עריכת הדף "אלי ויזל"

[[קובץ:ויזל_02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלי ויזל, סופר השואה, נואם בקונגרס האמריקאי]]
'''אליעזר ויזל (אלי)''' (ב[[אנגלית]]: '''Elie Wiesel'''; [[ט"ז תשרי]] [[תרפ"ט]] - [[כ"ו סיון]] [[תשע"ו]], 30 בספטמבר 1928 – 2 ביולי 2016) היה סופר ומרצה בכיר ודוקטור לפילוסופיה, חתן פרס נובל לשלום, שעסק רבות בפעילות לתיעוד זכר ה[[שואה]], ובפעילות פוליטית למניעת מקרי רצח-עם נוספים ברחבי העולם. נודע בתואר 'סופר השואה'. נולד ונפטר כיהודי מאמין{{הערה|1=[http://ladaat.info/article.aspx?artid=25465 ציטוט דבריו כפי עדותו של הרב ישראל אייכלר] באתר לדעת}} ושומר תורה ומצוות במלואם.

==תולדות חיים==
[[קובץ:ויזל_01.jpg|ימין|ממוזער|150px|במחנה הריכוז בוכנוואלד בעת שחרורו (בפינה הימנית התחתונה)]]
[[קובץ:ויזל_קלמנסון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב [[שלום דובער קלמנסון]] [[שליח]] [[הרבי]] ב[[סינסנטי]] אוהיו, בשיחה ידידותית עם אלי ויזל]]
נולד ב[[ט"ז תשרי]] [[תרפ"ט]] ב[[עיירה]] [[סיגט]] שב[[רומניה]] בשם אליעזר, לר' שלמה אלישע ושרה ויזל - חסידי ויז'ניץ שניהלו חנות מכולת לפרנסתם. כמו יתר הילדים בעיירה הוכנס ללמוד ב[[חיידר]] המקומי, בו למד מקצועות קודש והתעמק בלימודי [[גמרא]] ו[[תורת החסידות|חסידות]], ובסיוע אביו רכש שליטה ב[[לשון הקודש]] לצד שפת האידיש בה דיברו כל תושביה היהודים של העיירה, והשפות המקומיות גרמנית רומנית והונגרית.

בזמן ה[[שואה]] כבשו הגרמנים את ערי הולדתו סיגט, ולאחר מספר חודשים ששהה יחד עם משפחתו בגטו, נשלח ב[[חודש ניסן]] [[תש"ד]] למחנה ההשמדה ב[[אושוויץ]], שם הועסק בעבודות פרך קשות. כאשר החלו הגרמנים לנחול מפלות במלחמה מול צבאות הברית, צורף לצעדת המוות בה הובל רגלית יחד עם אלפי יהודים נוספים בתנאים קשים אל תוככי גרמניה, מרחק של כ-220 קילומטר. עם סיומה של הצעדה הוכנס למחנה בוכנוואלד, שם שרד שלושה חודשים נוספים עד לשחרור המחנה מידי הנאצים ב[[כ"ז ניסן]] [[תש"ה]].

לאחר סיום המלחמה נלקח לבית מחסה ב[[צרפת]] שם רכש שליטה בשפה הצרפתית, ובעקבות פרסום כתבה בעיתון על המקום בו שהה שם הופיעה תמונתו, חודש הקשר עם אחיותיו ששרדו את השואה. בגיל מבוגר יותר התקבל לאוניברסיטת סורבון שם למד פילוסופיה ולימד את השפה ה[[עברית]].

===הכניסה לעולם הספרות===
[[קובץ:ויזל_וולוביק.jpg|שמאל|ממוזער|250px| עם הרב וולוביק, [[שליח]] [[הרבי]] ברקשייר שפדספילד]]
בשנים בהם שהה בסורבון החל לעסוק בכתיבה עיתונאית בעיתונים המקומיים, ואף היה שולח כתבות ב[[עברית]] לעיתונים שיצאו לאור ב[[ארץ ישראל|ישראל]]. בכל תקופה זו נמנע מלעסוק בענין [[השואה]] עקב רגישותו הרבה לנושא כאוב זה.

