עריכת הדף "משתמש:הנחה/מצוות בטלות לעתיד לבוא"

'''מצוות בטילות לעתיד לבוא''' היא טענה שנחלקו בה ה[[אמוראים]] בתלמוד. בקרב פוסקי ה[[הלכה]] התקבלה שיטת הסובר כי מצוות בטילות לעתיד, עם זאת התחבטו בביאורה רבים מגדולי ישראל הן במשמעות הביטול ויישובה עם הכלל היסודי [[נצחיות התורה|כי התורה והמצוות אינם בטלים לעולם]], הן עם הגדרת הזמן והסוג המדויק לביטולם של המצוות.

[[תורת החסידות]] אף היא מתייחסת לעניין זה, ומבארת כי ה[[מצוות]] במהותם אינם בטלים לעולם. רק ישנם רבדים שונים במשמעות הביטול של המצוות, או ביטול יחסי בדרגת ה[[אלקות]] הנמשכת על ידי המצוות או ביטול הציווי ולא ביטול המצווה.
 
==מקורה בדברי חז"ל==
הסוגיה ב[[מסכת נידה]] דנה בנוגע ל[[בגד]] שהתערב בו [[כלאים]] ואבד בו עד שאי אפשר למוצאו, בהמשך לכך מביאה הגמרא מחלוקת בין [[רב יוחנן]] ו[[רב ינאי]] האם הותרה הלבשת בגד זה ל[[מת]]. טעמו של רבי יוחנן המתיר הוא משום שסובר שמצוות בטלות לעתיד לבוא, לעומתו רב ינאי אוסר. וזה לשון הגמרא:{{ציטוט|תוכן=תנו רבנן, בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים, ולא יעשנו מרדעת לחמור, אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא. אמר ליה אביי, ואי תימא רב דימי: והא אמר רבי מני אמר רבי ינאי: לא שנו אלא לספדו אבל לקוברו אסור. אמר ליה: לאו איתמר עלה אמר ר' יוחנן אפילו לקוברו. ור' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן: מאי דכתיב (תהילים, פח, ו): "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות.|מרכאות=כן|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=37&daf=61b&format=text תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף סא, עמוד א.]}}

הראב"ן והרוקח פסקו כרב ינאי שמצוות אינן בטלות לעתיד לבוא, וממילא אין לקבור מת עם [[בגד|בגדי]] כלאים. 
לעומתם פוסקים רבים פסקו כשיטת רב יוחנן שמצוות בטלות לעתיד לבוא, כך פסקו ה[[רמב"ם]] ([http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=6237 הלכות כלאים פרק י הלכה כה]) ה[[רא"ש]] ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14311&st=&pgnum=168 הלכות כלאי בגדים סימן י]), הרשב"א, התוספות והטור.{{הערה|צוינו בדברי חכמים (ראה בקישורים חיצוניים).}}

==פרשנות בזמן הביטול ומהותו==
התוספות{{הערה|נידה שם, דיבור המתחיל: "אמר רב יוסף".}} מפרשים שמצוות בטלות לעתיד לבוא כולל את הזמן לאחרי שיחיו המתים שיהיו פטורים מן המצוות. לעומתם, שיטת הרשב"א היא שהכוונה בלשון 'לעתיד לבוא' הוא לזמן המיתה בלבד, בטענה כי מצאנו כמה מקומות בש"ס שאפילו זמן סמוך וקצר מכונה אף הוא בלשון זו "לעתיד לבוא". ומבאר שכוונת רב יוחנן היא שאין החי מצווה על מצוות המת בשעה שהוא מת (ורב ינאי שחולק סובר שאדם מצווה להפריש את המת מאיסור, כגדול המצווה על הקטן להפרישו מלעשות מעשה אסור), אבל לאחרי שיחיו המתים אין חולק כי כל המצוות יחולו עליהם בכל תוקפם.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38058&st=&pgnum=115 חידושי הרשב"א נידה סא, א].}} וכן ביאר הריטב"א.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40876&st=&pgnum=96 בחידושיו לנדה שם].}} והר"ן בשמו.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14457&st=&pgnum=67 בחידושיו שם].}} גם מלשון הרמב"ם משמע כביאור הרשב"א,{{הערה|1= [[אברהם יצחק ברוך גרליצקי]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15013&st=&pgnum=362&hilite= הערות וביאורים], ברוקלין, תשס"ב,.}} (אולם הרבי מסביר כי יתכן וגם הרמב"ם סובר כשיטת התוספות.{{הערה|1=קונטרס "הלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלים לעולם" (התוועדויות תשנ"ב חלק א [http://www.otzar770.com/cgi-bin/ImageService.exe/convert?ilFN=c:\projects\otzar770\ocr_files\main\tora\52\1\B0182.tif&ilIF=G&ilSC=30 עמוד 182] הערה 43).}}) וכביאור הרשב"א נקטו כמה אחרונים.{{הערה|1=ראה ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=5577&st=&pgnum=258 ברך את אברהם] לר' אברהם פאלג'י.}}{{הערה|שם=יפה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42119&st=&pgnum=97 יפה תואר לויקרא רבה יג ,ג].}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9229&st=&pgnum=107 סדרי טהרה לנדה סא].}}

