עריכת הדף "יין"

[[קובץ:יינות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
'''יין''', הוא משקה המיוצר מפירות הגפן, שהם מ[[שבעת המינים]] שנשתבחה בהם [[ארץ ישראל]], כן הוא מכונה בנביא{{הערה|שם=משמח אלוקים|[[ספר שופטים]] ט, יג.}} "משמח אלקים ואנשים". בשל חשיבותו הוא נקרא "'''ראש וראשון למשקים'''", ונקבעה לו ברכה מיוחדת. ישנם הלכות מיוחדות בנוגע ליין. כמו כן, הוא אחד מהדברים שנסכו על ה[[מזבח]].

==שמותיו==
היין נקרא בכתובים בשמות רבים:

תירוש{{הערה|שם=תי}}, דם ענבים{{הערה|ויחי מט, יא. דברים לב, יד.}}, חמר{{הערה|דברים שם. ישעיה כז, ב.}}, עסיס{{הערה|יואל א, ה.}}, יין הרקח{{הערה|שיר השירים ח, ב.}} ([[יין#יינה של תורה|וראה לקמן]]), שיכר{{הערה|במדבר ו, ג. שם כח, ז. משלי לא, ד-ו. ועוד.}}.

==ייצור היין==
[[קובץ:יין בוליביה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכנת יין בבית חב"ד בבוליביה לקראת [[ליל הסדר]]]]
היין מיוצר בתהליך ממושך הכולל את בחירת הענבים היותר מובחרים, דריכתם (כיום המעיכה נעשית באמצעים מכנים), התססה (תהליך בו חיידקים מסויימים הופכים את ה[[סוכר]]ים שבמיץ לאלכוהול), סינון ויישון (בתהליך ייצור '''מיץ ענבים''' לעומת זאת, עוצרים את התסיסה, ולא מאפשרים לאלכוהול להיווצר).

אופן נוסף של ייצור היין הוא בהכנסת צימוקים עם [[סוכר]] ומים לכלי, לאחר מספר ימים האופכים המים ליין.

לאופני הכנת היין השונים (תסיסה, בלי תסיסה, ריכוז האלכוהול, מצימוקים) יש השפעה על דינים שונים.

ייצור היין המסורתי נעשה במתקן הנקרא יקב. היקב עשוי משני בורות הנקראים 'גת' ו'יקב'. העליון (הגת) הוא אמבטיה שטוחה שבתוכה דורכים את הענבים, וממנו יוצא צינור לבור תחתון (היקב, שיכול להיות גדול ועמוק) - ובו מצטבר היין.
{{ערך מורחב|ערך=[[יקב]]}}

==ברכת היין==
===לפניו===
לפני שתיית היין מברכים ברכה מיוחדת אשר נתייחדה לו: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן".

באם באמצע הסעודה הגיע יין משובח יותר, דהיינו, ששתה יין אדום והגיע יין לבן - שהוא יותר בריא לגוף, או שהגיע יין אדום משובח יותר, או ששתה יין לבן וידוע שהאדום הזה הינו יותר משובח, אומרת ההלכה כי צריך לברך עליו: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הטוב והמטיב".

הלכה זו תקיפה גם כאשר הגיע סוג יין שלישי, וגם כאשר היין השני היה על השולחן בשעת הברכה הראשונה. אך לא כאשר היין תסס באותה חבית, גם אם ה"יישון" שלו היה בחבית נפרדת. וכן לא על ברכת היין שלאחר ברכת המזון{{הערה|[[סדר ברכת הנהנין]] פרק יב הלכות יג-כא.}}.

===לאחריו===
אם שתה יין שלא בתוך הסעודה, צריך לברך אחריו ברכה אחת מעיין שלוש, עם שינוי מהנוסח הרגיל. דהיינו, שמתחיל באמירת "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם על הגפן ועל פרי הגפן", וחותם באמירת "ונודה לך על הארץ ועל פרי הגפן ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי הגפן".

===ברכה על ענבים===
אם בירך בטעות, או שבירך על יין והתכוון גם על אכילת ענבים בברכת "בורא פרי הגפן", יצא{{הערה|סדר ברכת הנהנין פרק א הלכה טז.}}.

אם אכל ענבים או צימוקים, ושתה יין ובמקום לברך גם "על הפירות" וגם "על הגפן", הוא בירך רק "על הגפן", רק אם הוא כיוון בפירוש לצאת ידי חובה הוא יצא. ולכן לכתחילה לא יעשה כן{{הערה|שם הלכות יד-טו.}}.

===ראש למשקין===
מכיון שהיין הוא '''ראש לכל המשקין''', לכן הוא פוטר בברכתו - הן בזו שלפניו, והן בזו שלאחריו - את כל המשקאות שהיה בדעתו לשתות, גם אם הוא לא התכוון להוציאם בברכה.

