שינויים

בן ארבע היה כאשר גורש מביתו ומעירו סוניק שעל גדות הנהר סון שחצץ בין [[פולין ]] לרוסיה. הגרמנים ימ"ש כבשו את העיר וגירשו חלק מהיהודים לרוסיה ל[[רוסיה]] ובתוכם את משפחת לישנר.

כאשר החלה המלחמה בין גרמניה לרוסיה ל[[רוסיה]] עזבו בני המשפחה את המקום, ויחד עם גולים אחרים הפליגו באנייה לעיר נובוסיבירסק ומשם הגיעו ל[[סמרקנד]] שבאוזבקיסטן.

בהגיעם לסמרקנד ל[[סמרקנד]] מצאו עיר מליאה מלאה פליטים, בשל כך התקשו למצוא מקום להתגורר בו. במשך כמה חודשים חיו תחת כיפת השמיים. בין הפליטים פרצו מחלות מדבקות, ובעקבות כך יעקב נח ואחותו חלו ואושפזו בבית הרפואה.

לאחר שהתרפאו ויצאו מבית הרפואה, השיגו ההורים עליית גג בה היו קירות תקרה ורצפה ללא ריהוט וציוד מינימלי. המצב הקשה מתואר אף הוא באריכות בזכרונותיה של הגב' רוזנברג: "אמא הוציאה את שני הילדים מבית מ[[בית רפואה|בית הרפואה ]] ולא היה לה אף חתיכת [[לחם ]] לתת.. היא בכתה כמו ילדה קטנה. החורף בשנת תש"ב התחיל להיות קשה וקר, אין במה ואיפה להתחמם, לא היה אוכל, לא היה במה להרוויח פרוטה והרעב הציק. כדי להשיג חתיכת לחם, צריך היה לעמוד בתור ארוך מבעוד לילה, הבריונים גברו ועד שהגיע התור שלי, אמרו לי נגמר".

ב[[חודש אדר]] של אותה שנה, חלה אחיו דוד וכתוצאה מהמחלה נפטר. בחודשי הקיץ חלו יעקב נח ואמו, ושוב הוא חזר לבית הרפואה, אלא שהפעם המחלה היתה קשה וממושכת, וכשיצאו מבית מ[[בית רפואה|בית הרפואה ]] היו צריכים ללמד אותם ללכת מחדש...

בכך לא תמו הצרות. למחרת יום כיפור תש"ג יצא אבי המשפחה ר' שלום לישנר לנסות למכור קופסת סיגריות כדי להביא אוכל הביתה. בעומדו בשוק נתפס על ידי שוטרים והואשם על מסחר אסור בשוק השחור. בשל כך נכלא בכלא הסובייטי, שם לא היה דין ולא דיין. ר' שלום הוכה על ידי השוטרים מכות נמרצות עד שנפח את נשמתו,. היה זה יום כ' בתשרי. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בסמרקנד.

בהיותו בן שמונה החל יעקב נח ללמוד בחיידר ב[[חיידר]] המחתרתי. אלא שדא עקא - נעליים לא היו לו, לאחר שנמכרו עבור תרופות שהיו צריכים עבורו ועבור משפחתו. אמו לא וויתרה על כך ומדי יום הביאה אותו לחיידר ל[[חיידר]] על ידיה.

בעת מלחמת העולם השנייה איבד הילד יעקב נח רבים מבני משפחתו המורחבת. לאחר המלחמה, בערב [[חג השבועות ]] תש"ו, מימשו משפחת לישנר את זכותם כאזרחי פולין, וחצו את הגבול דרך לבוב אל [[פולין ]] ומשם אל מחנה הפליטים בפאקינג שבגרמניה. כאן הצטרף יעקב נח לשורות התלמידים בישיבת "תומכי תמימים" שקמה במקום.

בעודו לומד בישיבה בפרדס, השתוקק ר' יעקב נח לנסוע אל [[הרבי]] ולשהות במחיצתו. לאחר מאמצים רבים קיבל בחול המועד פסח [[תשט"ז]] את אישור הכניסה לארצות הברית. את האישור שלח לו הרב [[שמריהו גוראריה]] בהשתדלות הרב [[אברהם דרייזין(מאיור)]] חבר הנהלת הישיבה. שמחתו הרבה לא נמשכה זמן רב. נודע לו כי הנהלת הישיבה בפרדס לא הסכימה שבחור צעיר ייסע לארה"ב, וכי עליו להמשיך ללמוד בישיבה בארץ הקודש.

ר' יעקב נח לא אמר נואש. הוא השקיע מאמצים כבירים שנשאו פרי, ואחרי [[חג השבועות ]] [[תשט"ז]] יצא מהארץ לצרפת ל[[צרפת]] במטרה להגיע מוקדם ככל האפשר לרבי. בינתיים ישב ולמד בישיבת חב"ד בברינואה, תוך המתנה לאישור על מנת להמשיך בדרך. שמונה חודשים נוספים חלפו והמאמצים נשאו פרי: בערב [[ראש השנה ]] [[תשי"ז]] הגיע סוף סוף לרבי לא לפני סיוע שקיבל מהרב [[ניסן נמנוב]], [[משפיע ]] בישיבה [[תומכי תמימים ברינואה|בברינואה]].

קרוב לעשר שנים עשה ר' יעקב נח כתמים ב-‏770. היו אלו השנים הראשונות של נשיאות הרבי, וכל התנהגותו שיקפה הנהגה של חייל הבטל לאדונו במסירות ב[[מסירות נפש ]] ממש.

זמן קצר לאחר שובו ארצה, [[נישואין|נשא ]] את רעייתו מרת שולמית תבלחט"א, בת המשפיע ה[[משפיע]] הרב [[יהושע מרדכי ליפקין]].

את אופן ההתקשרות שלו לרבי מגדיר בנו הרב יוסף: "הוא היה בטל בתכלית לרבי. פעם, בעת שהיו לו בעיות משפטיות, שאלתי אותו למה הוא אינו פונה לרבי? הוא הסביר לי כי אינו רוצה להטריח את הרבי בענייניו הגשמיים... כך גם ביחידויות בהן היה - מעולם לא ביקש ברכות על ענייני [[גשמיות]].

למחרת בבוקר הניח עמו חתנו הרב אלימלך בינשטוק [[תפילין ]] וקרא עמו את הפסוק: "שמע ישראל ה' אלוקינו [[ה' אחד]]".

{{מיון רגיל:שטרסברג, יעקב נח}}[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|שטרסברג יעקב נח]][[קטגוריה:משפחת ליפקין]][[קטגוריה:קהילת חב"ד ירושלים: אישים]]