עריכת הדף "מלחמת נפוליאון"

[[קובץ:מלחמת נפוליאון.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ציור של פלוגת חיילים ברוסיה]]
'''מלחמת נפוליאון''' או '''מלחמת צרפת-רוסיה''', הייתה מערכה שערך נפוליאון בונפרטה, אחד המצביאים והמהפכנים המפורסמים בתולדות [[צרפת]], כחלק מ"המלחמות הנפוליאוניות" מלחמה כוללת נגד כמה מדינות, במערכה זו שהחלה בשנת [[תקע"ב]] נחל נפוליאון - לאחר שורה של נצחונות - הפסד לטובת [[רוסיה]] בראשות הצאר אלכסנדר הראשון. הפסד זה גרם לנפוליאון ליפול גם בחזיתות האחרות, ובסופו של דבר לאבד את השלטון בצרפת. דעתו של [[אדמו"ר הזקן]] הייתה שעדיף שנפוליאון יפסיד, על מנת שלא יביא את דגל המתירנות אותו נשא, אף לרוסיה. [[אדמו"ר הזקן]] ברח מפני המלחמה לעומק [[רוסיה]], טלטולי הדרך גרמו ל[[הסתלקות]]ו.

==הפלישה לרוסיה==

הפלישה הגדולה החלה ביום י"ד [[תמוז]] [[תקע"ב]] (בשנת 1812 למנינם). זמן קצר לפני כן שלח עוד נפוליאון הצעת פיוס אחרונה לצאר אלכסנדר הראשון אך כשזו נותרה חסרת תשובה, הורה לצבאו להתקדם אל תוך שטחה של האימפריה הרוסית.

בראשית המלחמה נפוליאון כמעט ולא נתקל בהתנגדות משמעותית ועד מהרה הגיע לעומק שטחה של רוסיה. ההתנגדות הרוסית הייתה ספונטאנית ונקודתית בלבד. ברקליי, המפקד הרוסי העליון סירב להלחם כיוון שחשש מתבוסה בקרב פנים מול פנים. פעמים מספר ניסה ברקליי לייצב קו הגנה, אך בכל פעם הוקדם על ידי הצרפתים בטרם סיים את כל ההכנות הנדרשות ונאלץ לסגת. 

נפוליאון פנה ל[[מוסקבא]], הרוסים קודם בריחתם הצליחו לשרוף את העיר, והעיר הפכה לתל חרבות. נפוליאון נשאר ב[[מוסקבה]] הכבושה והחרוכה, כשהוא ממתין לכניעת הרוסים. אולם הצבא הרוסי המשיך בתמרוניו הבלתי פוסקים, ובעקבות זאת נאלץ נפוליאון לעזוב את מוסקבה. כך התחיל נפוליאון את נסיגתו הארוכה. בנסיגתו משדה הקרב ב[[עיירה]] לוירוסלבץ אילצו הרוסים את הצרפתים להשתמש באותה דרך בה התקדמו מזרחה מספר חודשים קודם לכן.

תוך כדי חסמו הרוסים את האגף הדרומי ומנעו את השימוש בדרכי נסיגה אחרות. הרוסים השתמשו בהתקפות גרילה תכופות, בהכותם ללא הרף בנקודות התורפה של הצרפתים - קווי האספקה הארוכים. חיל הפרשים הרוסי בשיתוף עם קוזקים רכובים, תקף והתיש יחידות צרפתיות מבודדות. אספקת האוכל והנשק לחיילים הצרפתיים הפכה אפוא למשימה בלתי אפשרית כמעט, ורבים מהחיילים הצרפתיים החלו לערוק. החורף הרוסי אף הוא הערים קשיים על הצבא הצרפתי כאשר חיילים וסוסים החלו למות מרעב, מכוויות קור וממסעות מפרכים. 

כך הסתיימה המלחמה בנצחון ברור של מדינת [[רוסיה]] והצאר אלכסנדר, בסופה של המלחמה נפוליאון הורד מגדולתו בצרפת ונשלח לאי מבודד.

==יחסו של [[אדמו"ר הזקן]] למלחמה==
{{ציטוט צף|באם שינצח {{מונחון|בונפארט|שם משפחתו של נפוליאון}} יורם קרן ישראל ויורבה ה[[עושר]] בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם שינצח {{מונחון|אלכסנדר|הצאר של רוסיה}} יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתחברו ויתדבקו לבן של ישראל לאביהן שבשמים|[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?29299& ספר התולדות [[אדמו"ר הזקן]] חלק ד' עמוד 1025]}}

מיד בפרוץ המלחמה, גילה [[אדמו"ר הזקן]] את דעתו בפני ה[[חסידים]], שבמידה ונפוליאון יינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. וכך כתב [[אדמו"ר הזקן]] במכתבו לר' [[משה מייזליש]]: כך הראו לי במוסף ביום א' דראש השנה באם שינצח בונפארט [=שם משפחתו של נפוליאון] יורם קרן ישראל ויורבה ה[[עושר]] בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו {{הערה|נוסח אחר מכת"י: יתפרדו ויתרחקו.}}. לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם שינצח אלכסנדר יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתענגו ויתקשרו ויתחברו {{הערה|נוסח אחר מכת"י: יתחברו ויתדבקו.}} לבן של ישראל לאביהן שבשמים{{הערה|אגרות קודש [[אדמו"ר הזקן]] (מהדורת קה"ת תשע"ב) סימן קז. עמ' שצו-שצז.}}.

