לוח השנה העברי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שנה היא מנין של שנ"ה - 355, שכן שנה רגילה היא 355 או 354 ימים, לפי מנין השנים אותם אנו מונים - כמנין ימות הלבנה.

שנה לפי ימות החמה, כאשר הגוים סופרים, היא 365 ימים.

הסיבה לכך שבני ישראל סופרים ללבנה היא מפני שהם משולים ללבנה, והם עתידים להתחדש כמותה.

האבן עזרא אמר: אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חודש כלל.

פירוש הדבר: שחלוקת הזמן דשנה שייכת לחמה, שבמשך שנה החמה הולכת וסובבת עד שחוזרת למקומה הראשון, ואז חוזרת וסובבת עוד הפעם כו', ולכן נקראת שנה מלשון משנה (שאותו הדבר חוזר ונשנה עוד הפעם), אבל מחודש לחודש לא נשתנה מאומה בהילוכה.

חודש

חלוקת הזמן דחודש שייכת ללבנה, שהילוכה עד שובה אל הנקודה הראשונה הוא במשך חודש, אבל משנה לשנה לא נשתנה מאומה בהילוכה.[1]

הערות שוליים