שינויים

בעומק יותר ביאר הרבי את העבודה: - [[משיח]] כבר התגלה! (הן [[ניצוץ משיח|נשמת משיח]] שבכל יהודי, והן [[משיח שבדור|משיח הכללי ]] - והוא, לפי שבכל דור ישנו אחד הראוי להיות משיח אלא שאינו , וכאשר נשלמת העבודה ומתבטלות המניעות, הוא מתגלה לפי שהעולם אינו מוכן ומכיוון שהעולם כבר מוכן ממילא אין לו עיכוב והוא כבר התגלה (וכמו שכבר רואים בעולם מאורעות שהם פעולתיו של משיח{{הערה|ראה לדוגמא שיחת שבת פרשת משפטים [[תשנ"ב]] וראה [[בשורת הגאולה]]}}) ועל פי האמור שמשיח נמצא מצד עצמו בהתגלות (והעולם כיום הוא במצב גאולה שהגלוי האלוקי שיתגלה בגאולה כבר התגלה) ; ובהתאם לכך, העבודה היא לא לפעול את התגלותו{{הערה|ראה שיחת פרשת וישלח [[תשנ"ב]] (תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב]] חלק א עמוד 367 ) הערה 112.}} אלא העבודה היא '''לקבל''' את הגלוי הגילוי על ידי עבודת האדם.{{הערה|שם=וירא נ"ב| שיחת שבת פרשת וירא תשנ"ב}} (נדרש מיהודי לא רק להכין ולתקן העולם לגאולה לא רק להמשיכו ולגלותו בעולם אל אף לקבלו בעולם וכל זמן שלא יקבלו בכוחות עצמו ובעבודתו לא יתגלה הגלוי "בפועל".{{הערה|מקביל לרעיון זה ראה בביאור החסידות לדיוק הלשון "'''מתן''' תורה" ו"'''קבלת''' התורה" (ראה לקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 11 ואילך.)}}).

ענין זה מרומז אף עבודה זו מרומזת בלשון המשנה ({{הערה|ברכות פרק א משנה ה) .}} - הדנה אודות חיוב ההזכרה של נס [[יציאת מצרים]] בכל יום, שדרשו חכמים - "כל ימי חייך '''להביא''' לימות המשיח" וכוונתם שמהפסוק {{הערה|משמעות המילים הפשוטה היא - שמהריבוי בפסוק בתורה "'''כל ''' ימי חייך"{{הערה|(דברים טז, ג.}} למדים ), לומדים על חיוב הזכרת הנס יציאת מצרים גם לאחרי ביאת המשיח. הרבי מבאר{{הערה|שם=שמות}} שבמשנה : בלשון זו נרמז העבודה הנעלית של מרומזת עבודת האדם בזמן הגלות, "לחיות גאולה" הרבי מדייק שהמשמעות 'כל' ימי חייך כפשוטו משמעותו חיי האדם גם בזמן הגלות וגם בחיים אלו ", שבהם עליו "להביא " ובתוכם לגלות את "ימות המשיח " (והזכרת [[ובהתאם לכך, גם הזכרת יציאת מצרים]] תהיה חדורה בהכרה בפנימיותה שהיא נעלית יותר - ימות היום קשורה עם שלימות הגאולה שתהיה בימות המשיח) שלכן הלשון הוא {{הערה|שיחת ש"להביא" ולא "לרבות" וכיופ שמות תשנ"ב}}. זאת אומרת, שבזה מרמזת המשנה שעל האדם להביא את "שהאדם אינו נשאר פאסיבי בציפיה והמתנה למשיח שיבוא, אלא עליו ליטול חלק בהבאתו על ידי שהוא מתחיל כבר כעת לחיות מעין ימות המשיח" לתוך חייו ולא להמתין שיתגלה ויגיע מעצמו אליו.{{הערה|שם=חיי שרה|שיחת פרשת חיי שרה [[תשנ"ב]] (תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב]] חלק א עמוד 298)}} ועבודה ; וכאשר הוא חי כך, זו היא הכן ההכנה האחרונה לימות המביאה ממילא את המשיח ש"יביא" אותו בפועל.{{הערה|1=שיחת[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/25/16/208.htm ליל ב' דחג הפסח תשי"ט], . וראה שיחת פרשת שמות [[תשנ"ב]] סעיף ו.}}. ענין נוסף מרומז בלשון "כל ימי חייך" - שעבודה זו של לחיות גאולה מקיפה את כל חייו של האדם, ונוגעת לעצם קיומו. ובלשונו של הרבי: {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שבת פרשת תולדות תשנ"ב|תוכן="כל ימי חייך" - פירושו בכל רגע ורגע שהאדם חי, הן ביום והן בלילה, הן ער והן ישן, שגם אז הוא חי ע"י נשימת האויר ("כל הנשמה תהלל י-ה", "על כל נשימה ונשימה שאדם נושם כו'") שמוכרח להיות בכל רגע ורגע (מה שאין כן אכילה ושתיה). ו"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" - פירושו שהחיות שלו (בכל רגע ורגע) הוא בהבאת ימות המשיח, כלומר, לא רק בשעה שחושב ומדבר ועושה פעולות להבאת המשיח, אלא עצם חיותו ("חייך") הוא להביא לימות המשיח}}