אם בירך על היין, אך לא שתה ממנו רביעית, בכדי שיתחייב לברך עליו ברכה אחרונה, אבל שתה משאר משקאות רביעית, צריך לברך עליהם "בורא נפשות" אפילו שלא בירך לפניהם{{הערה|שם הלכה כא.}}.

===יין צימוקים===
על יין שנעשה מצימוקים ששרו במים מברכים בורא פרי הגפן.

אם הצימוקים חסרי לחלוחית, דהיינו, שגם אם ידרכו ברגל או שיכתשו אותם בקורה לא תצא מהם לחלוחית, אין לזה דין יין{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ערב, הלכה ב.}}.

בנוגע לכמויות המים והצימוקים, אפילו שהמים תססו יחד עם הצימוקים, צריך שהמים לא יהיו יותר משש פעמים כנגד מיץ הצימוקים עצמם. ואם אפשר, ראוי להחמיר שלא יהיו יותר משלוש פעמים.

אם עירב דבר נוסף בתערובת היין והצימוקים, אין מברכים עליו בורא פרי הגפן, כיון שספק אם העיקר הוא טעם הצימוקים או הדבר הנוסף. ואין זה כמו הדין{{הערה|סדר ברכת הנהנין פרק ז הלכה ו.}} שאם נתערבו דבש ופילפלין ביין שמכיון שלא נשתנה טעמו לרעה, אין זה משנה את הברכה, כיון שכאן זה עדיין לא יין{{הערה|שו"ת צמח צדק חלק או"ח סימנים כז-כח.}}.

==כוס של ברכה==
בשל חשיבותו של היין, בו משתמשים בכדי ל"קדש" את שבתות ומועדי השנה, וכן במצוות הקשורות לבניין בית בישראל:
*[[קידוש]], *[[הבדלה]], *[[ארבע כוסות]] ב[[ליל הסדר]], *[[חופה]], *[[שבע ברכות]], *[[ברית מילה]], *[[פדיון הבן]], *[[ברכת הזימון]] בסיומה של סעודה.

אחד מסוגי הנדרים הוא ה[[נזיר]]ות, אשר בו האדם פורש מן היין ושאר חלקי הגפן למשך תקופה ממושכת.
{{ערך מורחב|ערך=[[כוס של ברכה]]}}

==שלוש דרגות ביין==
ישנן שלוש דרגות כלליות ביין: שכולו קדושה, המעורב טוב ברע, שמגיע מהקליפות{{הערה|כל פסקה זו על פי "השבת בקבלה ובחסידות" עמ' 442 ואילך.}}.

===יין משומר===
היין המשומר מקורו בקדושה, יש בו רק טוב ואפילו לא ניצוץ קלוש וחבוי של רע. הוא מתלבש ומפעיל רק את הכוחות הטובים והנשמה האלוקית של האדם, ואפילו מי שיש בו כוחות לא טובים הרי טיבו וסגולתו המיוחדת לספק אנרגיה ומרץ רק לטוב ולא לרע. יתירה מזו, הוא לא רק משומר" מפסולת אלא גם "שומר". לא רק מעורר ומפעיל את כוחות הטוב אלא יתירה מזו גם שומר שכוחות הרע ינוטרלו וייעלמו. וכפי שרואים שמי ששותה יין בשעה שהוא עוסק בשמחה והתלהבות בעבודת ה' גורם לו היין לשקוע בכך כל כולו ולשכוח לגמרי מעניני העולם הזה{{הערה|כדברי ה[[אמורא]] [[רבא]]: "חמרא (יין) וריחא (ריח טוב של 'יין מבושם') 'פקחין', מפקחין את דעתו של האדם לה' ולתורתו.}} יין זה הוא קדוש, יין של מצוה – יין שאומרים עליו ברכה בסעודת מצוה ובעת קיום המצוות - שהוא משפיע אך ורק לטוב על יין זה נאמר "משמח (אלוקים) ואנשים"{{הערה|שם=משמח אלוקים}}, היינו, שהוא פועל על אלו הנקראים "אנשים" - שם המתאר אדם המצוי במצב נעלה, מוחין דגדלות

