מצות תפילין
תפילין
תפילין היא מצווה מהתורה, עליה נצטווינו בקריאת שמע: וקשרתם לאות על ידיך, והיו לטוטפות בין עיניך. בזה נצטוינו להניח זוג תפילין, הם שני בתים של תפילין, האחד מניחים על הראש, במקום שראשו של תינוק רופס מול המקום שבין העינים. והשני מניחים על היד, על חציו התחתון של המקום התופח שבזרוע, כנגד הלב.
העונש על אי קיום מצווה זו הוא חמור ביותר; הגמרא אומרת (ראש השנה יז, א), כי "פושעי ישראל בגופן, יורדין לגיהנום ונידונין בה י״ב חדש, לאחר י״ב חדש גופן כלה, ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים". בהמשך מפרשת הגמרא פושעי ישראל בגופן מאי ניהו אמר רב גקרקפתא דלא מנה תפלין.
רוב הראשונים סוברים כי עונש זו אינו אלא למי שלא הניח תפילין מעולם. זו היא אחת מהסיבות לכן תיקן הרבי את מבצע תפילין, כדי לזכות יהודים רבים ככל האפשר במצוות תפילין לכל הפחות פעם אחת בחייהם, ולא יקבלו ח"ו את העונש החמור של "קרקפתא דלא מנח תפילין".
תוכן המצווה
תוכן המצווה הוא שני ענינים: א)מעשה המצווה עצמו, שהוא הנחת התפילין. ב) שעבוד הלב והמוח לקדוש ברוך הוא, שזו היא פעולה נמשכת. לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 134 (עמ' 147)