==מהותההשלכותיה==שכל חייו חדורים בגילוי כפי שיהיה בימות המשיח בנוסף על העבודה העבודה הכללית שבכל יום "זכירת יציאת מצרים" שעניינה היציאה עבודה זו מתבטאת בכל יום מהגלות הפרטית. יש יציאה נעלית יותר "לחיות את ימות המשיח". העילוי שבזה הוא שמהלך החיים של יהודי: החל מה[[יציאת מצריםציפיה לגאולה]] הייתה בסופו של דבר יציאה מוגבלת ולכן היה באופן של שלו, שמתחזקת ביתר שאת ומורגשת בכל צעד ושעל - עד כדי כך שגם בסיום האכילה הוא מרגיש "רעב" ל[[אתכפייאסעודת שור הבר והלווייתן]] שבירת הרע ולכן לאחריה היו שוב גלויות. בשונה מהגאולה השלימה שתהיה גאולה ללא הגבלות כלל ולא יהיו אחריה גלויות. כמו כן בעבודת האדם משמעותה שהאדם לא רק מתגבר על הגבלות וההסתרים אלא מתעלה מעליהם באופן שאינם תופסים מקום כלל.{{הערה|שם=שמות|שיחת שבת פרשת שמות תשנוירא נ"ב.(התוועדויות [[תשנ"ב]] חלק ב עמוד 98 ואילך)}} חיות זו מתבטאת ; וכן בהנהגתו בכל מהלך החיים פרט בחייו היום-יומיים, שהיא במצב ורגש של האדם (הוא חש תשוקה לגאולהגאולה, כל מעשיו הם הכנה לגאולה, והוא מתנהג כבגאולהומעין ההנהגה שתהיה בימות המשיח{{הערה|כן משמע מתוך כללות השיחות בזה, וראה בשיחת שיחות שבת פרשת שמות [[פנחס תנש"א (ובמיוחד בסעיף יג); שמחת תורה תשנ"ב]] . ועוד.}}. כמו כן, כל מצוה וכל פעולה שהוא עושה חדורה בהכנה לקבלת פני משיח{{הערה 46)|שם=חיי שרה}})בשיחות שונות הוסיף ופירט הרבי כמה וכמה פרטים בהם מתבטא עבודה זו:.

בענייני העולם הוא חדור ומתנהג בהכרה ש"אתה פעלתו" כפי שיהיה בימות המשיח - שבכל דבר יורגש מציאותו וחיותו האמיתיים ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו" ובהדגשה שלא רק שיודע שכל דבר הוא בשביל אלקות ולכן כל פעולותיו הם "לשם שמים" ו"[[בכל דרכיך דעהועבודת ה']]" אלא שלו נעשית למעלה לגמרי מכל הגבלה, וללא צורך להתעסק עם הרע ולשלול אותו, כיון שהוא אינו שייך כלל לרע (כפי שיהיה לעתיד יתגלה שלבוא, שכל המעדנים המצויים יחשבו "אין עוד מלבדוכעפר" אין שום מציאות כלל ולכן מלכתחילה אינו מרגיש את ענייני ולעניני העולם כמציאות אלא אין עוד מלבדו.לא תהיה חשיבות){{הערה|ראה באריכות שיחת ליל ש"פ ואתחנן תנש"א סעיף יא ואילך. וראה גם הערה 134 שם}}. הוא מגלה את הכוחות העמוקים ביותר של נשמתו, הרבה יותר מכמו ששיער (כפי שיתגלה בשלימות בגאולה, כמרומז בכיבוש הארצות [[שמחת תורהקיני קניזי וקדמוני]] [[תשנשיהיה אז){{הערה|שיחת שבת פרשת לך לך תנש"ב]] א סעיף ב ראה שם שזה הדיוק בגרסה בלשון חז"ל(סוף קידושין): "אני '''לא''' נבראתי '''אלא''' לשמש את קוני" על פני הגרסה: "אני נבראתי לשמש את קוני"יד.}} .