===יין המשכר===
זהו יין שמקורו בקליפת נוגה. הוא מעורב טוב ורע, ומשפיע הן על הכוחות הטובים והן על הכוחות הלא טובים - והדבר תלוי באדם עצמו: מי שתוכו טוב יוציא היין את הטוב שבו, מי שיש בו גם רע יוציא זאת היין לחוץ, וכן מי שיש בו רק רע.  יין זה הוא יין כשר ומותר בשתיה, אך אינו יין של מצוה אלא חולין. על יין זה נאמר "ישמח לבב אנוש"{{הערה|תהילים קד טו.}}, היינו, יין נחות הפועל על מי שהוא בדרגת "אנוש" - תואר אדם המצוי בדרגה נחותה{{הערה|וכפי שמובא ב"היום יום" (ד' אלול): במעלת מין האנושי, ישנם ארבענ תוארים: אדם - מעלת המוחין והשכל, איש - מעלת הלב והמדות, אנוש - החלישות באחד מהם בשכל או במדות, או בשתיהם, גבר- מתגבר על עצמו למסיר מהעינות ועיכובים להשיג אחת המעלות או בשכל או במדות, היינו דגבר עוסק עם האנוש להבינו למעלת איז או אדם.}}, מוחיו דקטנות.{{הערה|סידור עם דא"ח דף קב עמוד ג}}.

===יין נסך===
הסוג השלישי הוא יין שמקורו מכוחות הטומאה שיש בהם רק רע בלבד. יין זה נותן כוח רק לכוחות ותכונות הרעים של הנפש הבהמית (ולא לטובים), והוא טרף ואסור בשתיה ובהנאה.

אמנם התורה אסרה רק יין שהתנסך '''לעבודה זרה''' אבל גזרו חכמים{{הערה|יש להעיר, שמשמעות "גזירה" זו היא שבכח החכמים היה "לאסור" (מלשון "לקשור") לקליפות גם דברים שהתירה התורה.}} שגם '''סתם יינם''' יחשב כיין נסך. ולכן, '''כל''' יין שנגע בו גוי הופך ליין נסך ונאסר - למעט יין שפסול לניסוך על המזבח, כגון שבושל. אמנם בנוגע ל[[כוס של ברכה]] יש מחמירים יותר (דהיינו, יין מבושל שנגע בו גוי: למרות שמותר בשתיה - אסור לכוס של ברכה).

"יין נסך [[טמטום המוח|מטמטם את המוח]] [[טמטום הלב|ואת הלב]]"{{הערה|ספר השיחות התש"ה (לה"ק) עמודים ל לא.}}, בסיפורי חב"ד ישנם כמה וכמה סיפורים הממחישים{{הערה|לדוגמא: התמים ח"ג עמ' פח-צג ח"ד עמ' פ-פה, לקו"ד ב' ליקוט לב (לה"ק) עמודים 767-786.}} כיצד שתיית יין נסך גורמת לחסמים נפשיים, המונעים מהאדם להתפעל מהאלוקות במוחו ובליבו.

==ניסוך היין על המזבח==
בבית המקדש לאחר הקרבת כל קרבן (למעט חטאת אשם ועופות{{הערה|רמבם קרבנות ריש פ"ב.}}), מנסכים על המזבח יין (על כל כבש רבע הין, על כל איל שליש, ועל כל פר חצי), ובשעת הניסוך היו אומרים ה[[לויים]] שירה, ש"אין אומרים שירה אלא על היין".

והנה, חז"ל דימו את הקרבת הקרבנות לקריאת שמע, ואת ניסוך היין לתפילין, שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין "כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים"{{הערה|ברכות יד ע"ב.}}. והיינו, שקריאת שמע הוא כדוגמת הקורבנות, ואילו התפילין הם כדוגמת הנסכים.ויובן{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי - ח (במדבר ג) א'קצז.}} על ידי משל:

===המשל===
הנפש מחיה את הגוף כי זו מהותה – נפש המחיה, אך למרות זאת '''החיבור''' שלה לגוף נעשה באמצעות אכילה. הלחם "סועד את הלב" שיוכל לקבל את אור הנפש, ועל ידי זה יש בכוחו של הלב לקבל את הנפש ברביעית הדם שבו{{הערה|שנעשה מהמובחר שבלחם, שהתברר מהלחם ע"י הקיבה, המעיים והכבד.}}, ואז היא מתאחדת עם הדם ומחיה באמצעותו את כל הגוף. אלא שכל זה הוא רק החיות "הגשמי" של הגוף, ואילו החיות הפנימי מתגלה דוקא בשתיין יין. אנו רואים בחוש שהיין מעורר ומגלה את ההעלם הפנימי של הנפש: "נכנס יין יצא סוד"{{הערה|מסכת סנהדרין ל"ח ע"א.}}, כל מצפוני הלב והמוח מתגלים ע"י היין: פניו מאדימות ומצהיבות ע"י היין דוקא, ואפילו לענין התגלות אור הנעלם מן השכל הוא ע"י היין דוקא, וכמו שאמרו חז"ל "אגברו חמרי אדרדקי כי היכא דלימרו"{{הערה|סנהדרין לח א. מסופר שם שבני ר' חייא ישבו בפני רבי ולא דברו, ציווה רבי שישקו אותם יין, ואכן פתחו פיהם בדברי חכמה.}}, וכן "אמר חמרא וריחנא פקחין"{{הערה|(יומא עו ע"ב. זו הצהרתו של רבא שם ששתיית היין היא שעשתה אותו ל"פיקח".}} (אלא שאם שותה יותר מדאי – אף על פי שישמח ביותר – אבל מריבוי אור השכל יותר מכחו שאת יתבלבלו כלי המוח, ויתבלבל וירדם). {{ערך מורחב|ערך=[[ניסוך היין]]}}

