עריכת הדף "צדיק"

'''צדיק''' הוא כינוי לדרגא הגבוהה ביותר ב[[עבודת ה']]. על פי ביאור [[תורת החסידות]] מדובר באדם כזה שאין לו אף שמץ [[רע]], וכל רצונותיו וכוחותיו מופנים אך ורק לקיום [[רצון העליון|רצון ה']], [[התבוננות]] בגדולתו ו[[אהבת ה'|אהבתו]].

==מדרגת הצדיק==

===בתורת הנגלה===
ב[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת קידושין|קידושין]] מ, ב.}} ו[[הרמב"ם]]{{הערה|הלכות תשובה פרק ג' הלכה א'.}} מתואר הצדיק כמי שאם ישקלו את זכויותיו אל מול חובותיו, יהיו זכויותיו מרובים על חובותיו. זאת אומרת, שהיהודי נקרא [[צדיק]] באם עשה במשך חייו יותר מצוות מאשר עברות.

===בתורת החסידות===

בספר ה[[תניא]]{{הערה|[[תניא - פרק א'|פרק א']].}} מבאר [[אדמו"ר הזקן]] כי הגדרה זו איננה ההגדרה המהותית של הצדיק, אלא כינוי ("שם המושאל") לעניין [[שכר ועונש|השכר והעונש]] בלבד, מאחר ואותו יהודי הינו "צדיק בדינו" לאחר שזכה בדין ונמצא כי זכויותיו מרובים על עוונותיו.

אך לאמיתו של דבר{{הערה|ראה שם בהרחבה בפרקים [[תניא - פרק ט'|ט']] ו[[תניא - פרק י'|יו"ד]], ועוד.}}, מהותו האמיתית של [[צדיק]] ("שם התואר והמעלה") היא יהודי שהצליח לנצח בשלימות את המלחמה עם הרע - כך שלא זו בלבד ובפועל אין הוא עובר על רצון ה', אלא אפילו באופן תיאורטי אין לו כל משיכה לעבירה, וה[[יצר הרע]] שלו ו[[נפש הבהמית|נפשו הבהמית]] נהפכו לגמרי ל[[טוב]] וכפופים ל[[נפש האלוקית]].

[זאת בשונה מיהודי שמצליח להתגבר על הרע '''בפועל''', אך יש לו עדיין תאוות ומשיכה לרע שהוא זקוק למלחמה תמידית כדי להתגבר עליה - שנקרא בהגדרת התניא [[בינוני]]. ויהודי שקורה ונכשל באיסור בפועל, וגם ב[[מחשבה דיבור ומעשה]] הרע מצליח להתגבר עליו - נקרא בהגדרת התניא [[רשע]].]

==דרגות בצדיק==
מדרגת "צדיק" הכללית מתחלקת בפרטיות לכמה מדרגות, שבכללות הינן שניים: "צדיק גמור" (הנקרא גם "צדיק וטוב לו), ו"צדיק שאינו גמור" (הנקרא גם "צדיק ורע לו"){{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] ז, א.}}.

===צדיק שאינו גמור===
צדיק שהצליח לגבור על הרע, והגיע למצב בו הרע כפוף לגמרי לטוב - נקרא "צדיק ורע לו", "צדיק שאינו גמור".

הסיבה לכך שנקרא כך, היא כיון שהרע בנפשו רק כפוף לטוב, אך לא '''נהפך''' לטוב. עובדה זו מוכיחה שבדקות, יש לו שייכות מסויימת לרע והוא אינו שונא אותו בתכלית - אלא שהיא בטלה ברוב. על שם אותו שמץ רע נקרא "רע לו". כמו כן, נקרא "צדיק שאינו גמור", כיון ש[[אהבת ה'|אהבתו לה']] אינה בתכלית - שהרי לו היה אוהב את ה' בשלימות, היה גם שונא את הרע בשלימות.

בתוך מדרגה זו עצמה ישנם רבבות מדרגות, על פי כמות ואיכות שמץ הרע שנשאר עדיין בנפש, ואופן ביטולו לטוב.

רוב הצדיקים שבכל הדורות{{הערה|עליהם אומרת ה[[גמרא]] ([[מסכת סוכה|סוכה]] מה, ב) "תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא", היינו שלפני [[הקב"ה]] נמצאים שמונה עשר אלף צדיקים.}}, הם מדרגת "צדיק שאינו גמור".

===צדיק גמור===
צדיק שלא זו בלבד שהתגבר על הרע לגמרי, אלא הצליח גם להפכו לטוב - נקרא "צדיק וטוב לו", "צדיק גמור".

הסיבה לכך שנקרא כך, שהעובדה שהצליח להפוך גם את ה[[נפש הבהמית]] לטוב, מוכיחה שהגיע לשלימות באהבת ה'. כיון שאין אצלו רע כלל וכולו נהפך לטוב, נקרא "טוב לו". וכן נקרא "צדיק גמור" על שם אהבתו המושלמת לה', שהיא דרגת [[אהבה בתענוגים]].

