שינויים

'''לחיות גאולה''' הוא קריאה של הרבי בעיקר בשלהי שנת [[תנש"א]] ובשנת [[תשנ"ב]] בו הוא מבאר את העבודה של דורנו לאחרי ש[[נסתיימה עבודת הבירורים]]. ענינה להביא את אור הגאולה בעולם על ידי "קבלת פני משיח" והחדרת הרעיון ש"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" ו"לפקוח לפתוח את העינים" ולראות שהכל מוכן לסעודה ו[[משיח]] צדקנו כבר נמצא בעולם. פעולות אלו מגלים את המשיח בעולם בפועל ומביאים את הגאולה השלימה.

כבר בתחילת נשיאותו של הרבי בשנת [[תשי"א]] הודיע הרבי שדור זה הוא הדור שיזכה לגאולה, הוא ה"דור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה"{{מקור|חשוב לציין מקור ראשון}} וכך מידי תקופה ותקופה התבטא הרבי בביטויים נוספים על התקרבותה של תקופת הגאולה ובוא המשיח. החל משנת [[תש"מ]], החל [[הרבי]] להזכיר בשיחותיו את רמז הראשי תיבות שבמספר השנה המציין ששנים אלו הם שנים של ביאת המשיח. בשנת [[תשמ"ז ]] הודיע שסיימו להכין את העולם למשיח "סיימו ל[[צחצוח הכפתורים|צחצח את הכפתורים]]". בשנת התש"נ הכריז הרבי על שלב נוסף שנמצאים ב[[בשורת הגאולה#"יום שישי לאחרי חצות"|ערב שבת אחרי חצות]] ועד שבשנת [[תשנ"א ]] הודיע הרבי שלפי כל הסימנים הגיע זמן הגאולה ומשיח כבר פועל בעולם ו"הנה הנה הוא בא". דברים אלו חזר הרבי באותה התקופה שוב ושוב, ביאר הסביר והרחיב את העניין וקרא לפרסמו ברחבי תבל.

אמירות אלו לוו תמיד יחד עם דרישה להוספה והתחזקות בתורה ומצוות בכלל והתחזקות והוספה בעבודת ה' המתבקשת לפי צו השעה כבר בפעם הראשונה בה הודיע הרבי על מהותו של הדור הוסיף ואמר שבעקבות כך תפקיד דורנו הוא לפרסם ולהביא את הידיעה וההכרה באלוקים לכל פינה ברחבי תבל. במשך השנים ביאר הרבי שתקופה זו דורשת מיהודי להתרומם מעל חומות הגלות ולחיות בחייו חיי גאולה ולדרוש ו[[צפייה לגאולה|לבקש מאת ה']] שיחיש את ביאתו. דרישה זו של הרבי התחזקה ביתר שאת בשנים [[תשנ"א ]] - נ"ב - בהם הודיע הרבי שהתחילה זמן הגאולה ו[[אורו של משיח]] צדקנו כבר התגלה בעולם. חסרה רק העבודה שהאדם ימשיך ויגלה את הגאולה בתוך העולם שלו, על ידי שהוא - האדם - יחיה בדוגמת החיים בזמן ה[[ימות המשיח|גאולה]]. בעבודה זו פועל היהודי שתתגלה הגאולה בעולם בפועל.