===הנמשל===
כשם שהלחם מחבר את הנפש לגוף (ע"י '''התעלותו''' והזדככותו) כך הקרבנות ממשיכים את האלוקות לקיום העולם (ע"י '''העלאת''' נפש הבהמה). היין{{הערה|ואם כי נסכים הוא לפעמים שם כולל גם למנחה (סולת ושמן), יחד עם זאת עיקרם הוא היין – שרק אותו '''מנסכים''' על המזבח.}} לעומת זאת הוא '''המשכה''': מנסכים אותו "מלמעלה למטה" על המזבח, והוא יורד (ע"י השיתין) מטה מטה עד התהום (לגלות '''שם''' אלוקות ולברר את הדברים הנמוכים ביותר).

===הקשר בין יין לתפילין===
בעניין קריאת שמע ותפילין ידוע שקריאת שמע הוא העלאה (מסירות נפש באחד) ואילו תפילין הן "המשכת המוחין". ונמצא, שקריאת שמע הוא דבר אחד עם עניין הקורבנות, ותפילין הוא עניין הנסכים. והנה, תכלית האדם הוא לגלות אלוקות למטה, בעולם. תנועת ה"רצוא" (קריאת שמע, קרבנות) הוא רק הכנה ותחילת העבודה – עיקר ותכלית העבודה הוא בירור וזיכוך העולם, שנעשה ע"י הנסכים – ובפרט היין.

===תכלית ההמשכה עד התהום – ע"י היין דוקא===
שמן רומז לחכמה{{הערה|מנחות פה ע"ב: "מתוך שרגילים בשמן זית, חכמה מצויה בהם".}} וסולת לדעת{{הערה|ברכות מ' ע"א: אין התינוק '''יודע''' לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.}}. חכמה היא דביקות ודעת היא התקשרות. דביקות והתקשרות בתורה בפני עצמם אין בכוחם לברר את העניינים התחתונים שבאדם. רק כשמצטרף אליהם היין (הבינה, התבוננות) – דוקא אז יכול האדם לרדת "בשיתין" (שלו) מטה מטה עד "התהום", ולברר את המים המלוחים שנמצאים שם מששת ימי בראשית{{הערה|שהרי בראשון עדיין לא נבראו מים גשמיים, אלא רק האור והחושך. וה"מים" היו רוחניים. בשני נפרדו: החלק הרוחני שבמים הזדכך והפסולת שבהם התעבה והתגשם ונהיה מים גשמיים (על דרך חבית יין מעורב בשמרים: כשהיא עומדת היין הצלול צף למעלה ומזדכך יותר מאשר כשהיה מעורב בשמרים. והשמרים שוקעים מטה ונהיים גסים יותר מאשר כשעידן אותם היין), ובשלישי הוריד הקב"ה את המים עוד: תמורת היותם שטוחים '''על''' פני הארץ, הקוום במקום אחד – באוקינוס, בתהום.}}, לתת להם את הכח לעלות דרך גידי הארץ ולהפוך למים חיים{{הערה|לקו"ת שלח להבין עניין הנסכים, וראה גם ד"ה זה בספר המאמרים תשמ"ג.}}.





==היין מביא לידי שמחה==
===בהלכה===
ב[[נביא]] מכונה היין "משמח אלוקים ואנשים"{{הערה|שם=משמח אלוקים}}.

כמו כן, ה[[גמרא]] ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|דף ק"ט ע"א}}, דנה על דיני שמחה ביום טוב, ומסקנתה: "ועכשיו שאין [[בית המקדש]] קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר{{הערה|תהילים פרק ק"ד פס' טו }} "ויין ישמח לבב אנוש"". 
 
וכן נפסק להלכה, ששמחה נגרמת על ידי [[בשר]] ו'''יין''': "הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמִגְדָּנוֹת. וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר '''וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן'''"{{הערה|[[הרמבם|רמב"ם]] הל' שביתת יום טוב, ו' י"ח.}}.

ומטעם זה חובה היא לשתות בכל סעודת יום טוב יין: "מִצְוַת יוֹם טוֹב לְחַלְּקוֹ חֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְחֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה... וְחַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת וְ'''לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן'''"{{הערה|[[שו"ע]] או"ח תקכט א'.}}. 