בין [[אדמו"ר הזקן]] לבין כמה מחביריו מתלמידי המגיד, נוצרו חילוקי דעות מי עדיף שינצח במלחמה זו, בשונה מדעתו של [[אדמו"ר הזקן]] סברו חלק מגדולי דורו כי עדיף שנפוליאון ינצח והחשיבו את המלחמה הזאת לגוג ומגוג ושעל ידי זה תבא הגאולה.

מסופר שהוחלט שההכרעה תיפול בראש השנה בעת [[תקיעת שופר]]. מייד בבוקרו של ראש השנה עוד קודם התפילה, נטל [[אדמו"ר הזקן]] את השופר ותקע בו, כשהגיע המגיד ר' [[המגיד מקוזניץ|ישראל מקוזניץ]]{{הערה|[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב (ספר השיחות [[תרצ"א]] עמ' 171 נעתק מרשימת היומן עמ' קעה-ו, וכן בספר השיחות הנ"ל עמ' 174.) שמדובר ברבי [[שלמה מקרלין]] אך הרבי מציין (אגרות קודש חלק ט"ו עמ' ת"נ.) שהוא נפטר שנים רבות קודם לכן ב[[תקנ"ב]] ויש אומרים שמדובר ב[[המגיד מקוזניץ|מגיד מקוזניץ]]. וראו גם הערות וביאורים גליון תשטז, עמ' 30. וראו גם בספר השיחות תרצ"א עמ' 174 בהערות שם, וש"נ.}} (שצידד בנצחונו של נפוליאון) לתקוע בשופר אמר: "הליטאי (כך היה כינויו של אדמו"ר הזקן) הקדימני".

[[אדמו"ר האמצעי]] כותב במכתבו: וביום ראש השנה קרא אותנו (אדמו"ר הזקן) ואמר לנו בדברי חדוה ונחמה, בזה הלשון: "היום ראיתי בתפילתי שנשתנה שינוי טוב למעליותא ושלנו נצח"{{הערה|אגרות קודש [[אדמו"ר האמצעי]], מהדורת קה"ת תשע"ג, סימן ח'}}.

יחסו של [[אדמו"ר הזקן]] לא היה רק יחס רוחני, גם בגשמיות עזר [[אדמו"ר הזקן]] לנצחונו של הצאר.

החסיד ר' משה מייזליש, מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, עזר לריגול לטובת [[רוסיה]] כאשר רצה ר' משה לערוק לטובת צרפת כתב לו [[אדמו"ר הזקן]] מכתב בו הוא מנמק את הסיבה שלדעתו על הצאר לנצח, מכתב זה גרם לר' משה להמשיך לעזור בריגול לטובת [[רוסיה]], בחלק ממקרי הריגול הביאו ממצאיו של ר' משה עזרה רבה לרוסיה.

[[אדמו"ר האמצעי]] כתב במכתבו לר' משה מייזליש [אודות פעילותו של ר' משה בנידון] {{הערה|אג"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי, מהדורת תשע"ג, עמ' מט.}}: אשר למשמע אוזן שמעתי שמתעסק באמונה בדבר הזה ונתן נפשו בדבר הזה ולא בשביל ממון וגדולה.

==בריחת אדמו"ר הזקן==
[[אדמו"ר הזקן]] לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר [[ליאדי]], וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי [[רוסיה]] הלבנה. אך כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, מפני תכלית השנאה לנפוליאון הוחלט אצל [[אדמו"ר הזקן]] לברוח מפניו באמרו: "טוב לי מוות מחיים תחתיו ולא אראה ברעת עמי"{{הערה|אגרות קודש [[אדמו"ר האמצעי]] סימן ח'}}, אז ציווה [[אדמו"ר הזקן]] על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית. ביום שישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח [[אלול]] שנת תקע"ב, עזב [[אדמו"ר הזקן]] ביחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים את העיר ליאדי.

בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם [[אדמו"ר הזקן]] לקחת את כל כלי הבית עימם, גם את מיטותיהם ושולחנותיהם. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם [[אדמו"ר הזקן]] לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים שני נעלי-בית בלויים, ורבינו הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.