בעומק יותר ביאר הרבי את העבודה: - [[משיח]] כבר התגלה! (הן [[ניצוץ משיח|נשמת משיח]] שבכל יהודי, והן [[משיח שבדור|משיח הכללי ]] - והוא, לפי שבכל דור ישנו אחד הראוי להיות משיח אלא שאינו , וכאשר נשלמת העבודה ומתבטלות המניעות, הוא מתגלה לפי שהעולם אינו מוכן ומכיוון שהעולם כבר מוכן ממילא אין לו עיכוב והוא כבר התגלה (וכמו שכבר רואים בעולם מאורעות שהם פעולתיו של משיח{{הערה|ראה לדוגמא שיחת שבת פרשת משפטים תשנ"ב וראה [[בשורת הגאולה]]}}) ועל פי האמור שמשיח נמצא מצד עצמו בהתגלות (והעולם כיום הוא במצב גאולה שהגלוי האלוקי שיתגלה בגאולה כבר התגלה) ; ובהתאם לכך, העבודה היא לא לפעול את התגלותו{{הערה|ראה שיחת פרשת וישלח [[תשנ"ב ]] (תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב ]] חלק א עמוד 367 ) הערה 112.}} אלא העבודה היא '''לקבל''' את הגלוי הגילוי על ידי עבודת האדם.{{הערה|שם=וירא נ"ב| שיחת שבת פרשת וירא תשנ"ב}} (נדרש מיהודי לא רק להכין ולתקן העולם לגאולה לא רק להמשיכו ולגלותו בעולם אל אף לקבלו בעולם וכל זמן שלא יקבלו בכוחות עצמו ובעבודתו לא יתגלה הגלוי "בפועל".{{הערה|מקביל לרעיון זה ראה בביאור החסידות לדיוק הלשון "'''מתן''' תורה" ו"'''קבלת''' התורה" (ראה לקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 11 ואילך.)}}).

ענין זה מרומז אף עבודה זו מרומזת בלשון המשנה ({{הערה|ברכות פרק א משנה ה) .}} - הדנה אודות חיוב ההזכרה של נס [[יציאת מצרים]] בכל יום, שדרשו חכמים - "כל ימי חייך '''להביא''' לימות המשיח" וכוונתם שמהפסוק {{הערה|משמעות המילים הפשוטה היא - שמהריבוי בפסוק בתורה "'''כל ''' ימי חייך"{{הערה|(דברים טז, ג.}} למדים ), לומדים על חיוב הזכרת הנס יציאת מצרים גם לאחרי ביאת המשיח. הרבי מבאר{{הערה|שם=שמות}} שבמשנה : בלשון זו נרמז העבודה הנעלית של "לחיות גאולהמרומזת עבודת האדם בזמן הגלות, " הרבי מדייק שהמשמעות 'כל' ימי חייך כפשוטו משמעותו חיי האדם גם בזמן הגלות וגם בחיים אלו ", שבהם עליו "להביא " ובתוכם לגלות את "ימות המשיח " (והזכרת ובהתאם לכך, גם הזכרת יציאת מצרים תהיה חדורה בהכרה בפנימיותה שהיא נעלית יותר - ימות היום קשורה עם שלימות הגאולה שתהיה בימות המשיח) שלכן הלשון הוא {{הערה|שיחת ש"להביא" ולא "לרבות" וכיופ שמות תשנ"ב}}. זאת אומרת, שבזה מרמזת המשנה שעל האדם להביא את "שהאדם אינו נשאר פאסיבי בציפיה והמתנה למשיח שיבוא, אלא עליו ליטול חלק בהבאתו על ידי שהוא מתחיל כבר כעת לחיות מעין ימות המשיח" לתוך חייו ולא להמתין שיתגלה ויגיע מעצמו אליו.{{הערה|שם=חיי שרה|שיחת פרשת חיי שרה [[תשנ"ב ]] (תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב ]] חלק א עמוד 298)}} ועבודה ; וכאשר הוא חי כך, זו היא הכן ההכנה האחרונה לימות המביאה ממילא את המשיח ש"יביא" אותו בפועל.{{הערה|1=שיחת[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/25/16/208.htm ליל ב' דחג הפסח תשי"ט], . וראה שיחת פרשת שמות תשנ"ב סעיף ו.}}.