===בחסידות - נכנס יין יצא סוד===
בשונה משאר הפירות הוצאת המיץ מהענבים לא נעשית בסחיטה אלא שרק "פותחים" אותם בלבד (ע"י דריסה ברגליים) – והיין זב מאליו (לגת התחתונה). ומפני ש"טבע" היין הוא יציאה מהעלם לגילוי (שהיה מוסתר בענבים ויצא לגילוי), לכן כך הוא פועל על מי ששותה אותו – שפנימיותו מתגלית. זהו הטעם שבשתיה מרובה מאדימות הפנים: כי הנפש מלובשת בדם, והתאדמות הפנים היא גילוי הנפש (וכשמרבים בשתיה יותר מדאי נרדמים, כי פנימיות הנפש מתגלה יותר משיכול הגוף להכיל){{הערה|לקו"ת  שלח להבין עניין הנסכים.}}. ומכיון שענינו של יין הוא "גילוי" לכן "נכנס יין יצא סוד", שהרי '''יין''' הוא ב[[גימטריה]] '''סוד''' (70). ומכיון שמתגלית הפנימיות האמיתית, באמת בשעה ההיא כל העני ורש שוכח מצערו, וכל דבר רע יומתק לטוב, ועד שגם איש רע בטבעו להזיק הנה בשמחת היין יהפך לבו להטיב לכולם.

ועניין זה הוא הן ביין המשמח (מצד שהוא ממתיק הגבורות הקשות), והן ביין המשכר (מצד שיבלבל הדעת ולא ידע בין ימינו לשמאלו - אשר מסיבה זו יוכל גם הוא להתהפך מקצה אל הקצה שיאמר דעתו לטוב על מי שקטרג עליו כל ימיו, מפני בלבול דעתו מן היין){{הערה|מאמרים תקסייח עמ' 154.}}.

===יינה של תורה===
פנימיות התורה מכונה '''יינה של תורה''', דהיינו, שכאשר לומדים תורה, מתגלים הסודות שבה. ועל כן מכונה היין גם כן "יין הרקח".

וכך כותב [[השל"ה]]{{הערה|שער האותיות (פד, ב). ומביא שם ראיה מסנהדרין (לח, רע"א) אגברו חמרא אדרדקי; שבת (סז, ב) רע"ק עשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס כו'. ועוד.}}: שזהו שמצינו "קדושים אשר בארץ ששתו לפעמים הרבה יותר מדאי בסעודות גדולות הייתה כוונתם בזה לש"ש. כי מתוך משתה היין היו מבדחי טובא, ומתוך כך אומרים דברי תורה על השלחן הרבה מאד וכפליים לתושיה. דמתוך שמחה מגלה החכם רזי התורה, כי ברבות השמחה יתחזק הכח השכלי שיש בנפש ואז הוא יותר מוכן לגלות תעלומות חכמה, שעל ידי משתה היין יצאו דברי תורה הנקראת סוד".

באופן זה מבאר הרבי{{הערה|לקו"ש חלק לא שיחה ב לפורים.}} מדוע רבא ורב זירא שעסקו בסודות התורה היו צריכים גם לשתיית יין. {{ערך מורחב|ערך=[[יינה של תורה]]}}

==דריכת הענבים==
===נדרשת הן ליין לבן והן לאדום===
{{הערה|שם=תו"ח}}דריכה נדרשת הן לענבים לבנים והן לענבים אדומים, ועניינה בעבודת ה' הוא ביטוש. אלא שיש הבדל בין ביטוש הבעלי תשובה (הנקרא "מרירות") לזה של הצדיקים (הנקרא "שפלות"):

מרירות בעלי התשובה (דריכת הענבים האדומות) היא כעס על הרע שבו{{הערה|ועבודת "יין המשכר עצמו" היא התבוננות ב'''תוצאת''' החטא – הריחוק שנגרם בעטיו.}}, הכנעה עצומה הבאה מצד טעם ודעת - החשבון היטב באשר הוא חוטא.

ואילו הביטוש אצל הצדיקים (דריכת הענבים הלבנים) הוא הכנעה ושפלות עצומה בלי חשבון וטעם כלל, והוא הנקרא "כובד ראש", שהוא שפלות הנפש מצד העצם, שנפשו כעפר לכל.

===אין מביאים אלא מן הרגליות===
{{הערה|שם=תו"ח}}אמרו חז"ל{{הערה|משנה מנחות ח ה.}} שאת היין לנסכים אין מביאים אלא מן ה"רגליות", היינו, גפן שגדלה על פני הקרקע - '''שלא''' הדלו אותה (על עריס).

