1,449
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
{{בעבודה מתמשכת}}
==המצווה==
{{להשלים|פסקה=כן}}
נוהגים שהחופה תהיה דווקא תחת כיפת השמיים.
כזכר לחורבן בית המקדש יש שנוהגים לתת אפר בראש החתן במקום הנחת התפילין - "אפר את החופה עושים תחת פאר"כיפת השמים, גם בחורף שיש קור וכדומה – עורכים את החופה תחת כיפת השמים ולא בתוך אולם. אולם אולם שיש בתיקרתו פתח מיוחד עבור חופה — ניתן לקיים שם את החופה לכתחילה, וללא כל חשש{{הערה|אגרות קודש חלק יט, עמוד תיג. חלק יב עמוד קיז. תורת מנחם חלק ב, עמוד 246.}}.
למנהגנו שתי האמהות והשושבינות (ולמנהג אחר: שני הורי תחת החופה — הכלה) מוליכות את הכלה לקראת החתן. יש שנוהגים שהכלה סובבת וכל השושבינים, האנשים והנשים, מקיפים את החתן שלוש או שבע הקפות מתחת לחופה, לקיים את "נקבה תסובב גבר". אחר כך, הכלה נעמדת לימינו של החתן והרב המקדש עומד כשפניו למזרחסיבובים.
מְסַדר הקידושין מברך שתי ברכות: ברכה על כוס יין או מיץ ענבים (מכיסוי הכלה ועד לאחר שבע ההקפות מנגנים ניגון "בורא פרי הגפן[[ארבע בבות]]"), וברכה על מצוות הקידושין המכונה ברכת אירוסין. נוסח הברכה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותינו וצִוָנו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין; ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". הרב נותן לחתן לשתות מהכוס, ואז מעבירים את הכוס לאם הכלה שנותנת לכלה לשתות מהכוס.
השלב הבא הוא מתן הכתובההכלה עומדת לימין החתן. לפני מתן הכתובה נהוג שהרבומברך ה"[[שבע ברכות]]" מצדד עצמו ופניו לכיוון מזרח{{הערה|באר היטב, או אדם אחראבן העזר, קורא את הכתובה בקולסימן סא, ולעיתים אף מתרגם אותה מארמיתסעיף ז. וראה "בנין עדי עד" (ברוקלין, על מנת שהציבור יבין את הכתוב. כיוםתנש"א, במקומות רבים נוהגים לקצר ולקרוא רק חלק מן הכתובה. החתן מוסר לכלה את הכתובהליפש), והעדים מאשרים בחתימת ידם כי ראו את המסירהשכן נהג [[הרבי]]. רבים נוהגים שהעדים חותמים לפני החופה על שטר הכתובה}}.
אחרי נתינת הכתובה מברכים שבע ברכות תחת החופה על כוס יין. נותנים לחתן לשתות, והוא עצמו נותן לכלה לשתות מהכוס. לבסוף, שובר החתן כוס זכוכית לזכר חורבן בית המקדשוהכלה לחשוב מחשבות טהורות וקדושות של יראת שמים, שנאמר: ולהתפלל להקב"אם אשכחך ירושליםה שיזכו לגדל דור ישרים מבורך{{הערה|לקוטי לוי יצחק אגרות, תשכח ימיניעמוד רו. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים, קל"ז, ה'-ו'). למרות שהמנהג נועד להיות רגע רציני לזכר החורבן, במשך הדורות נהפכה שבירת הכוס לנקודת שיא בטקס, שבה מכריזים "מזל טוב" ופוצחים בשירה}}.
אין תקציר עריכה
המעבר שבין [[קידושין|קידושי האשה]] לנישואיה נעשה ב'''חופה''', ומושלם בכניסת החתן והכלה ל"חדר ייחוד".
במעמד החופה פורשים מבעוד מועד יריעה על גבי עמודים (החופה), ומוליכים את החתן אליה כשפניו לצד המזרח, נהוג לערוך את החופה בשעות הערב, לאחר השקיעה או ממש לפניה. למנהגנו{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, עמוד תיג.}} החופה הינה דווקא תחת כיפת השמים, וזהו סימן לפרו ורבו "ככוכבי השמיים לרוב"{{הערה|דברים א, י. כך פסק הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר, סא, א.}}.
