שינויים

[[תמונה:770.jpg|left|thumb|250px|הספרים חוזריםל[[770]], בתאריך [[ב' כסלו]] [[תשמ"ח]]]]'''פרשת הספרים''' או '''משפט הספרים''' הוא כנויה כינויה של פרשיה שהתרחשה ב[[חסידות חב"ד]] משנת [[תשמ"ה]], כאשר ספרים אשר היו שייכים לרבותינו נשיאינו, נגנבו מ[[ספריית ליובאוויטש]].

{{להשליםערך מורחב|1.ספריית הרבי הרייאגודת חסידי חב"צ. 2.פרשת הימים החל מתשי"א. (וספריית הרבי) 3.האחראים רח"ל, רשדב"ל. 4. דיוני הירושה.ד}}מימיה הראשונים של [[חסידות חב"ד]] היה קיים בידי האדמו"ר אוסף ספרים וכתבי יד. כבר אצל ה[[אדמו"ר הזקן]] ידוע על אוסף של כ100 ספרים,{{מקור|חשוב לציין את המקור עליו מתבססים דברי בערל לוין}} כמות נכבדה לביחס למצב הכלכלי ב[[רוסיה]] באותם הימים. אצל [[אדמו"ר האמצעי]] ידוע על אוסף גדול יותר של כ611 ספרים. מאוחר יותר האדמו"ר ה[[צמח צדק]] יצר אוסף גדול של ספרים שמכאן {{הערה|1=בעיקר מ"[[הנחה|הנחות]]" מ[[מאמרים]] ששמע מ[[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר האמצעי]], ביאורים ו[[מאמר|מאמרים]] שכתב בעצמו. ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14927&st=&pgnum=361 לקוטי שיחות חלק ד']).}} לפי המסורת היו לו כאחד עשר ארונות ספרים, שבעה בחדרו ששנים מהם היו סגורים ושמורים, בנוסף לעוד ששה ארונות נוספים שהיו בחדר סמוך {{הערה|[[אדמו"ר הריי"צ]] בשם סבו [[אדמו"ר המהר"ש]] (צוטט בפסק הדין הראשון, והודפס בספר "[[כך נפדו הספרים (ספר)כך נפדו הספרים]]" עמוד 78).}} מכאן ואילך התרחב התרחבה הספרייה יותר ויותר על ידי האדמו"רים ממלאי מקומו בדורות שאחריו. אוסף זה נשמר אצל [[אדמו"ר הרש"ב]] עד לשנת [[תרע"ו]] {{הערה|1=לדברי מרת [[חנה גוראריה]], ספריית אדמו"ר הרש"ב תפסה "שלושה חדרים על כל הקירות" (צוטט בפסק הדין הראשון, והודפס בספר "[[כך נפדו הספרים (ספר)כך נפדו הספרים]]" עמוד 78) }} אז הוכרח בעקבות [[מלחמת העולם הראשונה]] לעבור מ[[ליובאוויטש]] לעיר [[רוסטוב]], בשל המעבר הפקיד את הספרים למשמרת במחסן במוסקווה, אולם אלו הוחרמו כעבור שנים אחדות על ידי הקומניסטים הקומוניסטים בשנות המהפיכה כעבור שנים אחדותהמהפכה.