====ענין נוסף מרומז בלשון "לפקוח את העינייםכל ימי חייך"====ביטוי נוסף התבטא הרבי בהגדרת עבודה - שעבודה זו שכל מה שנשאר לעשות הוא "לפקוח של לחיות גאולה מקיפה את העיניים" ולראות ש'הכל' כבר מוכן לגאולה{{הערה|שיחת שבת פרשת ויצא תשנ"ב}} ביטוי זה הוא מעין הגדרה לאופן בו נעשית העבודה כל חייו של "קבלת פני משיח" שעל ידי ההתבוננות ושימת לב שהכל מוכן לגאולה וכבר רואים בעולם גאולההאדם, האדם חי גאולה בחייו שלוונוגעת לעצם קיומו.ובלשונו של הרבי:

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=מהותהשבת פרשת תולדות תשנ"ב|תוכן==שכל חייו חדורים בגילוי כפי שיהיה בימות המשיח בנוסף "כל ימי חייך" - פירושו בכל רגע ורגע שהאדם חי, הן ביום והן בלילה, הן ער והן ישן, שגם אז הוא חי ע"י נשימת האויר ("כל הנשמה תהלל י-ה", "על העבודה העבודה הכללית שבכל יום כל נשימה ונשימה שאדם נושם כו'"זכירת יציאת מצרים" שעניינה היציאה ) שמוכרח להיות בכל יום מהגלות הפרטיתרגע ורגע (מה שאין כן אכילה ושתיה). יש יציאה נעלית יותר ו"לחיות את ימות כל ימי חייך להביא לימות המשיח". העילוי שבזה - פירושו שהחיות שלו (בכל רגע ורגע) הוא שיציאת מצרים הייתה בסופו של דבר יציאה מוגבלת ולכן היה באופן של [[אתכפייא]] שבירת הרע ולכן לאחריה היו שוב גלויות. בשונה מהגאולה השלימה שתהיה גאולה ללא הגבלות כלל ולא יהיו אחריה גלויות. כמו כן בעבודת האדם משמעותה שהאדם בהבאת ימות המשיח, כלומר, לא רק מתגבר על הגבלות וההסתרים בשעה שחושב ומדבר ועושה פעולות להבאת המשיח, אלא מתעלה מעליהם באופן שאינם תופסים מקום כלל.{{הערה|שם=שמות|שיחת שבת פרשת שמות תשנעצם חיותו ("ב.(התוועדויות תשנחייך"ב חלק ב עמוד 98 ואילך)הוא להביא לימות המשיח}}

חיות ===="לפתוח את העיניים"====ביטוי נוסף התבטא הרבי בהגדרת עבודה זו מתבטאת בכל מהלך החיים של האדם (שכל מה שנשאר לעשות הוא חש תשוקה לגאולה, כל מעשיו הם הכנה "לפתוח את העיניים" ולראות ש'הכל' כבר מוכן לגאולה, והוא מתנהג כבגאולה{{הערה|כן משמע מתוך כללות השיחות בזה, וראה בשיחת שיחת שבת פרשת שמות ויצא תשנ"ב הערה 46)}})בשיחות שונות הוסיף ופירט הרבי כמה וכמה פרטים בהם מתבטא עבודה זו:ביטוי זה הוא מעין הגדרה לאופן בו נעשית העבודה של "קבלת פני משיח" שעל ידי ההתבוננות ושימת לב שהכל מוכן לגאולה וכבר רואים בעולם גאולה, האדם חי גאולה בחייו שלו.

