עריכת הדף "קץ הגלות"

קץ הגלות נזכר בספר דניאל{{הערה|פרק יב פסוק יב.}} ישנה מחלוקת בראשונים מהו זמן הקץ בפירוש הפסוק. אך כל הזמנים המצוינים שם כבר עברו.

| [[מתניתא]] || || ד'רל"א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו "אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם" ובפירוש [[רש"י]] כתב: "לחשבון הברייתא מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל"א דקתני בברייתא הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן" ||

| [[רבי שמלאי]] || דור שני לאמוראים || ה'רל"ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" ובפירש רש"י: "לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים" ||

| [[רמב"ם]] || ד'תתצ"ד - ד'תתקס"ד || ד'תתקע"ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: "יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'" יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה" || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: "בזמן האמור ד' אלפים תתקע"ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, הרמב"ן שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז"ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, הראב"ד שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא"  

| [[רבי דון יוסף אבן יחייא]] || חי לפני כ-800 שנה || [[ה'ת"ש]] || פירושו על דניאל (בלוניא רפ"ח, קא, א) כותב: "בסוף חמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבא קיצנו בעזרת ה' למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם בשלש מאות שנה מהאלף הששי" || בזמן זה החלה [[מלחמת העולם השניה]], באותה שנה הגיע [[הרבי הריי"צ]] ל[[ארצות הברית]] במטרה להכין את המקום לגאולה {{שיחת הרבי מ-ט' אדר תש"נ}}

| [[אברבנאל]] || ה'קצ"ז - ה'רס"ט || ה'רצ"ד || בספרו מעיני הישועה (מעין יב תמר ב וג) על הפסוק "עד עידן עדנים ופלג עידן": "ידוע שנחרבה [[ירושלים]] על ידי טיטוס... שנת ג' אלפים תתכ"ח לבריאת העולם וכשתחבר אלף תס"ו שנה, שעולים עדן ועדנין ופלג עדן, יהיה סופם שנת ה' אלפים ורצ"ד לבריאת העולם" || בשנה זו נולד האריז"ל שהתחיל שלב חדש בגילוי [[פנימיות התורה]]{{הערה| שיחת הרבי, ה' מנ"א תשמ"ח}}  

| רבי יודא ליב הכהן || || [[ה'תרס"ו]] || בספרו 'אור הגנוז' על התורה, פרשת ויחי: "באלף הששי ושש מאות וששים ושש שהוא [[תרס"ו]] לאלף הששי יקוים כל הרמזים שכתב הזוהר שש מאות לחיי וגו'... וחשבון שלי מרומז בתיבת והנותר גימטריא תרס"ו. ובאלף הו'" ||

| [[חתם סופר]] || ה'תקכ"ב - ה'תקצ"ט || [[ה'תק"ע]] || בפירושו על התורה (פ' תולדות ד"ה "ויאמר יעקב") דורש על הפסוק "אחרי נמכר גאולה תהיה לו": "כל מקום שנאמר אחרי מופלג, וגלל כן האות השני (המופלג) אחרי [[אותיות]] המלה נמכר הם 570, בערכם המספרי נ-ע, מ-ס, כ-מ, ר-ת" ||

במספר מקומות מופיע האיסור בחישובי קיצים ובדחיקת הקץ, לדוגמא: [[רש"י]] במסכת כתובות{{הערה|דף קיא,א.}} כותב ש[[הקב"ה]] השביע את בנ"י שלא ידחקו את הקץ, היינו שלא ירבו בתחנונים יותר מידי, על דבריו אלו דנים רבים מגדולי הפוסקים, ומבארים מדוע אין זה סותר ל[[צפייה לגאולה|ציפיה ולבקשה למשיח]]:

*שבועה זו אינה הלכה למעשה{{הערה|אבני נזר יו"ד סימן תנד ס"ק מ ואילך}}.

*[[הקב"ה]] גם השביע את אומות העולם שלא ישעבדו את בנ"י יותר מידי, מכיוון שהם עברו על שבועתם מותר לנו לעבור על שבועתינו{{מקור}}.

*לאחר חמשת אלפים ומש מאות שנה אין זה נחשב דחיקת הקץ אלא זמן הקץ{{הערה|ספר מאורי חסידות}}.

*כיום לא רק שמותר אלא חובה להרבות בתחנונים, ומצווה גדולה היא{{הערה|אבקת רוכל חלק ב כלל ט}}

*האיסור הכתוב בגמרא הוא דחיקת הקץ על ידי פעולות קבליות וכדומה{{הערה|שו"ת חתם סופר ח"ו סימן פ"ו}}

הרבי{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/9/13/123&search=%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%94+%D7%A2%D7%A9%D7%A8+%D7%91%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%96 תורת מנחם]}} כותב: כלו כל הקיצין", כולל גם הקיצין של גדולי ישראל בדורות האחרונים, כמו ה"קץ" של [[הצמח צדק]] על שנת [[תר"ח]], ה"קץ" של כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] על שנת תרס"ו, וה"קץ" של [[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]] על שנת [[תש"ג]],{{הערה|1כדאיתא ב"[[הקריאה והקדושה]]".}} ואומרים גם בשם כ"ק מו"ח אדמו"ר גם על השנים [[תש"א]] ו[[תש"ד]] - הרי כבר כלו גם הקיצין הללו,

ומה שאמרו ש"אין הדבר תלוי אלא ב[[תשובה]]" - הרי גם ענין התשובה נעשה כבר, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר, וגם בשם [[יוסף רוז'ין|הגאון הרגצ'ובי]], שאנחה של יהודי היא [[תשובה עילאה]], ואם כן, הרי זה כבר הזמן דביאת המשיח.

יש להוסיף, שאף שה[[עבודה]] עתה היא בבחינת עקב בלבד, הרי נוסף לכך שבזה תלויה שלימות העבודה של כל הדורות, צריך לידע שיש מעלה מיוחדת בעבודה שבבחינת עקב דעקב דוקא. וכידוע שעיקר המעלה היא לא ביחוד [[אבא|או"א]], אלא ביחוד זו"ן דוקא.

מספר פעמים פנה [[הרבי]] אל [[רב|רבנים]] רבים בתביעה לכתוב פסק ש[[משיח]] כבר צריך לבוא. בסעודה של מוצאי [[יום הכיפורים]] בשנת [[תשכ"א]] פנה הרבי לרבנים שהגיעו מארץ ישראל שיפסקו שעל משיח לבוא מיד. אחד הרבנים ענה: "וכי אנו צריכים להסכים? מי אנו שנסכים? שהרבי יסכים! לאחרי כעבור ימים אחדים בסעודת ליל חג הסוכות שאל אותו הרב את הרבי אודות אופן ההנהגה של הבאים לחצר הרבי בחג, אם עליהם לחגוג [[יום וב שני של גלויות]]. ענה הרבי: יום טוב שני של גלויות? הרי יכולתם לחסוך זאת לגמרי!...{{הערה|המלך במסיבו חלק א עמוד נט, סא.}}  

בשנת [[תשמ"ז]] פנה הרבי לרבנים [[מרדכי צמח אליהו]], והרב שפירא, (שהסכימו).  

כשפנה הרבי אל הגאון האדיר רבי [[משה שטרן]], שיכתוב פסק אל ביאת משיח, ורבי משה לא השיב התשובה ברורה, אמר לו הרבי בכאב: הרי כלו כל הקיצין! פסוק שהמשיח יבוא!

==לקריאה נוספת==