בשנת [[תש"ח]] נשלח להתגורר תקופה קצרה ב[[ארץ ישראל]] שם שימש ככתב של העיתון הצרפתי L'Arche, וסייע במקביל לפעולותיו של ארגון האצ"ל, וכתב מאמרים בעיתונים שיצאו לאור על ידי אנשיו.

[[קובץ:אלי_ויזל_03.jpg|ימין|ממוזער|150px|בתצלום משנת [[תשמ"ז]]]]
רק בשנת [[תשט"ו]], הצליח אחד מידידיו הקרובים לשכנע אותו בחשיבות תיעוד מעשי הזוועה שביצעו הגרמנים במהלך השואה, והוא החל בכתיבת ספרו "והעולם שתק" שיצא לאור בשפת ה[[אידיש]] ותיאר את המאורעות שעברו עליו במחנות הריכוז בהם שהה. ספר זה נערך לאחר מכן על ידי ויזל ותורגם לצרפתית.

בשנת [[תשט"ז]] עבר להתגורר ב[[ארצות הברית]] שם המשיך לעסוק בכתיבה ושימש ככתב עיתון [[ידיעות אחרונות]] ב[[ניו יורק]], כשבמקביל הוא ממשיך לכתוב בעיתונים שונים ב[[אידיש]] ובצרפתית.

בהיותו בניו יורק החל לעסוק בפעילות ציבורית להנצחת מעשי הנאצים ב[[שואה]], עודד את ניצולי [[השואה]] לתעד את הזוועה, ונשא נאומים רבים בפורומים שונים בהם דן בהשלכותיה של השואה בנוגע לעם היהודי.

בשנת [[תש"כ]] חזר להתגורר ב[[ירושלים]], וזכה ש[[הרבי]] יעודד אותו [[חתונה|להתחתן]]{{הערה|בשנת [[תשכ"ה]] כתב לו הרבי מכתב מיוחד בו זירז את מר ויזל להינשא ולהקים משפחה יהודית: {{ציטוטון|אני מרשה לעצמי לומר בכל התוקף.. צריך אתה לעשות כל מאמץ להתנתק בשלב זה מאותם מאורעות ולהיכנס לסדר חיים, חיים יהודיים, להקים בית ומשפחה יהודית}}. נדפס בספר [[אני מאמין (ספר)|אני מאמין]] עמוד 480.}}, ובשנת [[תשכ"ט]] [[נישואין|נשא]] את מרת אסתר למשפחת מריון, ממנה נולד לו בנו יחידו, וביום החתונה שלו קיבל מהרבי זר פרחים גדול לביתו שבירושלים{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=55636 עדותו של אלי ויזל באירוע בדוטרויט, תמוז תש"ע].}}. לאחר נישואיו החלו ספריו לצאת בתרגום ל[[אנגלית]] על ידי רעייתו.

בשנת [[תשל"ב]] מונה לחבר סגל ה[[אוניברסיטה]] של העיר [[ניו יורק]] וכיהן בתפקיד במשך ארבע שנים.

===פרסומו וחיזוק מעמדו בארצות הברית===
בשנת [[תשל"ח]] מונה על ידי ה[[פרזידנט (תואר כבוד)|פרזידנט]] של [[ארצות הברית]] לעמוד בראש "הוועדה הנשיאותית לזכר השואה", ובעקבות פעילותו הנמרצת בנושא זה קיבל בשנת [[תשמ"ו]] 'פרס נובל לשלום' על הרצאותיו שנועדו למניעת [[שואה]] נוספת, ופעילותו ציבורית רבת השנים שמטרתה להביא לתודעת האנושות את ההכרח בשלום צדק ויושר ומניעת אלימות דיכוי וגזענות. לקראת קבלת הפרס כתבה עליו הועדה כי הוא: {{ציטוטון|שליח לאנושות, שבמאבקו להשלים עם חוויתו האישית של השפלה מוחלטת בשילוב עם עבודתו המעשית למען השלום, העביר מסר רב עוצמה של שלום, כפרה וכבוד אנושי}}.