והעניין בזה, שבלי ביטוש עצמו אי אפשר. כדי להביא את העלם הנפש לגילוי הוא דוקא ע"י הקדמת עבודת ביטוש עצמו, ועבודה זו נדרשת הן אצל החוטאים והן אצל הצדיקים, שדוקא השפלות היא הגורמת את השמחה בקיום המצוות בפרט ובעבודת ה' בכלל. ולכן יש מעלה בגפנים הגדלים על הקרקע (רגליות), שכשעצם הגידול הוא בשפלות (ולא בהגבהה) זהו למעלה משפלות ודריכה לפי שעה, כי גידולו בעצם בשפלות שגורם הגבהה בעצם. היינו, עבודת הביטוש עצמה לא מספיקה כדי לעורר את השמחה, אלא צריך להיות בשפלות '''תמידית''' – שפלות '''בעצם''' (שלא מתגלית רק בשעת ההתבוננות).

==איסור הכהנים ביין==
{{הערה|אוה"ת ויחי 1944.}}מכיון ששורש הכהנים הוא בחסד{{הערה|וחסד הוא השפעה מלמעלה למטה.}} לכן עבודתם היא בבחינת החדוה שמצד תגבורת אור החסדים, וכדוגמת שמחת הנפש מדבר טוב, או מחכמה חדשה שמבין ועומד על עומקה.היינו, אמנם גם עבודה זו מביאה לגילוי פנימיות הנפש, אבל, אין זה אהבה ותשוקה שבעקבות המרירות על ריחוקו, אלא שמחה על גילוי האלוקות שבנפשו. 

ומכיון שעניינם גילוי הפנימיות בדרך מלמעלה למטה (ולא מלמטה למעלה) לכן הוזהרו הכהנים "יין ושכר אל תשת"{{הערה|ויקרא י' ט'.}} – אל תשתו יין דרך שכרותו{{הערה|כריתות יג ע"ב.}}, שהוא עניין עבודת הבע"ת.

==עניינו בספירות==
בספירות רומז היין ל[[ספירת הבינה]] ובעבודת השם מסמל על התבוננות בשעת התפילה{{הערה|תורת מנחם חלק כ"ד עמודים 103 - 104}}.

===יין ומים===
מים הוא חכמה ויין בינה. ומאחר ועניין הבינה הוא להתבונן ולהרחיב את נקודת החכמה, יש למזוג את המים (בחינת ה"סופר") לתוך היין (שהוא בחינת ה"ספר", תורה שבכתב, כמו שכתוב יינה של תורה). וזהו שנאמר בזוהר על פסוק ויבא לו יין וישת - ארמי מיא בההוא יין{{הערה|זוהר בלק תקפט סע"א.}}, והוא עניין ושאבתם מים בששון: שבזמן שאיבת המים (חכמה) יש לשמוח ולרקוד (עניין הבינה){{הערה|לקו"ת דרושים לסוכות פ ע"ב.}}.

==יין לבן ואדום – עץ הדעת ועץ החיים==
אחת הדעות בגמרא בנוגע לזהות "[[עץ הדעת]]" היא שזה היה גפן, וכך מתואר החטא{{הערה|ראה ב"ר פי"ט, ה. זח"א לו, א. קצב, א. זח"ב רסז, ב. זח"ג רלו, א.}}: {{ציטוטון|אשכול של ענבים סחטה לו}}.

מבואר בחסידות, כי עץ הדעת ועץ החיים הם שני סוגי הענבים, וממילא כן הוא גם ביינות המופקים מהם:
*עץ הדעת הוא ענבים אדומים ושחורים{{הערה|[[הצמח צדק]] מסתפק האם האדומים הם קדושה והשחורים לא, ונשאר בצ"ע.}}.
*עץ החיים הוא ענבים ירוקים.

דבר זה מסביר מפני מה אמרו חז"ל ש"הרואה ענבים אוכמין ב[[חלום]] - סימן רע לו. ענבים חוורין - סימן יפה לו"{{הערה|ראה ברכות נו, סע"ב. מדרש [[תהלים]] קכח, ד. זח"א קצב, א. זח"ב קמד, א.}}.

===יין המשכר===
היין האדום שהוא "עץ הדעת" מורכב מ"טוב ורע". דהיינו, כאשר שותים יין, יכולות לצאת מזה שתי תופעות הפוכות:

או שהאדם ישמח, ויתעלה מזה, וכמו שדרש רב הונא בריה דרב יהושע על הפסוק{{הערה|זכריה ט, יז.}} "ותירוש ינובב בתולות", ש"הרגיל ביין, אפילו לבו אטום כבתולה - יין מפקחו"{{הערה|[[בבא בתרא]] יב, ב.}}, מפני שהוא "משכר את האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה"{{הערה|רש"י ד"ה ותירוש - יומא עו, ב.}}.

