1,517
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
{{ניווט
|כותרת=תרשים כולל - תניא, ליקוטי אמרים
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כללי}}
}}
{{תניא}}
'''פרק ל"א- מעלת המרירות: שמביאה לשמחה אמיתית''' של [[ספר התניא]] מבאר את החילוק שבין [[עצבות]] ל[[שברון לב]]. ש[[עצבות]], אף היא ממילי דשמיא היא בבחינת הטוב שב[[קליפת נוגה]], ואילו [[שברון לב]] מחמת העוונות הוא מצד ה[[קדושה]].
==מבוא לפרק==
כדי לנצח את היצר לא מספיק להפטר מעצבות וטמטום הלב{{הערה|שלזה הובאו עצות בפרקים הקודמים, מ[[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו]] עד [[תניא - פרק ל'|פרק ל']].}}, אלא צריך גם להיות בשמחה{{הערה|כפי שמתחיל [[אדמו"ר הזקן]] את ביאור כל העניין ב[[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו]].}}. מתחיל{{הערה|העצות לשמחה הן בשלושת הפרקים ל"א-ל"ג-ל"ד, אך [[תניא - פרק ל"ב|פרק ל"ב]] שבאמצע הוא עניין בפני עצמו, ראה שם.}} אם כן [[אדמו"ר הזקן]] להביא עצות להוספה בשמחה:
==גוף הפרק==
==סיכום הפרק==
העצות להיפטר מ[[טמטום הלב]]{{הערה|שהובאו בשני הפרקים הקודמים: [[תניא - פרק כ"ט|פרק כ"ט]] ו[[תניא - פרק ל'|פרק ל']].}} מביאות לעצבות, והרי בתחילת [[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו]] הוסבר ש'''אי אפשר לנצח את היצר''' מתוך עצבות? מבאר [[אדמו"ר הזקן]], שאדרבה: דוקא ע"י ביטוש עצמו יכול האדם להגיע לשמחה אמיתית:
:ראשית, מקור ה[[עצבות]] הוא אמנם בקליפות{{הערה|מאחר ומדובר בעצבות ממילי דשמיא הרי היא מהטוב שב[[קליפת נוגה]], אך גם הטוב שבנוגה הוא עדיין קליפה ולא קדושה}}, אך היא מביאה ל[[מרירות]] - ומרירות היא קדושה ממש{{הערה|ובאה מצד ה[[נפש האלוקית]].}}.
:שנית, ככל שתגדל מרירות האדם על הגלות נשמתו כך *תגדל השמחה* על צאתה מהגלות{{הערה|תורה ומצוות מוציאים את הנשמה מהגלות.}}.
:ובנוסף, תוקף הנפש הבהמית לא צריך להפריע לשמחה בעבודת ה'{{הערה|בניגוד למה שנראה לנו, וכמשל עם ישראל שיצא ממצרים למרות שעדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה.}}, ואדרבה: ההתבוננות שעבודת ה' מעלה לקדושה גם את הנפש הבהמית{{הערה|והיא תכלית בריאת העולם}} תוסיף עוד שמחה.
==מושגים יסודיים בפרק==
*[[עצבות]]
*[[מרירות]]
*[[שברון לב]]
{{הערות שוליים}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל'|פרק ל']]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל"ב|פרק ל"ב]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]
