בשנת [[תשל"ז]] החל [[הרבי]] לעשות '[[שטורעם]]' גדול בנושא [[משפיע|משפיעים]] ותפקידם. הרבי דיבר על החובה שבכל קהילה יהיו משפיעים.
בפרשת שמות תשל"ז הרבי אמר: "והנה ישנו עניין מיוחד שתחלתו ב[[חסידים]] ויש להשתדל שיבוא בפועל בכל מושבותיהם של החסידים, והוא - התקנה שהיתה מאז ומקדם ובפרט בדורות האחרונים עד ל[[אדמו"ר הרש"ב|כ"ק אדמו"ר]] אשר בכל מקום שבו נמצאים [[אנ"ש]], חסידים או [[יהודים]] שיש לקוות אשר בקרוב ממש ילמדו את [[תורת החסידות ]] ואת תורת [[חב"ד]] ופירושיה - יהיה יהודי אחד שיקבל על עצמו את תפקיד ה'[[משפיע]]'". הרבי האריך בכל העניינים השייכים לענין המשפיע, כולל סדרי מינויו של משפיע, חובותיו וזכויותיו.
בשנת [[תשמ"ה]] הרבי ביטא בדיוק למה הייתה כוונתו כאשר נתן את ההוראה למנות משפיעים: "זו הייתה, למעשה, הכוונה במה שדובר לפני כמה שנים אודות העניין ד"משפיעים" שתפקידם היה אמור להיות - לעורר את כל אלו שנמצאים בסביבתם להוסיף בכל ענייני טוב וקדושה, לקבוע עיתים ל[[תורה]], לעסוק בהפצת היהדות והמעיינות חוצה, ענייני ה[[מבצעים]] וכו', כולל - שכאשר מתעוררת השאלה אצל מישהו בעניינים אלו, יהיה אל מי לפנות כדי להתייעץ עמו בדבר". באותה שיחה הרבי כאב את העובדה שהמשפיעים לא מנצלים את כחם בדבר שהם צריכים לפעול.