פתיחת התפריט הראשי
מצבתו של הרב יהודה ליב דון יחיא בחלקת חב"ד בבית העלמין הר הזיתים

הרב יהודה לייב דון יחיא (י"ד אלול תרכ"ט - ו' מר חשון תש"ב) היה רב ממשפחת חסידי חב"ד, תלמיד ישיבת וולוז'ין ומרבני תנועת המזרחי. שילב חסידות ולמדנות ליטאית עם ציונות ולאומיות.

תולדות חייםעריכה

 
כתב ידו וחתימתו של הרב דון יחיא

נולד בדרייצין שברוסיה הלבנה בי"ד אלול תרכ"ט למשפחה רבנית מחסידי חב"ד, לאביו הרב חיים דון יחיא, ששימש כרבה של העיר.

בנערותו למד אצל דודו הרב אליעזר דון יחיא, רבה של העיר לוצין[1] ולאחר מכן למד בישיבת וולוז'ין, שם למד מפי ר' חיים מבריסק והושפע עמוקות משיטת לימודו. בעת לימודיו בישיבה, הצטרף דון יחיא לאגודת הסתרים 'נצח ישראל' שפעלה למען מטרות ציוניות, ושם גם הכיר אישית את חיים נחמן ביאליק.

עם סגירת הישיבה בשנת תרנ"ב נדד עם ר' חיים לעיר בריסק בה שימש ר' חיים כרב העיר. בשנת תרנ"ט התחתן עם מרת מושא שיינא, בתו של הרב שלמה הכהן רבה של וילנה, ובהמשך שימש כממלא מקום אביו ברבנות העיר דרייצין[2], והחל משנת תרפ"ה בצ'רניגוב[3].

במשך השנים הפך לפעיל ציוני נלהב ותמך בתנועת המזרחי, והיה מראשי הרבנים שחתמו על ה"קול קורא" שהתלווה להצהרת היסוד של ה"מזרחי".

היה ידידו הקרוב של הרב שלמה יוסף זוין.

בשנת תרצ"ו עלה לארץ ישראל בסיועו של הרב אברהם יצחק קוק והתגורר בתל אביב שבה נפטר בו' חשון תש"ב.

נטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין הר הזיתים.

משפחתועריכה

  • בתו מרת שולמית
  • בתו מרת שושנה - רעיית הרב יצחק ניימן
  • נכדו, הרב שלמה ניימן - רבה של שכונת רמות, ירושלים

ספריועריכה

לאורך כל שנותיו כתב דברי תורה, שירה ופיוט, ועוד, חלקם התפרסמו בבטאונים ובעיתונים השונים שיצאו לאור באותן שנים, אך רוב כתביו לא התפרסמו.

מבין כתביו שהתפרסמו:

יהודה ליב דון-יחיא, ‏הציוניות מנקודת השקפת הדת, ווילנא, תרס"ב, באתר HebrewBooks

  • אתרוגי קלבריה, יגדיל תורה (ירושלים) תשרי תשמ"ג עמוד 35

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב שלמה יוסף זוין, מאורי ישראל עמוד 217, לדמותו החב"דית של הרב דון יחיא

הערות שוליים

  1. שלימד במשך תקופה מסוימת גם את הרב אברהם יצחק קוק.
  2. דריססה. קודם לכן שימש כרב בשקלוב ובויעטקה, וכאשר נפטר אביו בשנת תרע"ג תושבי ויעטקא רצו שיישאר לשמש אצלם ברבנות והדבר הגיע לפני האדמו"ר רבי שמריהו נח שניאורסון שפסק כי עליו לעלות למלא את מקום אביו.
  3. עם התפנות המשרה עקב עלייתו של רבי דוד צבי חן לארץ ישראל.