יום ירושלים

יום ירושלים הוא יום ציון סמלי בכ"ח אייר בו חלק מתושבי ארץ ישראל מציינים את איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית ביום זה בשנת תשכ"ז, עם סיום מלחמת ששת הימים.

ביום זה יש העורכים טקסים חגיגיים שונים וטקסי זיכרון ממלכתיים לחללים שנפלו בירושלים במלחמה על שחרורה, ועל פי קריאת הרבנות הראשית לישראל בח' בטבת תשכ"ח, בחוגי הציונות הדתית נחגג היום בתוספות בתפילה כהוספת הלל שלם (חלקם בברכה), קריאת שירת הים ופרק ק"ז בתהלים, וכן עורכים סעודה מיוחדת ונמנעים ממנהגי אבלות.

הרבי הביע התנגדות לציון יום זה כיום טוב באמירת הלל, אלא ליום של התעוררות והתחזקות - שבזה מתבטאת ההודאה.

התייחסות הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

קביעתו ליום חג[עריכה | עריכת קוד מקור]

כבר בשבת פרשת מסעי תשכ"ז, קודם להכרזת הרבנות הראשית, הביע הרבי את דעתו בצורה ברורה על קביעת היום כיום חג:

חס ושלום לא יעלה על הדעת לקבוע את יום הנצחון כיום-טוב באמירת הלל וכו', שלזה אין שום מקום. ובפרט על פי המבואר בקבלה שהמועדים מכוונים כנגד הספירות, ג' הרגלים הם כנגד ג' האבות אברהם יצחק ויעקב חג"ת, חנוכה ופורים (או: פורים וחנוכה - כב' הדעות שבזה) הם כנגד נצח והוד, ושבעה עשר בתמוז ותשעה באב (שיהפכו לעתיד לבוא לימים טובים וימי ששון ושמחה) הם כנגד יסוד ומלכות, ולפ"ז פשוט שאסור להוסיף יום-טוב.
ואפילו חג הגאולה י"ב תמוז שבו הייתה גאולה כללית, אף על פי כן לא עלה על דעת אדם מעולם לקובעו כיום טוב ולומר בו הלל עם ברכה או אפילו בלי ברכה! והוא הדין לענין המאורעות שארעו בזמן האחרון - אין לתקן ולקבוע בהם יום טוב חס ושלום! ואף על פי שמצינו כמה גדולים שהנהיגו לבני ביתם ולזרעם אחריהם לעשות יום טוב ביום שנעשה להם נס, אמנם זהו רק לענין שיתבוננו בחסדי המקום שעשה להם . . אבל לא יום טוב כפשוטו.
וכן גם בנוגע לחג הגאולה י"ב תמוז, כתב כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הידוע, בפירוש כיצד ובמה יש לנהוג בו יום טוב: שיעשו התוועדות להתעוררות והתחזקות בהפצת התורה והיהדות, ולהפיץ את זה בכל אתר ואתר - שבזה מתבטאת ההודאה, ועל דרך זה הוא גם בנוגע למאורעות שארעו לאחרונה...

האחדות שנפעלה ביום זה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לצד ההתייחסות המסייגת של הרבי מקביעת היום לחג, התייחס הרבי לאחדות שנפעלה בין בני ישראל כתוצאה משחרור הכותל המערבי בכ"ח באייר, בסמיכות לחג השבועות, וקישר זאת עם העובדה שכפי שבשעת מתן תורה הייתה האחדות בין בני ישראל סביב עניני קדושה ההכנה לקבלת התורה, כך עצם העובדה שכל בני ישראל - גם אלה שנראים רחוקים משמירת התורה והמצוות - התרגשו משחרור הכותל והכריזו שלא יניחו להחזיר אותו בשום אופן, מבטא את האחדות בין בני ישראל סביב קדושת ארץ ישראל, ובכך נעשים ראויים לקבלת התורה^[1].