בקשר לשיטה זו עולה הדיון האם דבריו של רב יוחנן עומדים בשיטה אחת עם דברי שמואל במסכת שבת: "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד" התוספות במסכת בבא בתרא{{הערה|עד, א דיבר המתחיל פסקי.}} מביאים בשם רבינו חיים כהן כי שמואל ורב יוחנן חולקים זה עם זה. אולם הרמב"ם מחד גיסא פוסק כשמואל{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=451 הלכות תשובה פרק ט הלכה ב]}} ומאידך גיסא פוסק כרב יוחנן שמותר לקבור את המת עם כלאים. יש מוכיחים מכאן שהרמב"ם סובר כשיטת הרשב"א, או ששיטת שמואל היא רק ב[[ימות המשיח#ב' תקופות|תקופה הראשונה]] של ימות המשיח אולם לאחרי שיחיו המתים - בתקופה הב' יבטלו המצוות כרב יוחנן. (כדלהלן בביאורי החסידות). טענה נוספת ישנה כי החולקים על שמואל אינם סוברים שלעתיד יבטלו המצוות ומחלוקתם הוא רק בקשר למצב העולם האם יתרחשו שינויים בטבע.{{מקור|ראה רש"י שם שהכוונה לעשירות ועניות וכו'}}

===זמן הביטול===
היעב"ץ מוכיח שזמן ביטול המצוות יהיה ב[[תחיית המתים]], ומסתמך על כך שבכמה מסוגיות הש"ס מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח יקיימו מצוות. כמו לדוגמה: מחששו של רבן יוחנן בן זכאי שאסר אכילת [[חדש]] בזמן הגלות כל יום [[ט"ז בניסן]] מחשש שיטעו מצד ההרגל בעת שיבנה בית המקדש. מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח ובניין המקדש יחולו כל חובת המצוות.{{הערה|הגהות יעב"ץ ראש השנה ל, א.}} כשיטה זו כתב גם [[אדמו"ר הזקן]] במכתבו המודפס ב[[ספר התניא]].{{הערה|אגרת הקודש סימן כו.}}{{הערה|וכך כתב גם בנחלת בנימין שם.}} יש שרצו ליישב הסתירה בין שיטתו זו של רב יוחנן לשיטתו במסכת סנהדרין (המובאת להלן, שלעתיד יתנו [[תרומות]] [[אהרון הכהן]]), על פי הביאור {{הערה|1=כוונתם העיקרית היא ליישב קושיית רש"י במסכת סנהדרין המקשה "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא ושתייה" ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=17&format=text ברכות יז, א]) ואיך יתנו תרומות ומעשרות?}} כי זמן תחיית אהרן תהיה בתחילת ימות המשיח לפני תחיית המתים של כל ישראל, ובזמן זה עדיין ישמרו וקיימו כל המצוות כולם.{{הערה|1=הרב יעקב עטטלינגר, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14415&st=&pgnum=154 ערוך לנר, סנהדרין דף צ, א].}} וביטול המצוות יהיה רק בתחיית המתים.{{הערה|שדי חמ"ד מערכת מ' סעיף ריח.}}

ישנם מדרשים שונים המייעדים על תקופות בהם יותרו מצוות מסויימות כ[[עתיד חזיר להטהר|איסור חזיר]] או איסור [[נדה]] וכדומה, הרבי מסביר כי מדרשים אלו מתארים את התקופה שאחרי ביאת המשיח וקודם לתחיית המתים, תקופה שקיום המצוות יהיה בשלימות ואם זאת יותרו חלק מהמצוות.{{הערה|אגרות קודש ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/507.htm תקז]), חלק ג' ע' קנג.}} 

הרמב"ן על התורה מבאר שעל ימות המשיח אמרו חז"ל{{הערה|שבת קנא,ב.}}: "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב, א), אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה". ויש שרצו ללמוד מכך שהרמב"ן סובר שהזמן של ביטול המצוות הוא בימות המשיח.
הרבי מציין כי דבריו תמוהים וכי בדוחק אפשר לומר "דלפעמים גם משך זמן דתחיית המתים נקרא בשם ימות המשיח ובזה מדבר, ודוחק"{{הערה|שם=אגרת הקודש חלק ב|אגרות קודש חלק ב (אגרת ר) עמוד סט.}}

===משמעות הביטול===
במשך הדורות עסקו גדולי ישראל בפרשנות לאמרה זו והשלכותיה, בדבריהם עוררו על כמה וכמה נקודות הדרושות ביאור בדבריו של רב יוחנן. שיטתו זו של רבי יוחנן עומדת על פניו בסתירה למבואר בירושלמי{{הערה|1=[/www.mechon-mamre.org/b/r/r2a01.htm מגילה פרק א הלכה ה].}}: "ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשה סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל.. רבי שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל..[שנאמר] (חבקוק ג) הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ". והרמב"ם הביא דין זה להלכה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&hilchos=21&perek=2&halocha=18&hilite= סוף הלכות מגילה].}}:"(וכ)הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם". 