מאחר שניסיונות פדיון הספרים לא צלחו, החל [[הרבי הרייצ הריי"צ]] בשנת [[תרפ"ד]] באיסוף ספרים לספרייה חדשה. תחילה קנה יסודו התבסס על אוסף של כ5,000 ספרים שקנה הרבי מיהודי בשם ר' שמואל וינר, ושוב הוסיף והשלים והרחיב את הספריה בספרים רבים. אחרי גאולת [[י"ב-י"ג תמוז]] בחורף [[תרפ"ח]] הוכרח הרבי לצאת מגבולות מדינת [[רוסיה]], הוציא הרבי אתו גם את ספריה זו, ומכאן עברה למקום משכנה החדש של מרכז חב"ד - ריגה. שם הרחיב ספריה זו יותר על ידי קריאה בהגיעו לשם פעל הרבי למען הרחבת הספרייה, במכתב ששלח לחסידים וידידים ולידידי חב"ד באותם ימים מדרבן אותם הרבי לסייע בהתפתחותהולתרום בפיתוח הספרייה. בהמשך{{הבהרה|באיזה שנה?}} עברה יחד עמו לעיר [[אוטווצק]] שפולין.בשלהי [[חודש אלול]] [[תרצ"ט]] עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עזב [[הרבי הריי"צ]] את העיר אוטווצק לוורשה ומשם לריגה עד הגיעו (ב[[ט' באדר]] [[ה'ת"ש]]) לארה"ב. הספרים עצמם נארזו למשלוח ב110 ארגזים ונשארו באוטווצק.

חילוץ הספרים מאירופה הכבושה היה מהלך עם יגיעה טעון ביגיעה ועבודה רבה. הצהרתה של להצלחת המבצע היה צורך בהתערבות בגורמים שאינם מעורבים במלחמה לצורך כך שלח [[אגו"ח ארה"ב]] שהספריה הצהרה ובקשה לממשלת ארה"ב - שלא היתה מעורבת במלחמה באותה העת - שהיות והספרייה היא רכושםמבקשים הם סיוע בחילוצה, הבקשה הובילה את התערבותם התערבותה של ממשלת ארה"ב הממשלה במשלוח. שאודות להתערבותה מבצע החילוץ לך צלח, זאת משום שממשלת ארה"ב לא היתה מעורבת במלחמה באותה העתהמבצע. אולם בזאת לא פסקו העיכובים, בעקבות המלחמה נוצרו שיבושי דואר, שגרם בנוסף קשים שגרמו לעיכוב המשלוח לחשש , מלבד זאת התעורר חשש כי שהותם של הספרים עלולה להוביל שהספרים יפלו לידי ממשלת רוסיה. אולם אחרי השתדלות רבה הגיעו רוב הספרים (93 ארגזים) בחודש ב[[חודש סיוון ]] [[תש"א ]] לארה"ב, אמנם מיעוטם הנותרים (17 ארגזים) נשארו באירופה ואבדו עקבותיהם, . מלבד ארגזים אלו היו עוד שלשה ארגזים מזוודות שהכילו בעיקר כתבי יד של אדמו"רי חב"ד הוחרמו על ידי הרוסיים ונמצאו כעבור שניםואת [[סידור הבעש"ט]]. כשהגיעו הספרים לארה- מזוודות אלו נהגו [[אדמו"ר הרש"ב שוכנו חלקם בחדרו של ה]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]] בקומה השנייה של 770לקחת עמם לכל מקום, ורובם בקומת הקרקע של הבניין. במשך שנים אלו הספריה נוהלה על ידי מזכירו של [[הרבי אותם נשאו (בתקופת אדמו"ר הריי"צ) [[שלום דובער גוראריה|בערי גוראריה]] הרב והרב [[חיים ליברמן]]{{הערה|1= בערי גוראריה, [[ה' טבת דידן נצח (ספר)]] עמוד 31.}} - המזוודות הוחרמו על ידי הרוסים ונמצאו כעבור שנים.[[קובץ:ספרים מוסד הרב קוק קנייבסקי.jpeg|שמאל|ממוזער|125px|בקשת המזכירות להשגת ספרי מוסד הרב קוק וספריו של הרב קנייבסקי.]]