בענייני העולם הוא חדור ומתנהג בהכרה ש"אתה פעלתו" כפי שיהיה בימות המשיח ==השלכותיה==עבודה זו מתבטאת בכל מהלך החיים של יהודי: החל מה[[ציפיה לגאולה]] שלו, שמתחזקת ביתר שאת ומורגשת בכל צעד ושעל - שבכל דבר יורגש מציאותו וחיותו האמיתיים ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו" ובהדגשה שלא רק שיודע שכל דבר עד כדי כך שגם בסיום האכילה הוא בשביל אלקות ולכן כל פעולותיו הם מרגיש "לשם שמים" ורעב"ל[[בכל דרכיך דעהוסעודת שור הבר והלווייתן]]{{הערה|שם=וירא נ" אלא לעתיד יתגלה ש"אין עוד מלבדו" אין שום מציאות כלל ולכן מלכתחילה אינו מרגיש את ענייני העולם כמציאות אלא אין עוד מלבדו.ב}}; וכן בהנהגתו בכל פרט בחייו היום-יומיים, שהיא במצב ורגש של גאולה, ומעין ההנהגה שתהיה בימות המשיח{{הערה|שיחת ליל שיחות שבת פרשת פנחס תנש"א (ובמיוחד בסעיף יג); שמחת תורה תשנ"ב סעיף ב ראה . ועוד.}}. כמו כן, כל מצוה וכל פעולה שהוא עושה חדורה בהכנה לקבלת פני משיח{{הערה|שם שזה הדיוק בגרסה בלשון חז"ל(סוף קידושין): "אני '''לא''' נבראתי '''אלא''' לשמש את קוני" על פני הגרסה: "אני נבראתי לשמש את קוני".=חיי שרה}} .

וכן באכילתו ובשתייתו מרגיש הוא גאולה ומשיח (שמשתוקק לאכילה והשתייה בכל [[סעודת שור הבר והלווייתןעבודת ה']] ויין המשומרשלו נעשית למעלה לגמרי מכל הגבלה, וללא צורך להתעסק עם הרע ולשלול אותו, כיון שהוא אינו שייך כלל לרע (כפי שיהיה לעתיד לבוא, שכל המעדנים המצויים יחשבו "כעפר" ולעניני העולם לא תהיה חשיבות){{הערה|ראה באריכות שיחת ש"פ ואתחנן תנש"א סעיף יא ואילך. וראה גם הערה 134 שם=וירא נ"ב}} גם בהתעסקותו עם אומות העולם . הוא חדור בתוקף בכל ענייני יהדות כהיעוד מגלה את הכוחות העמוקים ביותר של נשמתו, הרבה יותר מכמו ששיער (כפי שיתגלה בשלימות בגאולה, כמרומז בכיבוש הארצות [[קיני קניזי וקדמוני]] שיהיה לעתיד לבוא "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" וידעו הגויים כי אני ה'".אז){{הערה|שיחת שבת פרשת מקץ תשנלך לך תנש"בא סעיף יד.}}.

וכל מעשיו עבודה זו משליכה גם על היחס של יהודי ל[[עולם]] ולענייניו: בכל דבר בעולם הוא רואה את מציאותו הפנימית והאמיתית, כיצד דבר זה מגלה את אלוקותו יתברך - "[[אין עוד מלבדו]]" (כפי שיתגלה בשלימות בגאולה); ולכן כל פעולותיו בעניני העולם הם עם מטרה אחת "להביא לימות המשיחלשם שמים", עבודת ה' שלו הן עם עצמו והן עבודת השליחות בהפצת היהדות והמעיינות עיקר עניינו הוא ו"לקבל פני משיח צדקנו[[בכל דרכיך דעהו]]".{{הערה|שיחת ליל [[שמחת תורה]] [[תשנ"ב]] סעיף ב. ראה שם=חיי שרהשזהו הדיוק בגרסה בלשון חז"ל (סוף קידושין): "אני '''לא''' נבראתי '''אלא''' לשמש את קוני", על פני הגרסה: "אני נבראתי לשמש את קוני".}} יהודי שחי גאולה כל עבודת ה' שלו היא בשלמות בלי התחלקות. וכן שלילת הדברים הלא רצויים כמו כן בבואו במגע עם אומות העולם הוא לא חושש ומתפעל מהם, אלא מתנהג בתוקף בעניני היהדות, ומכיר בכך שהעולם מוכן לגאולה וממילא אומות העולם מסייעות לעבודתו (ככפי שיתקיים בגאולה, כאשר [[תאוות היתראומות העולם בזמן הגאולה|יתקיימו הייעודים]])"וידעו הגויים כי אני ה'", הנה מצד הסתכלותו בימות המשיח, מלכתחילה אינו בא לידי עבירה ואינו מחשיבם. מצד הגאולה אין לדברים אלו ממשות מלכתחילה.(כדברי הרמב"ם שלעתיד מעדנים יהיו כעפר - שלא יהיו חשובים מלכתחילה ויהיו חשובים כעפרוהיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך").{{הערה|שם=ואתחנן|שיחת שיחות שבת פרשת קרח תנש"א, שבת פרשת ואתחנן בראשית ושבת פרשת ויגש תשנ"אב.}}.