רבים מה[[אחרונים]] העירו, ששיטתו זו של רב יוחנן סותרת לכאורה לדעתו המובאת במסכת סנהדרין, כי המקור ל[[תחיית המתים]] מהתורה הוא מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". ש[[אהרן הכהן]] עתיד לקום לתחייה ויקבל [[תרומה|תרומות]] ו[[מעשר]]ות.

כמו כן עוררו{{הערה|שם=יפה}}, ששיטה זו עומדת לכאורה בסתירה לנצחיות התורה כלל וכלשון הרמב"ם:{{ציטוט|תוכן=דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר (דברים יג, א): "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ."...הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=1&hilchos=1&perek=9&hilite= הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה א].}}

גם לדעה המסבירה (שיטת התוספות) את דעת רב יוחנן שמצוות בטלות כוונתו באמת לביטול לאחרי התחייה, ישנם מגוון דעות לאופי הביטול ומשמעותו:

יש האומרים שגם לדעה שמצוות בטלים לעתיד רק מצוות לא תעשה יבטלו, אולם מצוות עשה קיימים לעד. והסברם הוא שמכיוון שלעתיד יתקיים היעוד של "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"{{הערה|זכריה יג, ב.}} ממילא יתבטלו הקליפות, ושוב לא יהיה צורך במצוות לא תעשה ורק במצוות עשה. בכך מיישבים הם את הסתירה בדברי רב יוחנן שלעתיד יתנו תרומות לאהרן הכהן.{{הערה|1=ספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44992&st=&pgnum=166&hilite= נחלת בנימין מצווה ס]. וכן כתב בשער החצר דף לא.}} אולם רבו החולקים על שיטה זו השדי חמד מציין כי התוספות חולקים על דעה זו ועוד רבים מן האחרונים. 

===נצחיות התורה===
שיטה זו של רב יוחנן גוררת עמה דיון נוסף אודות הסתירה שבינה לכלל של נצחיות התורה, אכן לדעת הרשב"א שביטולם הוא רק בזמן המיתה אין בדעת רב יוחנן סתירה, אולם לדעת התוספות שגם לאחרי תחיית המתים יבטלו המצוות לכאורה הוא בסתירה לנצחיות התורה.
ומסיבה זו הכריע היפה תואר כהרשב"א, והוסיף שגם המצוות שיבטלו יהיו רק לשעה ולזמנם בלבד.

המהר"ץ חיות כתב שגם לשיטת התוספות שיבטלו בזמן התחייה היינו "רק ברגע התחייה, אמנם מיד לאחרי זה פשיטא דיחזור לאיסורו".{{הערה|1=הגהות מהר"ץ חיות במסכת נדה שם ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14311&st=&pgnum=237 בש"ס וילנא נדפס בסוף המסכת]).}}