במקביל, החל [[הרבי]] לאחר ביאתו כשהגיעו הספרים לארה"ב בשנת תש"א להקים ספריה נוספת שתשרת את צרכי החלה שיקומה של הספריה, הספרים עצמם שוכנו חלקם בחדרו של ה[[מרכז לענייני חינוך]] שתחת ניהולו. כעשר שנים לאחר מכן בשנת [[תשאדמו"ר הריי"יצ]] בקומה השנייה של [[מנחם מנדל שניאורסון (אדמו"ר שליט"א)#קבלת הנשיאות|קיבל הרבי את הנשיאות770]], ומני אז החלה תנופת ספריה זו, זאת בעזרת שלוחי הרבי וחסידיו ברחבי העולםורובם בקומת הקרקע של הבניין. בעקבות ריבוי הספרים נרכש בשנת כספרן הספרייה התמנה מזכירו של [[תשכהרבי הריי"חצ]] הבנין הסמוך ל770 לצורך הספריה. בסוף החורף של שנת תשל"ז מונה הרב ר' [[שלום דובער לויןחיים ליברמן]] למנהלה של ספריה זו מטעם המרכז לענייני חינוך.

במקביל, [[הרבי]] שהגיע לארה"ב בחודש סיוון תש"א הקים מעצמו ספריה נוספת שתשרת את צרכי ה[[מרכז לענייני חינוך]] שתחת ניהולו. כעשר שנים לאחר מכן בשנת [[תש"י]] [[מנחם מנדל שניאורסון (אדמו"ר שליט"א)#קבלת הנשיאות|קיבל הרבי את הנשיאות]], ומני אז החלה תנופת ספריה זו, זאת בעזרת שלוחי הרבי וחסידיו ברחבי העולם. בעקבות התרבות הספרים נרכש בשנת [[תשכ"ח]] הבנין הסמוך ל770 לצורך הספרייה. בסוף החורף של שנת [[תשל"ז]] מונה הרב [[שלום דובער לוין]] למנהלה של ספריה זו מטעם המרכז לענייני חינוך. אחרי ההסתלקות ה[[הסתלקות]] של [[הרבי הריי"צ]] ב[[י' בשבט]] [[תש"י]], היו מי שרצו לחלק את הספריה בין היורשים, אולם הרבי התנגד לכך. לטענת הרבי היות והספריה לא הייתה רכושו הפרטי, אין מקום לחלוקתה. מסיבה זו בעקבות הויכוח נשאר מצב הספריה כפי שהיה ללא שינוי למרות השנים הרבות שעברו מאז מ[[הסתלקות]]ו של הרבי הריי"צ. הספרייה לא אוחדה עם הספרייה של המרכז לענייני חינוך שהתפתחה לבנתיים, שתי הספריות לא אוחדו. את מפתחות הספריה הספרייה גם נשארו בידיהם של אלו שניהלוהו בחייו של הרבי הריי"צ ר' חיים ליברמן ומרת [[חנה גוראריה]]. כמו כן גם מצידו של הרבי היה יחס כזה. כך לדוגמה, בשעה שהרב שלום דובער לוין התבקש על ידי הרב ר' חיים ליברמן, להצטרף לעבודתו בניהול ספריית הרבי הריי"צ, התנגד לכך הרבי בתוקף, מחשש שיתפרש כמהלך פוליטי, ויתלו זאת בסכסוך הפנימי שהתחיל לאחרי ההסתלקות, ואכן נשארה הספריה הספרייה כמו שהיא שהיתה רק תחת פיקוחו של ר' חיים ליברמן.

נכדו של [[הרבי הריי"צ]] [[שלום דובער גוראריה (נכד אדמו"ר הריי"צ)|בערי גוראריה]] בנה של בתו חנה לא היה שלם עם החלטה זו שאין לחלק את הספריה, בתחילת חורף [[תשמ"ה]] החל בלקיחת ספרים על דעת עצמו מהספריה. תחילה לקח רק מהספרים שהיו בחדרו של [[הרבי הריי"צ]] בקומה השניה של 770, ובהמשך החל לקחת גם משאר הספרים שהיו במרתף הבניין. בערי נהג להגיע מידי תקופה לאמו - שגרה באותה התקופה מקומה השלישית של 770 - עם מזוודות גדולות, בהם היה מכניס את הספרים שלקח. את הגניבה ביצע בדרך כלל בזמן ה[[התוועדויות]] בעת שהספרייה היתה ריקה.