הוספה בלימוד התורה בכלל , [[נגלה ]] וחסידות , ללא הגבלה (כמו הגלוי הגילוי לעתיד שיהיה גלוי אלוקי בלי גבול).- ובפרט בעניני משיח וגאולה{{הערה|שם=ואתחנן| שיחת פרשת ש"פ ואתחנן תשנהנ"א 137ל}} בלימוד '''הלכות''' התורה אף שעיקר הלימוד הם ההלכות שנוגעים לזמן זה בפועל, מכל מקום אדם שחי גאולה לומד אף הלכות ששייכים לימות המשיח.{{הערה| ח' מרחשוון תשנ"ב}}ואופן הלימוד הוא מתוך ידיעה ברורה שלומד עכשיו הלכה שנוגעת לרגע הבא מיד לאחר מכן. כמו כן [[לימוד הלכות בית הבחירה]] (בימי בין המצרים) לימודו הוא מתוך תשוקה לגאולה (ולא כתיקון לחורבן הגלות). {{הערה|שיחת פרשת בלק תשנ"א}}

וכן בלימוד '''תורת החסידות''', מכיוון ש"באותו הזמן (בימות המשיח) לא יהי יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"(רמב"ם מלכים פרק יא) יש להוסיף בזמן זה בלימוד בתורת ב[[תורת החסידות ]] - פנימיות התורה שעניינה "דעת את ה'".

א. '''ברחבות ובעניינים העמוקים''' שבתורת שב[[תורת החסידות ]] דווקא. לפי שבזמן הגלות עיקר עבודת ה' הוא עבודת ה[[מדות]] לעורר את הרגש לאלקות - "ואהבת.. בכל לבבך". (ועיקר הלימוד בשכל הוא לעורר המידות שבלב) אמנם בגאולה תהיה "עבודת המוחין" ולכן בתור דוגמא דוגמה ומעין עבודה זו יש הדגשה ללמוד מתוך הרחבה ועמקות המוחין דווקא. (על דרך המאמרים ה"עמוקים" שנאמרו על ידי ה[[אדמו"ר האמצעי]] באופן של [[רחובות הנהר]] וכן על ידי התוועדויות ב"דיבוק חברים ופלפול ו[[פלפול]] התלמידים" (אבות פרק ו) שמוסיף (הרחבה) בהבנה) {{הערה|שיחת ח ' מרחשוון [[תשנ"ב ]] (תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב ]] חלק א עמוד 149 ואילך) וראה גם שיחת ט כסלו פרשת ויצא [[תשנ"ב ]] (תורת מנחם שם עמוד 355) וראה שם שעבודת המוחין הוא כנגד הארצות [[קיני קניזי וקדמוני]] ולכל אחד חלק בארץ גם בחלק זה.}}