==המצווה==
ב[[תורה]] לא מצינו התייחסות מפורשת לעשיית [[חופה]] קודם שישא ארוס את מאורסתו, רק נאמר "ומי אשר ארש אשה ולא לקחה"{{הערה|דברים כ, ז.}} שזו היא הקיחה של [[נישואין|הנישואין]]. ומעיקר הדין אם בא עליה לשם נישואין, הרי היא נשואה.
אלא שאין דרך בני ישראל לעשות הביאה בפירסום, אלא יש עדים לייחוד זה, וגם אם נאמר שאין צריך עדים לזה, מ"מ יהיה זה בפירסום, מאחר וצריך לברך קודם הנישואין ולסמוך לזה [[שבע ברכות]]. לכן קבעו רז"ל שה[[חופה]] תהיה במקום הנישואין, ומעולם היה כך וגם בזמן הנביאים כדכתיב "כחתן יוצא מחופתו"{{הערה|תהילים יט, ו.}} ו"כלה מחופתה"{{הערה|יואל ב, טז.}}, ובוודאי שכן הנהיג משה רבינו את ישראל{{הערה|ערוך השולחן נה, יד.}}.
==מנהגנו==
[[חתונת אדמו"ר שליט"א|חופת הרבי]] היתה בלילה לאחר צאת הכוכבים{{הערה|ימי מלך חלק א, עמוד 303.}}.
הבגדים שהחתן והכלה לובשים בחופה יהיו חדשים{{הערה|מסורת שאמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ ביחידות להרב אי"ג.}}.
על החתן ללבוש בחופה "[[קיטל]]" (בגד לבן) חדש, ומעל הקיטל יש ללבוש מעיל{{הערה|אגרות קודש חלק ה, עמוד פז.}}.
בזמן החופה לא יהיה על החתן (בכיסו או בידיו) שום דבר של כסף, או זהב, או אבנים טובות וכדומה. וכן לפני ההליכה לחופה יתיר החתן את כל הקשרים שבבגדיו, גם את הקשר של שרוכי הנעלים והעניבה.
מלווים את החתן והכלה לחופה, עם נרות דולקים בידם, ה"[[שושבינים]]" – שתי זוגות נשואים. ונוהגים שהשושבינים של החתן הם שני האבות, והשושבינות של הכלה הן שתי האמהות.
אם אחת האמהות בהריון או אם האב או האם נשואים בנישואיים שניים – כדאי שנוסף להם ילכו לשושבינים עוד זוג נשוי.
===מקום החופה===
יש הנוהגים שהכהנים וההורים יברכו את החתן פונה לכלה ואומר לה: והכלה. ואחר־כך שרים "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" ועונד טבעת על אצבע יד ימין של הכלה. עדי הקידושין חייבים לראות את שלב נתינת הטבעת, אחרת המעשה לא תקףמי יאדיר כו', ויש לחזור עליו. נהוג שלאחר נתינת הטבעת אומר הקהל: "מקודשת! מקודשת!הוא יברך כו'".
==בחסידות==
{{להשלים|פסקה}}
==מנהגנוראו גם==שעת החופה זהו זמן מאוד קדוש, בו מגיעים הנשמות של הורי וסבי החתן והכלה, (ורבותינו נשיאינו(?)) ומנגנים את ניגון *[[ארבע בבותשבע ברכות]],מאחר ולחתן ביום חופתו נמחלים כל עוונותיו, אזי בשעת החופה, שהיא זמן נעלה ביותר, יש הנוהגים לבקש מהחתן שיתפלל עבור יקיריהם, אמנם זה זמן מיוחד בו החתן מבקש שהקב"ה כי יצליח להקים בית בישראל ושיהיה בניין עדי עד.בשעת החופה החתן לובש בגדים חדשים בלבד, ופורם את כל הקשרים שיש בבגדיו.
{{אירועים יהודיים}}
