עריכת הדף "עיירה"

'''עיירה''' ('''שטעטל'''{{הערה|המילה "שטעטל" באידיש היא צורת הקטנה של המילה "שטאָט" (באידיש: עיר) ופירושה 'עיירה' או 'עיר קטנה'. ברבות השנים השתרש השימוש במונח לייחוד של עיירה המיושבת בעיקר ביהודים.}} ב[[אידיש]]) הייתה צורת המגורים הטיפוסית של ה[[יהודים]] ב[[רוסיה]] וארצות [[מזרח אירופה]] (שהיו בעיקר תחת ממשלת [[פולין]]).

 

במשך מאות שנים נהגו היהודים להתגורר בעיירות מגובשות, ולנהל בהם אורח חיים [[דתי|יהודי]] אותנטי. העיירות היהודיות היו סמל לחיים יהודיים שורשיים, אמתיים, ולאופן ניהול נכון של קהילה יהודית.

לקיומם של העיירות היהודיות היו שתי סיבות עיקריות. אחת הנוחות בניהול חיי הקהילה בלי התערבות חיצונית, שקיעה מוחלטת בעולם של [[תורה]] ו[[יראת שמים]], מנותקים מטרדות ונסיונות העולם. אך זו לא הכריחה את היהודים להתיישב דווקא בעיירות, ויהודים רבים העדיפו דווקא את החיים בערים הגדולות (אם בשל עסקיהם או מסיבות אחרות). הסיבה השניה, שגרמה להתרחבות התופעה של ה"שטעטל" הייתה גזירת "[[תחום המושב]]" שהחלה בתקופת הקיסרים ב[[רוסיה הצארית|רוסיה]]{{הערה|הגזירה נמשכה בין השנים [[תקנ"א]] ועד [[תרע"ז]], במשך קרוב ל-130 שנה}}, האוסרת על יהודים להתגורר במרכזי הערים ובערים הגדולות, והקצאת מקומות יישוב מבודדים עבור היהודים כחלק ממדיניות פיתוח המקומות הנידחים, כמו אזורים רבים ב[[אוקראינה]], או שטחי [[פולין]] שסופחו לרוסיה {{הערה|במסגרת "חלוקת פולין" בין השנים [[תקל"ב]] - [[תקנ"ה]]).}}.

בשל כך העיירות היהודיות היו נפוצות בעיקר במזרח אירופה, ב[[אוקראינה]] ובשטחי [[פולין]] שסופחו לרוסיה.

תקופה זו החלה עוד בימי הביניים ונמשכה עד להיכחדותם הכמעט מוחלטת של העיירות ב[[מלחמת העולם השניה]] והמשכה ב[[רוסיה הקומוניסטית|משטר הקומוניסטי]].

העיירות היהודיות היו שונות אחת מהשניה, במספר תחומים. העיירות בשטחי [[פולין]] ו[[ליטא]] היו בעיקר מיושבות ב[[מתנגדים]], תלמידי [[הגאון מוילנה]], בעוד שב[[רוסיה]], [[בלארוס]] ו[[אוקראינה]] (ורק מעט ב[[פולין]] ו[[ליטא]]) היו העיירות בעלי אופי [[חסידות|חסידי]] מובהק. שוני נוסף היה ברמת החיים הגשמיים, חלק מהעיירות היו מיושבים במעוטי יכולת עד כדי רעב של ממש, וחלק אחר היו עיירות מפותחות עם תושבים אמידים (תופעת העיירות האמידות נעלמה בזמן גזירת "תחום המושב", בגלל המגבלה התעסוקתית שהייתה על היהודים).

הבדל נוסף היה ברמת חיי הרוח. בעוד שבעיירות מסויימות היו מוסדות תורניים מהגיל הרך ועד ל[[ישיבה]],  

ב[[שיחה|שיחות]] [[הרבי הריי"צ]]{{הערה|1=[[ליקוטי דיבורים]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39163&st=&pgnum=151 ליקוט ה], ועוד.}} מיצר על כך שכיום אין "שטעטלאך", כיון שבהן היו החיים רגועים יותר, ולכן היו יותר אמיתיים ורציניים. ה"עין יעקב" שהיו לומדים בין [[מנחה]] ל[[מעריב]] והמדרשים ופרקי [[האבות]] שלמדו בשבתות היו למעיין [[מים]] חיים למדות טובות ומורה דרך לאנשים הפשוטים. וכשלמישהו היה זמן פנוי הוא היה נכנס ל[[בית כנסת]] [[לימוד תורה|ללמוד]] או לקרוא [[פרק תהילים]].