ב. '''בהבנה והשגה''', "החסידות יבינו כמו שמבינים ענין בנגלה"{{הערה|התמים חלק א עמוד כד}} עד שענייני אלקות המתבארים בתורת ב[[תורת החסידות ]] יבואו לידי ראיה בעין השכל (כמודגש ע"י על ידי ה[[אדמו"ר מוהרש"ב]] במאמריו ובאופן הלימוד בישיבת [[תומכי תמימים]]). והרי זה בדוגמת מה שיהיה לעתיד לבוא שאלקות תתגלה לנבראים במוחש, כדברי הפסוק :"כי כולם ידעו אותי" וכן "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|שם=וירא נ"ב|שיחת פרש וירא תשנ"ב תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 267 ואילך}}

ועניין נוסף בזה שתורת ש[[תורת החסידות ]] מביאה את [[הקב"ה ]] שלמעלה מהשגה שגם בו יהיה שייך עניין הידיעה (- שגם העצם שלמעלה מהשגה יאיר בהשגה){{הערה|ראה שיחת תולדות תשנ"ב. וראה להלן בנפש האדם.}}

"אל תגעו במשיחי" (דברי הימים-א טז, כב.) אלו תינוקות של בית רבן (שבת קיט,ב.) חינוך ילדי ישראל צריך להיות באופן שהם נעשים חדורים בענין המשיח כך שכשנותנים עליהם מבט רואים "משיחי".{{הערה|ולכן נקראים הילדים "[[צבאות ה']]" שכשם שביציאת שב[[יציאת מצרים ]] "יצאו כל צבאות ה'"(בא יב, מא) כך גם בגאולה העתידה יצאו צבאות ה'}}

מיעודי הגאולה הוא נבואת הנביא {{הערה|ישעיה א, כו}}|"ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה". ענינו של "[[שופט]]" הוא שפוסק הדין על הנידון בדרך ציווי וגזירה (והוא גילוי באופן [[מלמעלה למטה]] שהגלוי מובדל מהמקבל ומכריח אותו). "[[יועץ]]" עניינו לייעץ לאדם שיתיישב ויתקבל בנפשו (והוא על דרך [[נביא]] שהגילוי האלוקי מתיישב בנפשו).

ה"שופטיך ויועציך" עתידים להתחדש לפני בוא הגאולה{{מקור|להביא מקור מגוף השיחה בהערות}} והם "[[רבותינו נשיאנו]]" שהם ה"שופטיך" המלמדים תורה לכל העם והם גם ה"יועציך" הנותנים עצה טובה לכל עניין של [[יראת שמים]] עד לעצה טובה בעניינים גשמיים, ובפרט ב[[תורת החסידות]] שהתגלתה על ידי "רבותינו נשיאנו" שהוראותיהם בתורה ניתנו באופן של "יעוץייעוץ" שמתקבל גם אצל ה[[נפש הבהמית]]. ובדורנו ישנו שופט ויועץ ("כ"ק מו"ח אדמו"ר ונמשך אחריו על ידי תלמידיו") שהוא נותן הוראות ומייעץ עצות בכל העניינים של תורה ויהדות בחיי היום יום לכל אנשי הדור עד לנבואתו העיקרית של נשיא הדור - [[בשורת הגאולה]].

ובפרטיות יש לכל יהודי בנפשו את השופט והיועץ הוא נפשו האלוקית ועליו להעמיד את השופט "בכל שעריך" בכל שערי הנפש - בכל החושים - [[ראיה]] [[שמיעה]] [[ריח]] ו[[דיבור]] ובכל האברים (על ידי [[לימוד התורה ]] בשכל - "שופט", ועל ידי המידות שבלב - "יועץ")

זו היא הסיבה שהרבי ביאר והודיע שנמצאים [[בשורת הגאולה|על סף הגאולה]] והנה זה משיח בא וסיימו את כל ענייני העבודה, בכדי שמהתבוננות ותקיעת ה[[דעת]] והמחשבה וה[[מחשבה]] בזה, יחיה האדם חיי גאולה.{{הערה|שיחת שבת פרשת בלק [[תשנ"א ]] סעיף י}}

מובא בספרים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43327&st=&pgnum=109 ספר מאור עיניים פרשת פנחס].}} שכשם שיש [[נשמה כללית]] שהיא נשמת [[משיח]] כך ישנו בכל אחד מישראל [[ניצוץ משיח]] והיא מתלבשת בנשמתו.וכאשר כל ניצוצי משיח שבנשמות שב[[נשמה|נשמות]] בני ישראל יתגלו, יתגלה הניצוץ הכללי הוא משיח צדקנו.

