מוחין ומידות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ערך זה עוסק בהשוואה וביחס שבין המוחין שבאדם למידות שבו.

המוחין - שכל האדם הוא הכח להשיג ולהבין עניינים שכליים כמו כן ההנחות וההשקפות השכליות של האדם נכללים בתואר מוחין, ואילו המידות עוסקים ברגש האדם כלפי הזולת (אם ברגש עצמו כאהבה ושנאה או ברגש להשפיע כחסד ורחמים וכו').

המוחין לעצמו מדות לזולת

המוחין אצל האדם הוא כח אישי, כלומר ענינה, ההבנה האישית שלו מה ואיך הוא מבין את העניין. (לא שייך להבין כי כך כתוב) לעומת זאת המדות מתייחסים לזולת כמו שהוא במציאותו מחוץ לאדם, ורגש האדם ענינו מה אני חש כלפיו. זה ההבדל אם אומרים "מוחין לעצמו" - הדגש הוא על הבנת האדם, משאין כן ב"מדות לזולתו" שמציאותו של הזולת קיימת והמידה עניינה התחושה כלפיה.

שינוי זה מתבטא בכל הדרגות שבהם כדלקמן.

מוחין

  • "מהות המוחין" היא השגה והבנה שהאדם עצמו יבין את ההשכלה ואין לזה שייכות לזולת.
  • "פעולת המוחין" להבין ולהשיג דבר שכל אין לזה צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה, לפעמים בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו.[1]

זה שענין המוחין הם לא להשפיע לזולת כי אם לעצמו הוא לא רק ביחס לזולת שחוץ לאדם אלא אף ביחס לשאר כוחות האדם עצמו, שאין ענין המוחין להשפיע בשאר כוחות הנפש. יתירה מכך שבשעה שמשכיל על כל הכוחות להיות בהעלם ואם איזה כח יתגלה ויתבטא וכו' יבלבל להשגת המוחין (והוא מפני שענין המוחין הוא מה אני מבין, כנ"ל ומציאותו של הזולת מפריעה להגיע לזה).

מדות

  • "מהות המדות" הם ההתייחסות של האדם לזולתו לאוהבו או לשנאתו לרחם או להתחסד ושייך דווקא כשקיים זולת במציאות.
  • "התעוררות המדות" (כאברהם אבינו שהתעורר במידת החסד וציפה לאורחים) הרי זה דווקא עם ישנו זולת בעולם למי להתחסד, אז שייך להתעורר במידת החסד ברצון להתחסד איתו.
  • "פעולת המדות" (לרחם או להשפיע חסד) דווקא אם יש מציאות של זולת למי להשפיע בפועל(כאברהם אבינו שבזמן שלא מצא אורחים הצטער על אי מילוי מדת החסד).

מוחין העלאה מדות העלאה והמשכה

מכוון שהמוחין עניינם הבנת האדם עצמו ולא הזולת, לכן טבע המוחין הוא להתנתק ולהתעלות משאר הכוחות הנפש ולהבדל מהסביבה. כנראה בחוש שאדם שהתעסקותו במוחין הרי הוא מובדל ומנותק מהסביבה שלו ולכן אינו מתפעל משום דבר ואין שום דבר מבלבל אותו לפי שאישיותו מנותקת מהסביבה

משאין כן מדות הרי עניינם, המשכת הנפש לזולת ולכן אינה מתנקת משאר כוחות הנפש ולא מזולתה (אמנם שייך שהנפש תמשך לדבר נעלה שאז הרי זה נקרא רצוא והוא העלאה, אמנם יסוד הדבר הוא שהנפש נמשכת לזולת ואינה התנתקות והסתלקות מהסביבה )

מוחין דבקות מדות התפעלות והתלהבות

הקשר שנוצר בין המוחין למושכל הוא קשר של דבקות שהאדם נדבק בדבר שכל ומתייחד איתו לגמרי כאילו השכל ומושכל אחד

אמנם במדות אף שגם המדות מתפעלים בתשוקה עזה אין זה דבקות ויחוד גמור כי התקשרות של דבר בזולת

לכן הדבקות היא חרישית משאין כן ההתפעלות היא ברעש והתלהבות לפי שאין ההתפעלות דבקות וייחוד לגמרי.{חסר מקור}

השפעתם

כתוצאה מזה שטבע המוחין לעצמו, לכן גם כשהאדם ירצה להשפיע מהמוחין הרי הוא ישאר בהבדלה מהזולת:

א. השכל שמגלה הוא רק חיצוניות ועצם השכל (שענינו לעצמו) נשאר בהעלם.
ב. גם השכל שכן מגלה אין ענינו גילוי. אלא הוא בדוגמת אור, שמאיר בכל מקום (שאין ענין האור להאיר כ"א התפשטות המאור).

וכן כשהמוחין פועלים על שאר הכוחות (מדות שבלב או דיבורומעשה) נשאר הוא בהבדלה מהם. משום שכל ההשפעה עליהם היא בדרך אור שמאיר בכל מקום.

לקריאה נוספת

  • מאמר ד"ה איתא במדרש תהילים ספר המאמרים תרל"ד עמוד נד ואילך
  • ספר המאמרים תרס"ו עמוד קי"א ואילך
  • ספר המאמרים מלוקט ח"ה עמוד ר ואילך - מאמר ד"ה אלה פקודי תש"ל

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. בספר המאמרים תרס"ו משמע שענין זה הוא ראיה לעצם המוחין וראה ד"ה אלה פקודי תש"ל פרק ד