מסכת אהלות
מסכת אהלות היא המסכת השנייה בסדר טהרות שהוא הסדר השישי והאחרון במשנה. אין לה גמרא[1]. נקראת גם אהילות ויש בה שמונה-עשר פרקים אשר דנים בעיקר בדיני טומאת המת בכלל ובדיני טומאת אוהל המת בפרט.
מסכת זו נחשבת מהחשובות שבש"ס על פי דברי דוד המלך במדרש, שביקש שקריאת תהלים תחשב כלימוד נגעים ואהלות.
טומאת מת
כאשר אדם או כלים נוגע במת, הוא מקבל טומאה, ואף מעביר את הטומאה הלאה בנוגע בו עצמו, אם כי שונים דיניהם זה מזה. בעוד שהאדם הנוגע במת טמא טומאה חמורה של שבעה ימים, האדם שנגע בו טמא טומאה קלה הנקראת "וולד הטומאה", והיא תקפה רק עד לערבו של אותו יום, אך הנוגע באדם זה השני אינו טמא כלל. אך הכלים שנוגעים במת או בטמא מת, מקבלים את דינם של המת עצמו, ולכן בכוחם להעביר את הטומאה בשלושה דרגות שונות שלכן הם נקראים בשם "אבי אבות הטומאה", ודינם הוא שהכלים שנגעו באותם כלים טמאים בדרגה של "אב הטומאה", והכלים שנגעו באותם כלים שהם אב הטומאה, נעשים ראשון לטומאה.
למרות שחומרתם של הכלים היא באופן כללי יותר מהאדם, שכן ביכולתם להעביר את הטומאה בשלושה דרגות שונות, הרי שישנה קולא לכלים שאין לאדם, והיא שכלי הנוגע בכלי לעולם לא יטמא באותה חומרה שהכלי הראשון טמא, והוא יהיה טמא בדרגה פחותה יותר, אך האדם לעומת זאת, שנגע בדבר טמא, טומאתו היא באותה דרגה של הדבר הטמא עצמו, ואינה טומאתו יורדת בדרגה[2].
טומאת אוהל
כאשר מת מונח באוהל, כל שנמצא באוהל הוא טמא. הדבר אמור לא דווקא כאשר המת עצמו נמצא באוהל, אלא גם כאשר כזית בשר מהמת, או אבר שיש עליו בשר באופן רגיל, נמצא באוהל, או מטמא את כל שנמצא באוהל. דין זה תקף גם אם איברי המת הם ללא בשר, אך הם בכמות חשובה של רובע, או שהם בכמות של רוב העצמות במספריהם, או לחילופין רוב גוף האדם[3].
טומאת אוהל מוסברת על ידי הראשונים בכך שהאוהל מצרף את כל אשר נמצא בו ומשייך אותם זה לזה מכיון שהוא מעניק לשניהם כוח משותף השייך לשניהם - ששניהם מוגנים על ידי אותו אוהל, ולכן הנמצא באוהל כנוגע במת עצמו[4].
ביאורי הרבי
- פ"ה מ"ב. לקוטי שיחות עמ' 72 (עמ' 83)
- תוספתא פט"ו ה"ח. לקוטי שיחות עמ' 72 (עמ' 83)