בשנת [[תשנ"ב]] קיבל את מדליית החירות הנשיאותית של נשיא ארצות הברית, ובמהלך השנים קיבל עוד פרסים ועיטורים רבים על פועלו הספרותי וההומניטרי. את מעמדו הנחשב מנצל אלי ויזל לעמוד לצידה של [[מדינת ישראל]] ולסייע לה במגוון תחומים פוליטיים ומעשיים. בעבר התערב גם בענינים פוליטיים פנימיים של מדינת ישראל עצמה, ועמד לצידם של אנשי תנועת האצ"ל, לימין המפה הפוליטית.

בשנת [[תש"ע]] פירסם ויזל סדרת מאמרים בניו יורק טיימס בה הדגיש את הקשר ההיסטורי של היהודים לעיר הקודש [[ירושלים]] וקרא לראש ממשלת ארצות הברית ברק אובמה להפסיק את לחציו על ראש [[ממשלת ישראל]] [[בנימין נתניהו]] שיפעל להפסקת הבניה בירושלים.

לאורך השנים פירסם למעלה מחמישים ספרים בשפות שונות, רובם עוסקים בנושאים הקרובים לשואה, הן מהפן התיעודי והן מהפן הפילוסופי, ובחלקם פירסם את זכרונותיו החסידיים מבית סבו, סבם שזר [[סיפורי חסידים]] עתיקים עם קורותיה של החסידיות בדורנו זה. ספריו תורגמו לשמונה שפות והם מופצים בכל רחבי העולם בעשרות מליוני עותקים נחשבים פופלריים ביותר. את הרווחים שהפיק ממכירת ספריו לאורך השנים ניצל להקמת "קרן אלי ויזל לאנושיות", המחלקת מענקים כספיים למוסדות רווחה הפועלים עם האוכלוסייה החלשה.

בשנותיו האחרונות התגורר בניו-יורק, וכיהן כפרופסור ומרצה למדעי הרוח באוניברסיטת בוסטון, כחבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית, ויו"ר הוועדה המייעצת של העיתון החב"די [[אלגמיינר ז'ורנאל]].

נפטר ב[[שבת קודש]] פרשת קרח, [[כ"ו סיון]] [[תשע"ו]] בגיל 87.

הותיר אחריו את רעייתו מרת אסתר מריון, בנו אלישע שלמה, ושני נכדים.

==קשריו עם הרבי==
{{ציטוט-צף|רוחב=40%|מן המפורסמות הוא כי חב"ד היינו ליובאוויטש וליובאוויטש היינו הרבי. אולם חב"ד פירושו גם שליחות: מהרבי אל החסיד, מחסיד אל רעהו ומהשליח אל היהודי של כל ימות השנה.

חב"ד פירושו גם שליחים, אותם צעירים נפלאים שהרבי מליובאוויטש שולח אותם למקומות קרובים ורחוקים, מקומות בהם מתגוררים יהודים, מקומות בהם יש צורך להפיץ יהדות ולהדליק את אש האמונה, הבטחון והכיסופים לגאולה.

מתחשק לי לתת להם "יישר כוח" פומבי. שיידע העולם, כי אפילו במדבר-העמים לא אלמן ישראל, שיידע גם ה"עולם" היהודי-חסידי כי גם בעיירות קטנות ונידחות, ישנם חב"דניקים, המחפשים יהודים כדי לקרב אותם, להזכיר להם את שורשם וקצת לחמם אותם, פשוטו כמשמעו.

אני מדבר כמו חב"דניק? כדי שלא יאשימו אותי בגניבת הדעת, אני נוהג תמיד, בכל מסיבה חב"דית, להודיע מראש, כי בעצם אני לא שייך לליובאוויטש, אלא לויז'ניץ; מוצאי מחסידי ויזניץ ואני כבר אשאר חובב ויזניץ עד הסוף, אולם הרי ליובאוויטש תופסת מקום מיוחד במינו בחסידות של ימינו. במישור הפצת התורה - אף אחד לא יכול להידמות ולהשתוות עם חב"ד.

סיאטל ודטרויט, מאדיסון ובוסטון, אמהרסט, מיניאפוליס ושיקגו. איש לא הזמין אותם לבוא, איש לא הכין עבורם קשרים או דירות; איש לא שכנע אותם לבוא - איש אפילו לא ידע על בואם - והנה הם מופיעים, ביום בהיר אחד, ומתחילים להסתובב ולחפש יהודים.