כשהתבקש כמות הספרים המדויקת אותם הוציא מהספרייה אינה ברורה, והמקורות השונים המתייחסים לפרשה זו, מציגים מספרים שונים של הספרים שנגנבו, הספרן [[שלום דובער לוין|בערל לוין]] כותב כי סכום הספרים היה 456 {{הערה|לוין בערל, [http://chabadlibrary.org/books/sifriyat_lubavitch/libheb13.htm ספריית ליובאויטש פרק יג].}} מקורות אחרים כתוב משמו שהיו כ-550 {{הערה|לוין בערל, [http://www.chabadlibrary.org/books/pdf/didannatzach.pdf משפט הספרים - דידן נצח, עמוד י].}}, מתוכם מכר כ-100 ספרים.במשך תקופה הקצרה עד לגילוי הגניבה החל בערי להחזיר את במכירת הספרים סירבשהספיק לגנוב מהספריה לסוחרי ספרים באירופה ישראל וארה"ב, באומרו שאמו נתנה לו רשות לקחת ככל שלבו חפץ מהספריהאלו גילו התעניינות רבה בקניית הספרים הללו. הוא התעקש שהספרים שייכים לוכך למשל, והוא מתכונן למכור אותם הגדה של פסח משנת [[תקי"ז]] נמכרה בסך של 96,000$ לסוחר שוויצרי, כאשר הלה מכר את ההגדה הלאה לסוחר עתיקות תמורת סכום הגון150,000$. הוא גם טען שדודתו (הרבנית חיה מושקא) נתנה לו אישור על כךמאוחר יותר נודע שכחלק מהצעותיו פנה לבית מכירה פומבית השייך לכנסיה במנהטן, טענה שהוכחשה על ידי הרבנית עצמהאך מחשד שמדובר בסחורה גנובה שללו את העסקה.

לאחר ששמע הרבי כי התברר שהגנב הינו בערי, ביקש מה[[רש"ג]] לדבר על כך עם בערי. בערי טען כי קיבל אישור מאמו לקחת ככל שלבו חפץ מהספריה. והיות ולטענתו הספרים שייכים לו, תוכניתו למכור אותם לאספני ספרים תמורת סכומי כסף. הוא גם טען שדודתו ([[הרבנית חיה מושקא]]) נתנה לו אישור על כך, טענה שהוכחשה על ידי הרבנית עצמה, אמר הרבי לרש"ג כי באם העניין לא יסתדר עד [[י"ב תמוז]] ידבר על כך ברבים. [[הרבי]] התייחס לנושא לראשונה כבר בסדרת [[יחידות|יחידויות]] שקיים עם חברי [[אגו"ח]] בחודש [[תמוז]] [[תשמ"ה]]. הרבי התבטא בביטויים חריפים ביותר על המקרה, ואפילו העומדים מחוץ ל[[חדר הרבי|חדר]] יכלו לשמוע את קולו הקדוש בזעקות אודות הגניבה.

לראשונה, התייחס לכך הרבי בפומבי בסדרת [[התוועדות|התוועדויות]] באותו חודש: ב[[י"ב תמוז]], ב[[ט"ו תמוז]] וב[[שבת]] פרשת פנחס. הרבי הקדיש לענין מספר שיחות ארוכות, הכוללות ביטויים חריפים. הרבי סיפר על הגניבה{{הערה|הרבי תיאר את התרחשות הגניבה וחשיפתה עם פרטים שונים {{הבהרה}}.}}, והסביר באריכות עד כמה היא חמורה, בהתחשב ביחס המיוחד של [[הרבי הריי"צ]] לספריו הקדושים - ולכן כל ספר שנמצא מחוץ למקומו הוא כ"פצצה חיה" שעלולה להתפוצץ ולהזיק ח"ו. בדבריו שלל הרבי מכל וכל את גישת הצד שכנגד, הטוענת ל"ירושה" מהרבי הריי"צ, בעוד שלפי האמת הרבי חי בעולם הזה הגשמי, ומשנה לשנה נעשה יותר חי, בריא ורענן! כמו כן שלל את כוונתם של חסידים לקנות מהגנב את הספרים ולפתור את הבעיה בתשלום.

