שינויים

ה[[חסיד]] ה[[רב]] '''חיים יעקב הלוי אברמוב''' ע"ה נולד בעיר צ'ערקאס באוקראינה ביום [[כ' באדר]] [[תרנ"ט]] לאביו הרב מנחם מענדל הי"ד ולאמו מרת רייזל ע"ה.

הוריו התגוררו בעיירה ב[[עיירה]] קרוקוב שבאוקראינה.{{הערת שוליים|[[עיירה ]] זו היתה בסמיכות לקרמנצ'וג וביניהן מפריד רק נהר הדנייפר (כיום קרוקוב היא שכונה בתוך קרעמנצ'וג).}} אביו, ר' מנחם מענדל עסק בשמירה ובאחזקת עשרות בתי הכנסת שהיו קיימים בקרמנצ'וג.

לאחר פטירת רעייתו, אז עבר לגור בעיר חרקוב. בזמן [[מלחמת העולם השניה]] כשהגרמנים התקרבו לעיר, ברחו ה[[יהודים]] מהאזור ורק ר' מנחם מענדל נשאר בחרקוב באומרו לעצמו כי מישהו צריך להישאר ולשמור על [[בית הכנסת ]] ועל [[ספר תורה|ספרי התורה]] הרבים שבו. כעבור זמן קצר הנאצים ימ"ש כבשו את חרקוב ור' מנחם מענדל נספה על קידוש השם. הי"ד.

בצעירותו למד ר' חיים בישיבת "תומכי תמימים" בקרעמנצ'וג, כאשר החברותות שלו בלימוד היו הרה"ח הרב [[אלחנן מרוזוב]] והרה"ח והרב [[דוד לבקובסקי]] הי"ד.

בשנת [[תר"פ]] בא בברית הנישואין ה[[נישואין]] עם מרת שרה חנה לבית קולוצ'ינסקי כאשר את מקום מגוריהם קבעו ב[[קרמנצ'וג]]. לאחר שהקים בית בישראל היה צריך להתחיל להביא פרנסה לביתו, אבל באותן שנים השלטון הקומוניסטי דיכא כל דבר שרוח היהדות נודף הימנו, ובכל מקום עבודה מסודר, היו חייבים לעבוד גם בשבתות. ר' חיים שחונך ב[[תומכי תמימים]] ל[[מסירות נפש]] אפילו לא שקל זאת בדעתו. הוא החל אפוא להתפרנס מעבודות כפיים שונות בהם לא היה צורך לעבוד בשבת, ומובן כי הפרנסה היתה אך בקושי. איכשהו נודע הדבר לאנשי הנ.ק.וו.ד. כי הוא איננו עובד בשבת ב[[שבת]] והחליטו בשל כך לרדוף אותו. הם דאגו לשלוח אליו לעיתים תכופות את אנשי המס שלא נתנו לו מנוח, אבל למרות זאת הוא לא נרתע והמשיך לשמור את השבת.

בשנת [[תר"צ]] סגרו השלטונות את ישיבת "תומכי תמימים" בעיר, ובשנים שלאחר מכן נסגרו רבים מבתי הכנסת, ובתוכם שני בתי הכנסת החב"דיים. למרות זאת החסידים לא נרתעו והשיגו חדר בבית כנסת הנקרא ‘יורובסקי'יורובסקי', שם המשיך להתקיים בחשאיות המנין החב"די.  את בניו שלח ללמוד מחוסר ברירה, אך לא שלח את ילדיו לבית הספר, למרות איומי ורדיפות הנק. וו. ד.

ר' חיים התגורר במאז'ייסק חודשים ספורים בלבד, עד שנעצר על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. בלילה הראשון של חג הסוכות בעקבות הלשנות ופישטות ופשיטות על כל בתי החסידים בעיר. הוא נחקר, וכאשר הוא הודה כי הוא שכנע יהודי לברך ברכה, הוא נשפט לשמונה שנות סבל בסיבירב[[סיביר]]. כשנסתיימו שמונת השנים, נאמר לו כי הוא משוחרר אבל אסור לו לחזור לעיר מגוריו, ועליו לגור בסיבירב[[סיביר]], לא הרחק מתחנת רכבת. בלית ברירה קיבל עליו את הדין, והתגורר שם עם עוד עשרים איש שקיבלו עונש דומה.

בשנת [[תש"ו]], יותר משנה לאחר שהגיע למקום, הצליח להשיג מסמכים מזוייפים בהם נכתב כי הוא חולה מסוכן. בעקבות זאת ניתנה לו הרשות לחזור לביתו.