וכן באכילתו ובשתייתו מרגיש עבודה זו משליכה גם על היחס של יהודי ל[[עולם]] ולענייניו: בכל דבר בעולם הוא גאולה ומשיח (שמשתוקק לאכילה והשתייה ברואה את מציאותו הפנימית והאמיתית, כיצד דבר זה מגלה את אלוקותו יתברך - "[[סעודת שור הבר והלווייתןאין עוד מלבדו]] ויין המשומר" (כפי שיתגלה בשלימות בגאולה){{הערה|שם=וירא נ; ולכן כל פעולותיו בעניני העולם הם "ב}} גם בהתעסקותו עם אומות העולם הוא חדור בתוקף בכל ענייני יהדות כהיעוד שיהיה לעתיד לבוא לשם שמים"ודוד עבדי נשיא להם לעולםו" וידעו הגויים כי אני ה'[[בכל דרכיך דעהו]]".{{הערה|שיחת שבת פרשת מקץ ליל [[שמחת תורה]] [[תשנ"ב}} וכל מעשיו הם עם מטרה אחת ]] סעיף ב. ראה שם שזהו הדיוק בגרסה בלשון חז"להביא לימות המשיחל (סוף קידושין): ", עבודת האני '''לא''' נבראתי '''אלא''' שלו הן עם עצמו והן עבודת השליחות בהפצת היהדות והמעיינות עיקר עניינו הוא לשמש את קוני"לקבל , על פני משיח צדקנוהגרסה: "אני נבראתי לשמש את קוני".{{הערה|שם=חיי שרה}} יהודי שחי גאולה כל עבודת ה' שלו היא בשלמות בלי התחלקות. וכן שלילת הדברים הלא רצויים כמו כן בבואו במגע עם אומות העולם הוא לא חושש ומתפעל מהם, אלא מתנהג בתוקף בעניני היהדות, ומכיר בכך שהעולם מוכן לגאולה וממילא אומות העולם מסייעות לעבודתו (ככפי שיתקיים בגאולה, כאשר [[תאוות היתראומות העולם בזמן הגאולה|יתקיימו הייעודים]])"וידעו הגויים כי אני ה'", הנה מצד הסתכלותו בימות המשיח, מלכתחילה אינו בא לידי עבירה ואינו מחשיבם. מצד הגאולה אין לדברים אלו ממשות מלכתחילה.(כדברי [[הרמב"ם]] שלעתיד מעדנים יהיו כעפר - שלא יהיו חשובים מלכתחילה ויהיו חשובים כעפרוהיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך").{{הערה|שם=ואתחנן|שיחת שיחות שבת פרשת קרח תנש"א, שבת פרשת ואתחנן בראשית ושבת פרשת ויגש תשנ"אב.}}.

הוספה בלימוד התורה בכלל , [[נגלה]] וחסידות , ללא הגבלה (כמו הגלוי הגילוי לעתיד שיהיה גלוי אלוקי בלי גבול).- ובפרט בעניני משיח וגאולה{{הערה|שם=ואתחנן| שיחת פרשת ש"פ ואתחנן [[תשנהנ"א]] 137ל}}.

בלימוד '''הלכות''' התורה אף שעיקר הלימוד הם ההלכות שנוגעים לזמן זה בפועל, מכל מקום אדם שחי גאולה לומד אף הלכות ששייכים לימות המשיח.{{הערה| ח' מרחשוון תשנ"ב}}. ואופן הלימוד הוא מתוך ידיעה ברורה שלומד עכשיו הלכה שנוגעת לרגע הבא מיד לאחר מכן. כמו כן [[לימוד הלכות בית הבחירה]] (בימי בין המצרים) לימודו הוא מתוך תשוקה לגאולה (ולא כתיקון לחורבן הגלות). {{הערה|שיחת פרשת בלק תשנ"א}}

 וכן בלימוד '''תורת החסידות''', מכיוון ש"באותו הזמן (בימות המשיח) לא יהי יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"(רמב"ם מלכים פרק יא) יש להוסיף בזמן זה בלימוד ב[[תורת החסידות]] - פנימיות התורה שעניינה "דעת את ה'".