לאחר שהנ"ל שהנתבע סירב שוב ושוב להחזיר להפסיק את מכירת הספריםולהשיבם, על אף הפצרותיו של אביו, ובקשות ובקשת [[אגו"ח]] באופן ידידותי - , הועברה בקשה לבית המשפט למתן צו עיקול על הספרים הנתבע שהתנגד לעיקול, טען לבית המשפט כי לפי דיני ירושה חצי מהספרים שייכים לו והגיש בקשה למשפט בכך הועבר העניין להכרעת הדיון לשטח בית המשפט, שעיקל מיד את כל הספרים הגנובים, עד ל"[[דידן נצח]]" הסופי.

בהמשך לחקירות העורכי לניהול המשפט נבחרו צוות המשפטנים שהורכב מעורכי דין של כל צד את הצד שכנגד, דרשו העו"ד של צד הנתבע לחקור גם את מפורסמים מ[[הרביניו יורק]] ב, וושינגנטון ופילדלפיה. בראש הצוות עמד עורך הדין [[ינתן לוין (עו"ג בכסלוד)|נתן לוין]] בשנת . לוין היה היועץ המשפטי של נשיא [[תשמ"וארצות הברית]] פסק בית המשפט הפדרלי שבריצ'ארד ניקסון, הוא ניהל 27 משפטים בבית משפט העליון של [[ארצות הברית]] ש[[הרבי]] לא יחקר על ידי העורכי דין(אחד מהם היה בנוגע להצבת מנורה בשטח ציבורי), ונחשב לאחד מעורכי הדין המוצלחים ביותר בארצות הברית. תמורת זאת כתבו עורכי עורך דין מהצד הנתבע את שאלותיהם ואלו נשאלו אצל הרבי על ידי העונוסף היה יוסף (ג'רי) שסטק מפילדלפיה, עזר לאגו"ד שמצד הח שנים רבות בנוגע להשבת כתבי היד השייכים לרבי מ[[מרכזוורשה]]. המזכיר שהיה מעורב בפרשיה סיפר שמבחינת הרבי לא היה מניעה לבוא ולהעיד אך הרבי אמר "מה יאמרו ה, ובהחזרת כתבי היד שנמצאו בבית הספרים הלאומי ב[[תמימיםירושלים]]". ואכן ה[[חסיד]]ים לא הסכימו לכך מפאת כבודו ובנוסף אליהם גם העורך דין שמחה (סעט) וואקסמאן (שהיה גם עוזרו של הרבילוין).==== עורכי הדין ====

צוות המשפטנים שניהל את המאבק להשבת הספרים, הורכב מעורכי דין מפורסמים מ[[ניו יורק]], וושינגנטון ופילדלפיה, ובראשם עמד עורך הדין [[נתן לוין (עונציגי אגודת חסידי חב"ד)|נתן לוין]] (המכונה נאט לואין). לוין היה היועץ המשפטי של נשיא במשפט היו [[ארצות הבריתיהודה קרינסקי]] ריצ'ארד ניקסון, הוא ניהל 27 משפטים בבית משפט העליון של ו[[ארצות הבריתאברהם שמטוב]] (אחד מהם היה בנוגע להצבת מנורה בשטח ציבורי), ונחשב לאחד מעורכי הדין המוצלחים ביותר בארצות הבריתנוספו עליהם הספרן בערל לוין ויצחק וילהלם שיחד אספו ועברו על עשרות מסמכים לחשיפת הוכחת הבעלות על הספריה.