או שהוא ישתכר, יושפל וירד ממדריגתו, וכמו שארע לנח, ש"וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו"{{הערה|נח ט, כא.}}. וכמו כן, חז"ל מבארים במקומות רבים, שמשכרות נגרמות כל העבירות, כמו שאומרים ל[[סוטה]] כשמבקשים ממנה להודות אם חטאה, וכן מהסימנים של [[בן סורר ומורה]] הוא שתיית יין מופרזת.

הסיבה היא, שישנם ב' סוגי כרמים{{הערה|ריקאנטי נח ט, כ.}}:
* כרם אחד הוא כרם דקדושה: "כי כרם ה' צבאות בית ישראל"{{הערה|ישעיה ה, ז.}}. וכן "כרם היה לשלמה"{{הערה|שיר השירים ח, יא.}}.
* ויש כרם שאינו, ועל ענביו נאמר: "ענבימו ענבי רוש, אשכולות מרורות למו", וכדברי רבי יהודה בר אלעאי{{הערה|בראשית רבה פרשה טו, ז. אסתר רבה פרשה ה, א.}} ש"אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם", וממנו שתה נח.

ולכן קיומם של המצוות שביין בדרך כלל צריכות להיות דווקא מיין אדום, כיוון שכך [[עבודת הבירורים|מבררים]] את הטוב מהרע.

===יין המשמח===
היין הלבן לעומת זאת, אינו גורם לשכרות, אלא לשמחה. יין זה הוא "[[עץ החיים]]", ומכונה גם "יין המשומר", כיון שכאשר חוה סחטה אשכול ענבים בחטא עץ הדעת, היא סחטה רק אשכול ענבים אדומים, אך לא ענבים ירוקים (חוורין). מיין זה ישתו לעתיד לבוא ב[[סעודת שור הבר והלווייתן]].

==יין לבן ואדום – צדיקים ובעלי תשובה==
בכמה מקומות בחסידות ישנו ביאור אחר בעניין יין לבן ואדום, לפיו יין המשומר הוא דרגה בפני עצמה שלמעלה מעלה מיין לבן ואדום:

יין בכלל מגלה את הפנימיות, וגילוי הפנימיות הוא גילוי אלוקות בנפש. אלא שיש בזה שני אופנים: ע"י שמחה וע"י מרירות, ובכללות הוא ההבדל בין עבודת הצדיקים ('''המתענגים''' על אלוקות) לבין עבודת בעלי תשובה (שאהבת ה' שלהם היא בהתפעלות גדולה הבאה מהרגשת הריחוק, ומביאה אותם לצמאון ותשוקה גדולים, ומרירות גדולה בליבו על ההיפוך{{הערה|בהיותו ממארי דחושבנא מהדבורים והמחשבות כו'.}}, ונוגע בו עד הנפש עד שתחפץ). הבחינה הראשונה נקראת "יין המשמח" (ולפעמים "יין לבן"), ואילו הבחינה השניה נקראת "יין המשכר" (ו"יין אדום"){{הערה|אוה"ת ויחי 1944.}}.

===מביאים זה לזה===
סדר העבודה הוא קודם יין המשכר (אדום) ואח"כ יין המשמח (לבן). היינו, גילוי השמחה תלוי בגודל התשוקה: ככל שתגדל ההתעוררות הפנימית על ריחוקו וישתוקק יותר לגילוי - כך תגדל אצלו הרגשת השמחה וגילוי האלוקות בקיום המצוות.

===פעולתם ב"כיבוס" המצוות===
{{הערה|שם=תו"ח|בהבא לקמן ראה באריכות ב"דרך חיים ותוכחת מוסר" להרבי האמצעי, בשער התפילה עמ' קב.}}אך למרות שעבודת הצדיקים נעלית מעבודת הבעלי תשובה, דווקא המרירות של בעלי התשובה מגלה אצלם שמחה נעלית '''יותר''', וכמאמר "במקום שבעלי תשובה עומדים בו אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"{{הערה|דעת ר' אבהו בברכות לד.}}. וזו גם (על פי החסידות) כוונת הפסוק "כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו"{{הערה|בראשית מט יא.}}. היין הלבן מכבס את הבגדים והיין האדום את תכשיטי הראש{{הערה|ע פי פירוש זה "סותו" הוא מלשון "מסווה אפיים", והם תכשיטים ששמים על הפנים (וכן "כלי הראיה" - משקפים), שהם לבושים '''נעלים''' של הראש, ולכן עולים ביוקר רב.}}.

'''שמחה של מצווה'''{{הערה|בהקדמת המרירות על הריחוק, כדלעייל.}} מכבסת ומנקה את "לבושי" האדם - המצוות{{הערה|לקו"א פרק ה', שהן מקיפות על האדם, בשונה מהתורה שנקלטת אצלו בפנימיות.}}, וממשיכה מלמעלה ריבוי גילוי עונג אלוקי '''המתלבש באופן פרטי''' במצוות – עבודת הצדיקים.

