקופ]] היה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכםועוד. קחו אותי להם קיבלו על עצמם [[זאלתענית]] , וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (חדר הכתחליף לטבילה ב[[יחידותמקווה]]) ונהיה ביחד"{{הערה|אגרות אדמו. אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים, ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. לאחר בקשת מחילה מאדמו"ר הרייהרש"צ נ"ע חלק א'עמוד קיג.}}ב, החלו בחפירה. גופו הקדוש של [[אדמו"ר הרייהרש"צב]] החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "נשאר שלם, וה[[התפעלותטלית]]? התפעלות? [[מוחין]]! מוחין{{הערה|אשכבתא דרבישהייתה עליו אף היא נשארה שלימה, וכיסתה את זקנו ופניו. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד, וכך העבירוהו למקום קבורתו החדש.}}!"לאחר שנים רבות נבנה במקום אוהל קטן, וחסידים רבים פוקדים את המקום תדיר.

[[==שלוחיו==אדמו"ר הרש"בשלח תמימים מבוגרים או נשואים, כ[[שליחות|שלוחיו]] לקהילות [[רוסיה]] הועבר , על מיטתו לאולם הגדולמנת לחזק את היהדות במקומות אלו. רעייתו, מרת שטערנא שרה הגישה לו כוס קפה. שפתיו של כמו כן שלח את הרב [[שמואל לויטין]] ואחרים ל[[אדמו"ר הרש"בגרוזיה]] החלו להתנועע בלחישה וקולו לא נשמע. אחד המקורבים שהטה את אוזנו שמע את הרבי אומר את נוסח ההבדלה. מחשבה מבהילה חלפה, כי גם ואת הרב [[אדמו"ר הזקןשלמה יהודה לייב אליעזרוב]] בשעתו עשה הבדלה על קפה, שעות אחדות לפני והרב [[הסתלקותאברהם חיים נאה]]ו, אף הוא בל[[מוצאי שבתסמרקנד]] קודשבבוכרה.

לאחר השעה שתיים בלילה, הרים לפתע == תמונתו ==[[קובץ:א.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התמונה המקורית]]אדמו"ר הרש"ב]] את ידו הקדושה כששפתיו שוב רוחשותהקפיד שלא יצלמו אותו. [[באחת מהפעמים שהלך אדמו"ר הרייהרש"צב ל'[[תשליך]] שעמד כל העת ליד המיטה, הבין שאביו רוצה לברכו. ' הוא הרכין את ראשו עד שידיו של אביו היו מעל ראשוהבחין באדם שהחזיק מצלמה ורצה לצלמו, וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף ומאז הפסיק ללכת באופן ההוא{{הערת שוליים|'[[המלך במסיבו]]' כרך ב' ע' רסה: "בשנה מסויימת הבחין במישהו שהחזיק מכונת פוטוגרפיה (מצלמה) ורצה להנציח את שלוש נכדותיו - בנותיו של אדמו"ר הריי"צ. כל הנוכחים בחדרתואר פני קודשו, מלבד בני המשפחה התבקשו, על ידי אדמו"ר הריי"צולשנה הבאה הפסיק ללכת לתשליך באופן האמור (ומסתמא סידרו משהו בחצרו או שערך תשליך באופן אחר), לצאת. במשך כל תקופת מחלתווזאת, משום שהדבר כבר לא היה [[אדמובגדר חשש גרידא וכיוצא בזה - כי אם לאחר שאירע כנ"ר הרשל - כדי להסיר מכשול וקל-להבין"ב]] אפוף במחשבותיו ופניו הביעו רצינות יתירה. אפילו בת שחוק קלה לא נראתה על פניו, מלבד אי-אלו פעמים נדירות}}.