לאחר השחרור הגיע ר' חיים לאזור [[מוסקבה ]] והחל לחפש את אשתו וילדיו. באותה תקופה הם התגוררו ביעגארווסק. החיפושים אחריהם נמשכו זמן רב, שכן בזמן המלחמה נסו מאות אלפי אזרחים מאזורי הקרבות אל תוככי המדינה. לבסוף גילה שמשפחתו נמצאת בטשקנט.

ר' חיים התקשה לקלוט את הטרגדיה הנוראה. שני בניו הגדולים, טוביה והרשל', גוייסו לצבא ונשלחו לחזית. הרשל' ניצל בזכות מפקדיו ששלחוהו לבית ספר לקצינים בחרקוב ואילו טוביה טרם חזר מהחזית אליה נשלח, הי"ד. אביו ושלושה מאחיו החסידים -לייבל, וועלועל ובערל נהרגו במלחמה. אח נוסף, יוסף, נעצר באוקראינה ב[[אוקראינה]] על ידי הנ.ק.וו.ד. ומאז עקבותיו נעלמו. ה' יקום דמם. רק אחותו הגב' אטל עטל גיטלין שרדה את אימי המלחמה.

שתי בניו הקטנים בנו הקטן יותר למדו אצל ר' [[אהרן חזן]].

באותה תקופה נעצר המשפיע ה[[משפיע]] הרב [[מנחם מנדל פוטרפס]] ונשלח לגלות במחנות כפיה בסיבירב[[סיביר]]. החוק בברית המועצות קבע כי אסיר במחנה כפיה יכול לקבל חבילות [[מזון ]] פעמיים בשנה., למרתו שהאוכל במחנה היה טרף, אצל ר' מענדל לא היה מי שישלח לו אוכל, כיון שבני משפחתו כבר הבריחו את הגבול עוד קודם לכן, וחסידים אחרים פחדו לשלוח לו חבילות [[מזון ]] כשר שמא יבולע להם. רק ר' חיים אברמוב הרהיב עוז בנפשו ושלח לו חבילות [[מזון ]] כשר. כאשר ר' מענדל חזר מהגלות, הוא הודה לר' חיים באומרו: - "בזכותך נשארתי בחיים!".

בשנת [[תש"ז]] עבר ר' חיים אברמוב להתגורר במלחובקה שבפרברי מוסקבה, שם כיהן בתפקיד ראש הקהל במשך 18 שנים. במסגרת תפקידו זה פעל בחירוף נפש לקיומו של בית הכנסת, והיה אחראי לשיקום ולהרחבה של בית הקברות במלחובקה, שלמעשה היה בית העלמין היהודי היחד היחיד במוסקבה.

שנים רבות ביקשו השלטונות לעקור ממקומם את בית החיים, למנוע זכר ליהדות [[רוסיה]], אבל [[חסידי חב"ד]] שהתגוררו במלחובקה עד פרוץ [[מלחמת העולם השניה]], השקיעו מאמצים עילאיים לשמר את בית הקברות, באופן כזה שרק יהודים ייקברו בו. לאחר המלחמה, ר' חיים לקח על עצמו את האחריות לשימור בית העלמין, שעם הזמן כבר לא נותרו בו עוד חלקות קבורה ריקות.

"עד היום בית קברות זה הוא היחיד במוסקבה ב[[מוסקבה]] שקבורים בו רק יהודים, ומי שרוצה לקבור את מתו בבית הקברות הזה, צריך לקבל את אישורו של רבה הראשי של [[רוסיה הרה"ח ]] הרב בערל לאזר, שליח הרבי מלך המשיח".

בשנת [[תשל"ז]] זכה ר' חיים אברמוב לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בנחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי. תקופה קצרה לאחר שהגיע [[ארץ הקודש|ארצה ]] זכה לנסוע לרבי. כשנכנס ליחידות ל[[יחידות]] ביקש ברכה מהרבי שיזכה לראות את ילדיו שנשארו עדיין שם, מאחורי מסך הברזל. ואז אמר לו הרבי, נבואה גלויה: "ר' חיים אתה עוד תתראה עם ילדיך בארץ ישראל!"

בשנת [[תשמ"ח]] התגשמה נבואתו של הרבי מלך המשיח, כאשר הרשל' הגיע לישראל לביקור בישראל (כיום מתגורר נפטר בפתח תקוה) ובעקבותיו הגיעו גם הבן יצחק והבת חיה דבורהעלתה לארץ עם משפחת בנו. 16 ימים אח"כ ביום ג' בסיון ה'תנש"א נלב"ע והובא למנוחות בבית העלמין בקרית מלאכי.

ר' '''הירשל צבי אברמוב''', [http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=4238 בית משיח]

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|אברמוב חיים]] [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|אברמוב חיים]][[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]].