כלומר, שעל ידי העבודה וההכשרה שכל כוחות נפשו כולם יהיו מתאימים לזמן הגאולה - "לחיות גאולה" - הוא מגלה בהם את הניצוץ משיח.{{הערה|ראה שיחת שבת פרשת תזריע מצורע [[תשנ"א ]] הערה 74. וראה באריכות שיחת שבת פרשת וירא תשנ"ב}}

בעומק יותר הניצוץ משיח מתלבש ב[[עצם הנשמה]] למעלה מכל כוחותיה.{{הערה|ראה שיחת פרשת תולדות סעיף "יש להוסיף ולתקן"}} ועיקר עניין המשיח הוא שאז יתגלה החיבור העצמי שבין ישראל לקב"ה שהם קשורים ודובקים בעצם מציאותם, וזו היא גם הנקודה של "ניצוץ משיח" שהיא קשורה בקב"ה לא בגלל תנועה או פעולה שמחברת ביניהם, אלא בעצם מציאותה היא קשורה בו. (משאין כן ב"כוחות" הנשמה הקשר מתבטא בפעולה מסויימת בביטול של הנשמה או במסירות ב[[מסירות נפש ]] או בהתפעלות וכיו"בוכיוצא בזה)

עניין זה מרומז אף בלשון "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" דווקא העבודה מתוך [[עצם הנשמה ]] יכולה לחדור "ב'''כל''' ימי חייך" הן ביום והן בלילה הן בהקיץ ובין בשינה{{הערה|אמנם ה"גלוי" שייך רק ביום אבל מתוך הידיעה ביום פועל אף על הלילה ראה בשיחה תולדות שם הערה 90}} מפני שהעצם נמצא תמיד (משא"כ מה שאין כן אילו ניצוץ משיח הוא כוח ותנועה מסויימת לא שייך שיהיה בגלוי באדם כל הזמן גם כשישן) והוא חייו האמיתים.

ויוצא שעיקר העבודה הוא, שיתגלה המציאות של משיח שיכיר וידע ש"ישראל וקוב"ה כולא חד" ומזה יגיע להכרה בפעולותיו של המשיח בכוחותיו הגלויים שלו להוסיף בכל ענייני יהדות (מתחיל בעניינים השייכים לדרגת היחידה (כלימוד תורת ה[[חסידות]]) ועד לדברים פשוטים כמו לדאוג לצרכיו הגשמים של יהודי.{{הערה| שיחת פרשת תולדות [[תשנ"ב ]] באריכות}}

==ראה ראו גם==

* [[הרבי]] - [[התוועדות ]] י"א [[ניסן ]] תשל"ו שיחה ב' - ד'. ==קישורים חיצוניים==*'''[https://drive.google.com/open?id=0B2k04CfIOmXwWEtGY212aVRoYXM מתרגלים - חיילי צבאות ה' לומדים לחיות גאולה]''', בעריכת משרד הלימודים של [[קעמפ אורו של משיח]]; מתוך [[ארכיון גאולה ומשיח]]*[http://chabad.info/magazine/%D7%9B%D7%9F-%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%94/ כן, ריאלי לחלוטין לחיות גאולה!] ראיון עם הרב [[שלום בער שפירא]], מתוך [[שבועון בית משיח]] - ח' בכסלו תשע"ז {{אינפו|}}

[[קטגוריה{{תבנית:גאולה ומשיח]]}}