אבל '''המרירות''' העצומה של בעלי התשובה עולה מעלה מעלה (אפילו מהצדיקים גמורים), ומתגלה אצלם "לבושי הראש" – שמחה של מצווה '''בלתי מוגבלת''' (משום שהיא גילוי בחינת ה"מקיף" של ה"ראש" – עצם הנשמה).

===יין המשומר===
ועל פי ביאור הנ"ל בעניינם של יין לבן ואדום (עבודת הצדיקים ועבודת בעלי התשובה) נמצא ש'''יין המשומר''' הוא דרגה ועניין בפני עצמו, ויתגלה רק לעתיד לבוא.

אמרו רז"ל{{הערה|פסחים קיט ע"ב.}} שלעתיד יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים, ובסופה יביאו להם כוס של ברכה ואף אחד מהם לא ירצה לברך - מלבד דוד. ומבארת זאת תורת החסידות{{הערה|סידור עם דא"ח, ד"ה להבין ענין הזימון, והביאור שלו.}}, שהטעם שלא ירצו לברך הוא משום שהיין בכוס יהיה "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" – שלכן לא יראו עצמן ראויים לו (היינו, שהחסידות לומדת שמה שנאמר במדרש רבה{{הערה|פרשה יג ב.}} שלעתיד לבוא ישקה הקב"ה את ישראל יין זה - יהיה זה בסעודה זו).

היינו, ששני סוגי היין דלעייל{{הערה|א. יין אדום, המשכר - הבא מעץ הדעת וב. יין לבן, המשמח – הבא מעץ החיים.}} הם שכבר יצא היין "ממקומו" (מהענבים), דבר המורה על שמחה המעורבת בהרגשת עצמו, שלכן הוא מעורב טוב ורע ויתכנו ממנו גם תוצאות שליליות. אבל היין המשומר בתוך הענבים הריהו נקי מכל פסולת ומגלה שמחה טהורה באלוקות (ומטעם זה דוקא דוד המלך – שעניינו ביטול בתכלית – יאמר "אני אברך ולי נאה לברך").
{{ערך מורחב|ערך=[[יין המשומר]]}}


==יין לבן ואדום – שתי דרגות באהבת ה'==
ביאור נוסף בעניינם של יין לבן ואדום בעבודה, מביא [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|[[תורה אור]] ויחי ד"ה חכלילי.}}, שכאשר אומרים שיוצא סוד, הכוונה היא ל[[אהבת ה']] הטמונה בלבו של היהודי.

אופן גילוי האהבה הוא - כמו בתהליך הפקת היין על ידי דריכה ו[[ביטוש]] עצמיים (ולא על ידי אחרים), כך מסירים את קליפת הפרי - [[ערלת הלב]], ואז יכולה להתגלות אהבת ה'.

כמו שישנם ב' סוגים ביינות, כן יש ב' סוגים באהבת ה':
* יין אדום - מקביל ל[[אהבת עולם]], אהבה הבאה דרך [[התבוננות]] בגדלות ה' בענייני העולם. אהבה זו הינה מוגבלת לכוחותיו של האדם.
* יין לבן - מקביל ל[[אהבה בתענוגים]], וכמו שהוא מכונה [[יין המשומר]] וישתוהו רק לעתיד לבוא, כן גם אהבה זו תתגלה בעיקר לעתיד לבוא, ומי שנהנה ממנה בעולם הזה נחשב כטועם "מעיין עולם הבא".

== ראו גם ==
*[[גפן]]
*[[חטא עץ הדעת]]
*[[יין המשומר]]
*[[כוס של ברכה]]
*[[לחיים]]
*[[תקנת המשקה]]
*[[מיץ ענבים]]

== לקריאה נוספת ==
* סידור עם דא"ח, ד"ה להבין ענין הזימון.
* סה"מ תקס"ו ח"א ד"ה בגמ' דרש רב עוירא, ד"ה הנותן שלג, וד"ה ענין יין המשומר.
* ספר הליקוטים ערך יין.
* לקו"ש חלק לא שיחה ב לפורים.
* דרך חיים ותוכחת מוסר (להרבי האמצעי) בשער התפילה, דף ק ע"ב, אות צה ואילך.

==קישורים חיצוניים==
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=62945 היין החב"די המפורסם ביותר] - סיור מצולם במפעל המייצר את יין ברטנורא שבהשגחת הרב [[גרשון מענדל גרליק]]{{וידאו}} - {{אינפו}}
*[http://chabad.info/בעין-העדשה/מה-עושה-בקבוק-קוקה-קולה-בהתוועדות-של-הר/ מה עושה בקבוק קוקה קולה ב[[התוועדות]] של הרבי?] {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים במבט החסידות]]