בחסידות מוסבר שביטול זה אינו ביטול וסיום אלא ביטול והעדר תפיסת מקום. והכוונה בזה הוא לגילוי האלוקי הנמשך על ידי קיום המצוות בזמן הזה, שלעתיד לבוא יהיה חסר משמעות כביכול, משום שהמשכת האור על ידי המצות עכשיו הוא באין ערוך לגבי דרגת האלקות שעתידה להימשך על ידי המצות לעתיד.{{הערה|אדמו"ר הרש"ב, [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/3/1/1278.htm המשך תער"ב חלק א עמוד א'רעט].}} ומהסיבות לכך, המצוות בזמן הזה מלובשים ב[[יש]] הגשמי שחיותו בזמן הזה הוא מ[[קליפת נוגה]], ולכן ההמשכה שעל ידם הוא מדרגה נמוכה באלקות, ולעתיד שיאיר בכללות העולם אור אלוקי נעלה  בכלל, הגילוי שפועלים עתה על ידי מצוות הגשמיים יאבד את חשיבותו. אולם האמור הוא רק בנוגע לאור הנמשך על ידי קיום המצוות  אבל האור הנמשך על ידי לימוד הלכות התורה לא יתבטל, כפי שאמרו חז"ל שהם נצחיים וקיימים לעולם. משום שהגילוי שישנו בעצם ההלכה נעלה יותר מההמשכה שעל ידי המצוות מעשיות, לפי שההלכה עצמה היא הרצון האלוקי עצמו שלמעלה מהגילוי שיהי לעתיד.{{הערה|[[אדמו"ר האמצעי]], [[פירוש המילות]] [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/pirush/54/93b.htm צג, ב].}}{{הערה|ראה גם [http://www.chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/639b/2/3/573.htm ספר המאמרים תרל"ט חלק ב עמוד תקע"ג].}} 
{{ש}}אולם המצוות שמקיימים עתה אם כי אינם נחשבים כלפי הגילוי לעתיד, הם משמשים הכנה להמשכת הגילוי העצום שיאיר לעתיד, לפי שבאמת אין בכח מעשיו של האדם להמשיך אור נעלה זה, ומעשיו הם רק כלי והכנה לכך.{{הערה|[[מהר"ש]], [http://www.chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/633a/1/40/291.htm ספר המאמרים תרל"ג חלק א עמוד רצא].}} 
אמנם ביאורים אלו הם לפי סברת הרשב"א שמצוות בטלות בפועל הוא רק בזמן המיתה ולא לאחריה.{{הערה|אדמו"ר הזקן, [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/33/59d.htm לקוטי תורה דרושים לראש השנה נט, ד].}}{{הערה|1= הרבי, קונטרס [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&st=&pgnum=38 "הלכות..שאינן בטלים" הערה 35].}} אלא שחסידות מוסיפה לשיטה זו שעל אף שאינם בטלות בפועל ההמשכה שכל ידם אינה תופסת מקום. הרבי מסביר כי זהו גם שיטתו של האדמו"ר הזקן ב[[תניא - פרק ל"ו|תניא פרק לו]] שכותב שם שתחיית המתים הוא חלק מהזמן של קיום המצוות, וביטולם באופן מוחלט יהיה רק באלף השביעי. (ולפי זה מחדש; שגם לדעת הרשב"א סוף סוף יבטלו באלף השביעי){{הערה|שם=אגרת הקודש חלק ב}} 

ביאור נוסף מובא בחסידות כי ביטול המצוות מעשיות לעתיד הוא משום שכל מטרת ה[[מצוות מעשיות]] הוא לצורך הבירור ואז לאחרי הבירור שוב לא יהיה עניין במצוות.{{הערה|[[אדמו"ר האמצעי]], [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/tshu/11/97c/97c.htm שער תשובה צז, ב -צח, א] (המשמעות קצת שיבטלו לגמרי - כשיטת התוספות, אמנם בכמה מקומות (ראה מאמר "איכה" עת"ר בעניין כמצוות רצונך) שיש את במצוות עניין שלא לצורך בירור).}}{{הערה|שם=אגרת הקודש חלק ב}}

גם לשיטה שהציווי יתבטל (שיטת התוספות) מסביר הרבי שאין הכוונה שהמצווה עצמה תתבטל, שהרי ההלכות של תורה שבעל פה אינן בטלים לעולם וזאת משום שבעצם הרצון להיותו רצון של הקב"ה לא שייך שינוי, שכשם שבו לא שייך שינוי כן גם ברצונו העצמי לא שייך שינוי, וביטול המצוות משמעותן ביטול '''הציווי''' ולא ביטול ה'''מצווה''', (ביטול הציווי אינו מהווה שינוי בו משום שהרצון בציווי האו חיצוניות הרצון) ואדרבה בזמן ההוא יעשו האדם והעולם חדורים ברצון ה' עד שההתאחדות עמה תהיה עד כדי כך שלא יהיה שייך ציווי כי אם בדרך ממילא יתקיימו בהם המצוות מצד התאחדותם עם הרצון העליון (ועל דרך העניין של [[אבן מקיר תזעק]]). ובניגוד לזמן הגלות שבו קיום המצוות היא על ידי הציווי לאדם והמצווה היא מציאות נוספת על האדם שעליו לקיימה, לעתיד לבוא יהיו האדם והמצווה מציאות אחת.{{הערה|הרבי, קונטרס "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם".}}

==ראו גם==
* [[עתיד חזיר להטהר]]
* [[ביטול המועדים לעתיד לבוא]]

==קישורים חיצוניים==
* הרב חיים חזקיהו מדיני - '''דברי חכמים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43671&st=&pgnum=79 אות נ"ג], '''שדי חמד כללים''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14145&st=&pgnum=306 מערכת מ אות ריח], שו"ת '''אור לי'''.[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1643&st=&pgnum=297 השמטות דף קמד,ג]
* [[הרבי]], קונטרס '''"[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&st=&pgnum=38 הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם]"''',תשרי תשנ"ב.
* הרב [[סימון ג'ייקובסון]], [http://chabad.info/moshiach/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%A3-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%9C%D7%91%D7%95/ שיעור בענין מצוות בטלות לעתיד לבוא]. חב"ד אינפו. 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים במרחב האישי]]