א. '''ברחבות ובעניינים העמוקים''' שב[[תורת החסידות]] דווקא. לפי שבזמן הגלות עיקר עבודת ה' הוא עבודת ה[[מדות]] לעורר את הרגש לאלקות - "ואהבת.. בכל לבבך". (ועיקר הלימוד בשכל הוא לעורר המידות שבלב) אמנם בגאולה תהיה "עבודת המוחין" ולכן בתור דוגמא ומעין עבודה זו יש הדגשה ללמוד מתוך הרחבה ועמקות המוחין דווקא. (על דרך המאמרים ה"עמוקים" שנאמרו על ידי ה[[אדמו"ר האמצעי]] באופן של [[רחובות הנהר]] וכן על ידי התוועדויות ב"דיבוק חברים ו[[פלפול]] התלמידים" (אבות פרק ו) שמוסיף (הרחבה) בהבנה) {{הערה|שיחת ח ' מרחשוון [[תשנ"ב]] (תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב]] חלק א עמוד 149 ואילך) וראה גם שיחת ט כסלו פרשת ויצא [[תשנ"ב]] (תורת מנחם שם עמוד 355) וראה שם שעבודת המוחין הוא כנגד הארצות [[קיני קניזי וקדמוני]] ולכל אחד חלק בארץ גם בחלק זה.}}

ב. '''בהבנה והשגה''', "החסידות יבינו כמו שמבינים ענין בנגלה"{{הערה|התמים חלק א עמוד כד}} עד שענייני אלקות המתבארים ב[[תורת החסידות]] יבואו לידי ראיה בעין השכל (כמודגש ע"י על ידי ה[[אדמו"ר מוהרש"ב]] במאמריו ובאופן הלימוד בישיבת [[תומכי תמימים]]). והרי זה בדוגמת מה שיהיה לעתיד לבוא שאלקות תתגלה לנבראים במוחש, כדברי הפסוק:"כי כולם ידעו אותי" וכן "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|שם=וירא נ"ב|שיחת פרש וירא [[תשנ"ב]] תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב]] חלק א עמוד 267 ואילך}}

ה"שופטיך ויועציך" עתידים להתחדש לפני בוא הגאולה{{מקור|להביא מקור מגוף השיחה בהערות}} והם "[[רבותינו נשיאנו]]" שהם ה"שופטיך" המלמדים תורה לכל העם והם גם ה"יועציך" הנותנים עצה טובה לכל עניין של [[יראת שמים]] עד לעצה טובה בעניינים גשמיים, ובפרט ב[[תורת החסידות]] שהתגלתה על ידי "רבותינו נשיאנו" שהוראותיהם בתורה ניתנו באופן של "יעוץ" שמתקבל גם אצל ה[[נפש הבהמית]]. ובדורנו ישנו שופט ויועץ ("כ"ק מו"ח אדמו"ר ונמשך אחריו על ידי תלמידיו") שהוא נותן הוראות ומייעץ עצות בכל העניינים של תורה ויהדות בחיי היום יום לכל אנשי הדור עד לנבואתו העיקרית של נשיא הדור - [[בשורת הגאולה]].

עניין זה מרומז אף בלשון "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" דווקא העבודה מתוך [[עצם הנשמה]] יכולה לחדור "ב'''כל''' ימי חייך" הן ביום והן בלילה הן בהקיץ ובין בשינה{{הערה|אמנם ה"גלוי" שייך רק ביום אבל מתוך הידיעה ביום פועל אף על הלילה ראה בשיחה תולדות שם הערה 90}} מפני שהעצם נמצא תמיד (משא"כ מה שאין כן אילו ניצוץ משיח הוא כוח ותנועה מסויימת לא שייך שיהיה בגלוי באדם כל הזמן גם כשישן) והוא חייו האמיתים.