זמן קצר לאחר עזיבתו של רבינו הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של רבינו הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מרבינו הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר {{הערה|ראו: ליקוטי דיבורים, חלק א, מהדורת לה"ק, עמ' 22 ואילך.}}.

במשך מאה וארבעים יום היו רבינו הזקן וביחד עימו שלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך הקשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של רבינו הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות, וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "וב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..." 

===הסתלקות [[אדמו"ר הזקן]]===

במכתב לר' [[משה מייזליש]] אודות המלחמה כתב לו אדמו"ר הזקן: "וזה לכם האות שבקרב הימים יוטל מחמד עיניכם".
במילים אלו רמז [[אדמו"ר הזקן]] על הסתלקותו, אך זה גם היווה סימן לנצחונו של הצאר. ואכן בשעה שהתחילו להגיע הבשורות אודות נפילת נפוליאון החל להחלש אדמו"ר הזקן.

במהלך הדרך בהגיעם לכפר [[פיענע]] כבר נחלש אדמו"ר הזקן. מיום ליום התחזקה מחלתו של אדמו"ר הזקן, וכפי שהעיד בנו אדמו"ר האמצעי, מחלה זו הייתה קשורה בסכרת שפגעה ישירות בתפקוד המרה. התפקוד הלקוי נגרם בשל המרירות העצומה שנגרמה לאדמו"ר הזקן במהלך הבריחה. הקור המקפיא חודר העצמות החריף עוד יותר את המצב.

בתוך ימים ספורים התדרדר המצב הבריאותי, אך בני המשפחה היו חסרי אונים. ב[[שבת קודש]] פרשת שמות, גברה המחלה, ואדמו"ר הזקן נחלש עוד יותר, עד שבמוצאי השבת הסתלק.

==יחסו של הרבי למדינת צרפת==

ב[[שיחה|שיחת]] שבת פרשת וישב [[תשנ"ב]], אמר [[אדמו"ר שליט"א|הרבי]] שאכן בזמן המלחמה התנגד [[אדמו"ר הזקן]] לנצחונה של צרפת, מכיון שחשש שנצחונה יביא לפריקת עול והפקרות. ואכן תפילותיו של [[אדמו"ר הזקן]] גרמו לנפילת נפוליאון, ולהמשך התפשטותה של [[תורת החסידות]]. 
אך לאחר ריבוי של שנים של עבודה על ידי [[רבותינו נשיאנו]], כעת נשתנה המצב מן הקצה אל הקצה, וכעת צרפת נהפכה למקום המפיץ תורה ומצוות.

מהפך זה אירע כתוצאה מעבודתם של רבותינו נשיאנו במדינת צרפת. ובדורנו נשלמה עבודה זו עד שמדינת צרפת נהפכה למקום חיובי.

הביטוי של ההפיכה במדינת צרפת הוא הניגון שהתקבל על ידי הרבי ב[[שמחת תורה]] תשל"ד, 'המרסלייז הצרפתי' (המנונה הרשמי של מדינת צרפת), ושירתו יחד עם המילים "האדרת והאמונה" (מנוסח התפילה). שירת ניגון זה על ידי חסידים מהווה את הסימן להפיכתה של צרפת.

==לקריאה נוספת==
* '''אגרות קודש [[אדמו"ר האמצעי]] סימן ח'''' - תיאור ארוך על בריחת אדמו"ר הזקן, והסבר על פי תורת הסוד למלחמה. [אגרות קודש - אדמו"ר האמצעי, מהדורת תשע"ג, עמ' לב ואילך].
* '''המסע האחרון''' - מאתיים שנה למסעו של [[אדמו"ר הזקן]] בעיצומה של מלחמת נפוליאון לאור מסמכים ותעודות וגם: סיפורים ושמועות, תשע"ב, [[יהושע מונדשיין]].
* '''המסע להאדיטש''' - ספרו של הסופר [[שניאור זלמן רודרמן]], לילדים ולנוער, על כל סיפור המלחמה. מעובד על פי ספרו של הרב [[יהושע מונדשיין]].
*'''צארים ביד אדמו"רים''', מוסף 'קולמוס' של בטאון משפחה, כסלו תשפ"ג עמוד 13.

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=56570 מסמך היסטורי אודות מעורבתו של [[אדמו"ר הזקן]] במלחמת נפוליאון] - בטאון 'סגולה' - אתר [[חב"ד און ליין]].
*[[מנחם זיגלבוים]] '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71069 200 שנה ליציאת ליאדי תחת אש]''', '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71197 המלך בשדה והרבי נודד בדרכים]''', [[שבועון בית משיח]], [[אלול]] [[תשע"ב]] - {{אינפו}}

{{מסעות רבותינו נשיאינו}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אדמו"ר הזקן]]