שותפו של ההכנה למשפט בפועל נמשך במשך כמה חודשים מחודש תמוז תשמ"ה עד למועד המשפט בכסלו תשמ"ו. במהלך ההכנת הראיות נפגשו לויןושוסטק כמה פעמים ב[[יחידות]] עם הרבי. הרבי אמר להם לבסס את ההוכחה לבעלות [[אגודת חסידי חב"ד]] על הספריה, עורך הדין יוסף (געל מכתבו של [[הרבי הריי"צ]] לפרופ'רי) שסטק מפילדלפיהאלכסנר מארקס - מגדולי הספרנים בניו יורק, עזר לאגו"ח שנים רבות בנוגע להשבת כתבי היד השייכים לרבי מהמכתב שנושא את התאריך חודש [[וורשהאדר ראשון]], ובהחזרת כתבי היד שנמצאו בבית הספרים הלאומי ב[[ירושליםתש"ו]]כתוב בו בין השאר, ש"הספרים האלה הם רכוש אגודת חסידי חב"ד.. כתבי היד וספרים אלה הנם אוצרות רוחנים גדולים רכוש האומה". לבסוף, כאשר ניתן פסק הדין של השופט, התברר שמכתב זה אכן הכריע את הפסק לטובת אגודת חסידי חב"ד.

למרות שמאז שנבחר להיות עורך הדין הראשי במשפט {{להשלים}}משפט הספרים, הוזמן פעמים רבות להשתתף החל ב[[התוועדותי"ט כסלו - חג הגאולה|בהתוועדויותי"ט כסלו]] [[תשמ"ו]] של הרבי, והפך לתומך גדול בפעולותיו של הרבי - את המשפט ניהל לוין לא כחסיד, אלא כמשפטן. הרבי אמר באותה תקופה לאנשים שהיו קשורים במשפט: "תנו לעורך דין להיות עורך דיןושמיעת העדויות החלה למחרת, אל תעשו ממנו [[חסידכ' כסלו]]".

במהלך מידי יום מימי המשפט נפגשו לוין ושוסטק כמה פעמים ב[[יחידות]] עם נסע הרבי. הרבי אמר להם לבסס את ההוכחה לבעלות על ה[[אגודת חסידי חב"דאוהל]] על הספריה, על מכתבו לציונו של [[הרבי הריי"צ]] לפרופ' אלכסנר מארקס, מגדולי הספרנים בניו יורק, מ[[אדר]] ראשון [[תש"ו]], בו כותב בין השאר, ש"הספרים האלה הם רכוש אגודת חסידי חב"ד.. כתבי היד וספרים אלה הנם אוצרות רוחנים גדולים רכוש האומה". לבסוף, כאשר ניתן פסק הדין של השופט, התברר שמכתב זה אכן הכריע את הפסק לטובת אגודת חסידי חב"ד. {{להשלים}}משפט הספרים החל ב[[[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסליו]] תשמ"ו]], ושמיעת העדויות החלה למחרת, [[כ' כסלו תשמ"ו]].

"לאחר שמיעת העדויות במשפט ולאחר [[התבוננות]] במסמכי הראיות המרובים שהוצגו על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה שהספרייה לא היתה חלק מרכושו הפרטי של [[אדמו"ר הריי"צ|הרב יוסף יצחק שניאורסאהן]] בשעת [[הסתלקות|[[הסתלקות]]והסתלקותו]]. בהתאם לזאת, התביעות שכנגד בטלות, מאחר שאין מחלוקת שחוץ מבתורת [[ירושה]] אין לנאשם שום זכויות על הספריה. לאגודת חסידי חב"ד יש זכות בדין בתביעתה להחזרת הרכוש".

לאחר דיונים ארוכים שנערכו בקיץ [[תשמ"ז]], ניתן פסק-הדין המוחלט, על ידי שלושת השופטים של בית המשפט לערעורים - פה אחד: דחיית הערעור מכל וכל. הפסק ניתן ב[[כ"ה חשוון תשמ"ח]], ושלוש ימים אחר-כך ניתן הצו הסופי - להחזיר את הספרים שנלקחו מהספריה. החסידים חפצו לעשות אף ביום זה שבעה ימי משתה ושמחה כבדידן נצח הראשון, אולם הרבי לא הסכים לדבר זה. טוענים שהרבי התבטא שהלוחות הראשונות ניתנו בקול ב[[קול]] רעש גדול, מה שאין כן לוחות האחרונות. בישיבות אשר ב[[קראון הייטס]], הקפידו מאד על הסדרים בימות אותו השבוע ועל ה[[התוועדות|התוועדויות]] בלילות.

