1,517
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים מא-נ}}}}
{{תניא}}
'''פרק נ- אהבת כלות הנפש'''' ב[[ספר התניא]] מבאר את ענין עבודת ה[[לויים]], שהיא [[אהבה]] כרשפי אש.
==מבוא לפרק==
סוג האהבה האחרון המבואר בתניא שונה '''והפוך''' מכל סוגי האהבה שהתבארו עד כאן: המבוקש בה אינו מה אני רוצה - אלא מה רוצים ממני.
==גוף הפרק==
==סיכום הפרק==
* ב[[תניא - פרק מ"ג|פרק מ"ג]] הוסבר, ש[[אהבת עולם]] מתעוררת בלב האדם על ידי התבוננות באור ה[[ממלא כל עלמין|ממלא]] [[סובב כל עלמין|והסובב]] כל עלמין.{{ש}}
בתחילת פרק זה מוסבר, שהתבוננות ב[[עצמות ומהות|עצמות]] אין סוף ברוך הוא מולידה אהבה מסוג שונה לגמרי: לא אהבה ותשוקה להתקרב '''ולהשיג''' את ה', אלא הפוך - '''להתבטל''' ממציאותי ולהתכלל בו.{{ש}}{{ש}}
* מובן ש"תנועה" נפשית כזו לא מביאה לשמירת תורה ומצוות - אלא הפוך (להתנתק מהגוף). מדוע אם כן מוסברת עבודה זו בתניא?{{ש}}
בהמשך הפרק מסביר [[אדמו"ר הזקן]], שבשעה שנפשו נמצאת בלהבה של ריצה לאלוקות חש הוא שאין זו הכוונה העליונה. הרגשה זו יוצרת בו תנועת "שוב" - רצון עז לקיים את הרצון האלוקי פה למטה.
==צילום הפרק==