ביום ב' ניסן בשנת [[תר"פ]] תיכנן לנסוע מרוסטוב לטורקיה. באותה תקופה הייתה גרוזיה מדינה עצמאית, שעה ארבע לפנות בוקר, ניכר שאלו היו רגעיו האחרונים וכל משרדי ממשלתה נמצאו בבתי מלון ברוסטוב. במשרד האוצר עבד יהודי בשם שרייבר וב[[ראש השנה]] התפלל בבית הכנסת של [[אדמו"ר הרש"ב]] שהיה קרוב לבית המלון. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה. לפתע הוא פקח את עיניוסיפר לחסידים שממשלת גרוזיה עומדת להפליג באוניה לטורקיה, הביט בבנו יחידו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות ומיד נעצמו שובכיון שהבולשיביקים מתקרבים לאזור. תנועה קלה נוספת. [[אדמומספר חסידי חב"ד עשירים חשבו אף הם להצטרף למסע, והציעו לאדמו"ר הרש"ב]] יישר שאף הוא יהגר איתם. הרעיון הוצע לרבנית שטערנא שרה, שנתנה את ראשוהסכמתה, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה{{הערת שוליים|לאחר זמן כתב [[וכן גם אדמו"ר הרייהרש"צ]] לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, וה[[נשמה]] הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".}}ב.

===הלוויתו===זקני ומכובדי [[אנ"ש]] ערכו לצורך הנפקת הויזה צילמו את ה"טהרה" וסיפרו שעל פניו הטהורות של [[אדמו"ר הרש"ב]] היה כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיווזוהי תמונותו היחידה. ארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר לקראת ההפלגה, כשהאוניה הייתה מוכנה וחלק גדול של חפצי הבית כבר נמכר, יצא אדמו"ר הרש"במחדרו ואמר לבני ביתו שהוא התחרט והחליט שלא לנסוע. הוא הוסיף וביקש שלא יוסיפו לשאול מדוע ולמה. [[אדמו"ר הרש"ב]] היה עטוףנשאר ברוסטוב{{הערת שוליים|הרבי סיפר זאת בקיצור (התוועדויות תש"נ, מלבד התריכיםכרך ב עמ' 50 הערה 67:"...ולאידך - כשבסוף ימיו ברוסטוב הוצרך לנסוע משם, היו זקוקים לתעודה מטעם הממשלה ('פאספארט') שתאפשר הנסיעה, גם ב[[טלית]] השבת עמה התפלל בימיו האחרוניםואז עשו תמונה - ברצונו"}}.

בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, יצאה הלוויה גדולה מהבית בו התגורר אדמו"ר הרש"ב, לכיוון [[בית עלמין|בית העלמיןהרבנית חיה מושקא]] הגדול שבפאתי העיר רוסטוב. העירה כמה פעמים כי התמונה אינה מתארת את ארונו נשאו רק [[תלמידי התמימים]] ובודדים מזקני אנ"ש. לפני הקבורה, פנה [[פני אדמו"ר הרייהרש"צ]] אל ב האמתיים. כששמע זאת הרב [[אברהם ברוך פבזנרנחום יצחק קפלן]]צייר את תואר פני הרבי הרש"ב כששטריימל לראשו, הרב [[אליעזר קרסיק]] ואל עוד חסיד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחדולאחר הגהות הרבנית - הביעה הרבנית את שביעות רצונה{{הערת שוליים|כפר חב"ד' גיליון מס' 322 עמ' 33, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים ב[[ליובאוויטש]]שם נדפס גם הציור (עמוד 21). הציור הסופי לאחר התיקונים נדפס במהדורה החדשה של הספר רשימות דברים בעמוד 342.}}

===העברת ה[[אוהל (קבר הצדיק)|אהל]]התמונה השנייה=== חסידי חב"ד ברוסטוב עשו רבות כדי לשמור על ה[[אוהל אדמו"ר הרש"ב|אוהל]] של קבר אדמו"ר הרש"ב. בחורף שנת [[תרצ"ט]], שלטונות רוסטוב תכננו לבנות בניינים חדשים על שטח בית העלמין בו שכן אוהלו של [[אדמו"ר הרש"ב]] והיה צורך להעביר את גופו הקדוש של [[אדמו"ר הרש"ב]] אל בית-עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא 155. [[אדמו"ר הריי"צ]] שאישר את העברה ליווה אותה בכל שלביה וענה על כל ספק ובעיה שהתעוררו. לשאלות ההלכתיות אמר שיפנו אל מחותנו הרב [[לוי יצחק שניאורסון]].