על דרגה זו של [[צדיק גמור]] אומרת הגמרא{{הערה|סוכה שם.}} "ראיתי בני עלייה והן מועטין", כיון שרוב הצדיקים אינם בדרגה זו.

==הכח להיות צדיק==
על מדרגת הצדיק מבואר בתניא{{הערה|[[תניא - פרק י"ד|פרק י"ד]].}} כי בדרך כלל אין כל אדם זוכה לה, ורק [[נשמה|נשמות]] מזוככות נבראו עם האפשרות והיכולת להיות צדיקים{{הערה|כמאמר [[איוב]] ([[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]] טז, א) "בראת צדיקים בראת רשעים". אין הכוונה לבריאתם כצדיקים ורשעים ממש, אלא שיש שנשמותיהם נבראו באופן שיהיה להם היכולת להיות [[צדיק]] ולהתגבר על הרע, ויש [[נשמה|נשמות]] שאין להם כח זה.}}. ולכן עבודתו של יהודי רגיל מתמקדת בעיקרה בעבודת ה[[בינוני]], להלחם עם הרע ולנצחו גם אם לא בעומק הנפש, לפחות בפועל - בלבושי הנפש [[מחשבה דיבור ומעשה]].

אמנם, גם מיהודי רגיל נדרש להתאמץ ולנסות להיות צדיק, שהרי בירידתו למטה "משביעין אותו תהי צדיק"{{הערה|[[מסכת נדה|נדה]] ל, ב.}}. ולכן עליו להתבונן גם באופן כזה שישפיע על הנפש ויעורר שנאה לרע, וזאת על ידי שיתבונן עד כמה מאוסים עניני ה[[עולם הזה]]; וכן לעורר אהבה לה', על ידי ה[[התבוננות]] בגדולתו. על ידי מאמצים אלו, יתכן שיזכה: (א) להתרגל אט אט ולהשפיע על הנפש אהבה לה' ושנאה לרע '''כמו''' בעבודת הצדיק, (ב) שתתעבר בו [[נפש#דרגות הנפש|רוח]] משרש נשמתו של [[צדיק]] ויזכה לעבודת [[צדיק]] אמיתית.

===בדורנו=== 
אמנם, בדורנו - לאחר כל [[עבודת הבירורים|הבירורים והזיכוכים]] שפעלו [[בני ישראל]] ב[[עבודת הגלות]] - מחדש [[הרבי]] שבכוחו של '''כל יהודי''' להיות צדיק, וזאת גם מבלי העבודה המיוחדת של ה[[התבוננות]] והניסיון לעורר שנאה לרע ואהבה לה' (המבוארת בתניא). וזה לשונו הקדוש:

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=[[דבר מלכות]], שבת פרשת אמור [[תנש"א]]|תוכן=
החל מעבודתו של יהודי (כמבואר בתחילת ספר התניא), שהעבודה אצלו היא לא רק ב"סור מרע" – "אל תהי רשע", אלא גם "תהי צדיק". דאף על פי ש"אין כל אדם זוכה להיות [[צדיק]] ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו'" כיון שנמצאים למטה [[נשמה]] בגוף ו[[נפש הבהמית]] ב[[עולם הזה]] הגשמי והחומרי – אבל על ידי זה שישנו כח העצמות בגוף הגשמי (של יהודי), כנ"ל, ה"ז נותן את הכח שגם למטה יגיעו לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק".. 
וי"ל שלאחרי כל הענינים – של בירור וזיכוך כו' – שבנ"י עברו במשך כל הדורות, יכול עכשיו כאו"א מישראל להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגלוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"), כפי שיהיה בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה.}}

ההסבר לכך הוא שלכל יהודי ישנה מציאותו האמיתית, [[עצם הנשמה]], שמצידה - הוא מאוחד עם [[הקב"ה]] לגמרי, ולכן כל יהודי הוא צדיק{{הערה|כמאמר הפסוק ([[ישעיה]] ס, כא: "ועמך כולם צדיקים".}}. וכאשר מגיעים לתקופת [[הגאולה האמיתית והשלימה]], בה נשלמת העבודה, חוזרת ומתגלה מציאותו האמיתית של יהודי (שהיתה בהסתר, לצורך ירידת נשמתו לעולם הזה והעבודה בו). ובזמננו, בה העבודה נשלמת ומתחיל תשלום ה[[שכר]], מתגלה כיצד יהודי מאוחד עם [[הקדוש ברוך הוא]] והוא למעלה מהגבלות העולם והנפש הבהמית{{הערה|ראה בארוכה [[דבר מלכות]] שיחת ש"פ תצא [[תנש"א]]. ועוד.}}.

{{הערות שוליים}} 

[[קטגוריה:עבודת ה']]
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:התקשרות לצדיק]]