ב[[ב' כסלו תשמ"ח]] הוחזרו בהצלחה הספרים למקומם ב"ספריית אגודת חסידי חב"ד". כאשר הוחזרו הספרים הורה הרבי להדפיס למזכיר הרב יהודה קרינסקי להוציא באקראי שלושה ספרים מאחד הארגזים, ולהדפיס אחד מהם מיד בהוצאת [[קה"ת]] את ויצא בהשג"פ הספר "[[דרך אמונה (ספר קבלה)|דרך אמונה]]", ולמוכרו במחיר של דולר אחד.

לאורך כל הפרשיה, ראו בבירור שהרבי לא מתייחס לכך כאל סכסוך כספי גרידא - אלא כמאבק רוחני שמיימי כנגד [[חסידות חב"ד]]. ב[[יחידות|יחידויותיו]] לחברי [[אגו"ח]] בתחילת בראש חודש תמוז תשמ"ה עם תחילת חשיפת הפרשיה, דיבר הרבי על כך שישנם קטרוגים על אגו"ח 770 והספריה, באותה הזדמנות הורה הרבי לראשונה לבנות [[770 כפר חב"ד|770]] גם בכפר חב"ד, ובין הדברים התבטא{{מקור|על אף שמפורסם בכל אופן ראוי לחקור ולהביא את המקור הראשון}}: "הוא [בערי גוראריה] לא מתכוון לספרים, הוא מתכוון לכסא! [כס הנשיאות]".

בתחילת במשך ימי המשפט במשך תקופה ארוכהמי"ט כסלו תשמ"ו ועד לסיומו בח' שבט, נסע הרבי מידי יום ביומו ל[[אוהל אדמו"ר הריי"צ]].

יום למחרת הניצחון, בו' טבת, אמר הרבי שיחה מיוחדת ובה אמר שזמן זה הוא עת רצון מיוחד לברכות בכל המצטרך. הרבי הציע לכל המעוניין לשלוח מכתבים ובקשות ברכה, אותם יקח איתו ל[[אוהל אדמו"ר הריי"צ|אוהל]]. למי שאין ביכלתו לשלוח את המכתב לרבי, הורה הרבי לפנות לציון של [[צדיק]] ו[[נשיא|נשיא בישראל]] הנמצא בסמיכות למקום מגוריו, ולבקש שם את הברכה. למחרת נסע הרבי לאוהל עם כ-12 שקים של מכתבי בקשות{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=79188 הרבי נוסע לאוהל לאחר דידן נצח]{{אינפו}} }}.

[[ניגון דידן נצח]] ==ספרים בנושא==[[תמונה:ה טבת.jpg|left|thumb|250px|כריכת הספר 'ה' טבת' - דידן נצח']]*'''משפט הספרים - דידן נצח''' - נכתב על ידי הרב [[שלום דובער לוין]], חוברת הכוללת את הפרטים ב[[משפט הספרים]] בהם הוא היה מעורב באופן אישית. סקירת השתלשלות המאורעות, ותצלומי התכתבויות ודיווחים בינו לבין [[ניגון הרבי]]. יצא לאור במהדורה ראשונה ב[[תשס"ז]] ובמהדורה מורחבת בה' [[טבת]] [[תשס"ח]].*הספר '''ה' טבת - דידן נצח- כך נפדו הספרים''' (באנגלית), חובר על ידי הרב משה בוגומילסקי, תושב שכונת [[קראון הייטס]], שבספר חדש שהוציא, חושף כיצד השיג רשימה מדוייקת של 400 ספרים שנגנבו מהספרייה וכיצד הצליח להגיע לאספנים שרכשו את הספרים. בנוסף, חושף הספר את הוראת [[הרבי]] לפנות לרב פוסק דינים מחוץ ל[[חסידות חב"ד]]שיפסוק למי שייכים הספרים.