את ההעברה ביצעו החסידים; ר' ב[[צמח קוטמאןתש"פ]]התגלתה תמונה חדשה, רעליה כתוב "''' [[מענדל קאנטאר]] רבי שלום דובער שניאורסון מוסקבה תרס"ח מאי (משרת בבית הרבאייר), ר' [[משה וולף לאבאק]], ר' [[נחמן לאקשין]], ר' [[אברהם קאצנלסון]], ר' [[יונה איידלקופ]] ועוד. הם קיבלו על עצמם תענית וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה ב[[מקווה]]). אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. לאחר בקשת מחילה מאדמו"ר הרש"ב, החלו בחפירה. לנגד עיניהם [[נגלה]] מחזה מדהים - גופו הקדוש של [[אמנם אדמו"ר הרש"ב]] נשאר שלם וההיה במוסקבה באייר תרס"ח, אולם יש עדיין המפקפקים באמינות התמונה{{הערה|[[טלית]] שהייתה עליו אף היא נשארה שלימה וכיסתה את זקנו ופניוhttps://chabad. החסידים נטלו את ה[[גוף]info/special/%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%A8-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%90%D7%94%D7%9F-%D7%91%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/ התמונה] הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד וכך העבירוהו למקום קבורתו החדש. לאחר שנים רבות נבנה במקום אוהל קטן, וחסידים רבים פוקדים את המקום תדיר{{אינפו}}}}.

#'''[[ניגון מן המיצר]]''' - [[ניגון]] על הפסוקים שנאמרים לפני [[תקיעת שופר]] ב[[ראש השנה]], המתחיל בפסוק "מן המיצר קראתי יהי־ה"{{הערה|[[ספר תהלים]] פרק קי"חקיח, ה.}}.#'''[[ניגון ברכות קודם התקיעות]]''' - ניגון על הברכות שאומרים לפני [[תקיעת שופר]] בראש השנה.#'''[[ניגון פסוקים שלאחר התקיעות]]''' - ניגון על הפסוקים שנאמרים לאחר התקיעות-תקיעת שופר בראש השנה.#'''[[ניגון רוסטוב]]''' - ניגון שהיו מנגנים אצל [[אדמו"ר הרש"ב]] בתקופת שהותו ב[[רוסטוב]].#'''[[ניגון הכנה לד' בבות]]''' - ניגון שהיה חביב על [[אדמו"ר הרש"ב]] ומושר כהכנה ל[[ניגון ד' בבות]], ולעיתים בסדר ניגונים מנוגן על הסדר כניגון של [[אדמו"ר הרש"ב]].

==ספריו (חלקי)==

*'''[[ספר השיחות (תורת שלום)|ספר השיחות]]''' - [[שיחה|שיחותיו]] של [[אדמו"ר הרש"ב]] שנאמרו בזמני [[התוועדות|התוועדויות]] ב[[חגים]] בחגים ומועדי השנה.

*'''[[חנוך לנער (קונטרס העבודה)|חנוך לנער]]''' - קונטרס עבור תלמידי התמימים בו מבואר עניין [[עבודת התפילה]]המכיל את צוואתו הראשונה של אדמו"ר הרש"ב.

* [[שניאור זלמן ברגר]], '''גזע חסידים''' - התיעוד המלא על העברת קברו.* אדמו"ר הרש"ב, '''[[אגרות קודש (אדמו"ר הרש"ב)|אגרות קודש]]'''.* [[רפאל נחמן כהן]], '''[[ליובאוויטש וחייליה]]'''.* [[רפאל נחמן כהן]], '''[[שמועות וסיפורים]]'''.* [[שלום דובער לוין]], [[תולדות חב"ד ברוסיה הצארית]].* [[שניאור זלמן ברגר]], [[עבד אברהם אנכי]] על שלוחי [[אדמו"ר הרש"ב]] לגרוזיה.* [[שניאור זלמן ברגר]], [[נודע בשיעורים]] על שלוחי [[אדמו"ר הרש"ב]] לסמרקנד.* [[יוסף יצחק בלוי]], תומכי תמימים, הוצאת קה"ת, תשע"ב.* [[שניאור זלמן ברגר]], [[המשפיע שלא חזר]] יומן ההסתלקות שכתב הרב [[אברהם ברוך פבזנר]].* הרב [[אלישיב קפלון]], "בתוך הגולה" - [[רוסטוב]]. ==ילדיו==*בנו יחידו יוסף יצחק - [[אדמו"ר הריי"צ]]