כעבור שבוע יש להם כבר תמונת-מצב: מה צריך לעשות, היכן, עם מי ועם איזה כוחות. כעבור חודש-חודשיים הם כבר מתפללים בבית מדרש משלהם ומלמדים צעירים את מצוות הנחת תפילין. כעבור שנה-שנתיים הופך בית מדרשם למרכז...

אני מתפעל משליחיו של הרבי. אני רואה אותם בחזית, ב"שדה הקרב". אני רואה כיצד הם מחנכים ילדים, כיצד הם מדברים אל רחוקים ומרוחקים. איך אפשר לעמוד מנגד? צריך לתת להם יד. צריך לענות אמן.

אני יודע מה אתם חושבים: הנה הליובאוויטשים "תפסו" גם אותי. לא. אני עדיין ויזניצר. שחסידי ויז'ניץ יקימו מרכזים בקולג'ים, ואני אשבח אותם פי מאה. בינתיים עושה זאת רק ליובאוויטש.
|מתוך מאמר הערכה של אלי ויזל על פעילותם של שלוחי חב"ד. [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/394618 למאמר המלא]}}

לאורך כל השנים שמר אלי ויזל על קשרים חמים עם [[הרבי]], וזכה לקירובים נדירים ולתגובות חמות ומכתבי פילוסופיה ארוכים ועשירים בתוכן על הספרים והמכתבים ששלח לרבי.

לאחר הוצאת אחד מספריו בקשר עם השואה, בה העלה טענות על ההנהגה האלוקית בזמן השואה, כתב לו הרבי שרק המאמין הכי גדול, דוגמת משה רבינו, הוא זה שיכול להעלות טענות על דרכי ההנהגה האלוקית.

במקום אחר סיפר אלי ויזל{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.asp?20652 הרבי שאל את אלי ויזל: איך אפשר לא להאמין?] - מתוך ראיון עם ויזל באתר col.}}, ששאל את הרבי "איך אפשר להאמין אחרי מה שקרה בשואה?", והרבי ענה לו: "איך אפשר שלא להאמין". ויזל סיפר שלאחר ששמע את תשובה הרבי ענה: "אם נתת לי עכשיו תשובה נוספת - אני לא מקבל, אבל אם נתת לי שאלה נוספת - אני מקבל".

כאשר הגיע ויזל להשתתף ב[[התוועדות]] [[שמחת תורה]] אצל הרבי בשנת [[תשמ"ו]], הורה לו הרבי לומר שלוש פעמים לחיים, ובירך אותו בברכת שנה טובה, ובאותה שנה זכה בפרס נובל לשלום, אותו ראה כהתגשמות ברכתו של הרבי{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=7775 הזיכרון מאותו ערב קצת מעורפל עקב אמירת ה'לחיים' - עדותו של אלי ויזל] באתר col.}}.

בעקבות הקשרים הקרובים שהיו בינו לבין הרבי וההערכה העצומה שהוא רוכש לפועלו של הרבי ולאימפריית השליחות והחינוך שהקים, הוזמן ויזל כאורח הכבוד באירועים חב"דיים יוקרתיים רבים.

כאשר זכה בפרס נובל לשלום, כתב לו הרבי איגרת ארוכה ומפורטת על תוכן הנאום שעליו לנאום. ועיקרו החיוב העולמי לאמונה בה' על ידי כיום ז' מצוות בני נח.

===ביטויי הערכה של ויזל על הרבי===
*{{ציטוטון|אני אוהב אותו ואני מתגעגע אליו}}.
*{{ציטוטון|עיניו של הרבי חודרות - אך ללא כאב}}{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=7775 כתבה באתר col].}}.
*{{ציטוטון|כשאני מתלבט בעניינים פרטיים אני חושב מה אבי היה אומר. כשאני מתלבט בעניינים ציבוריים אני חושב מה הרבי היה אומר}}{{הערה|מדבריו באירוע ג' תמוז בווישנגטון.}}.
*{{ציטוטון|כשהרבי מחייך, העולם מחייך}}{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=5704 מדבריו בכנס ג' תמוז תשס"ד בפילדלפיה] - אתר col.}}.
*{{ציטוטון|הרבי לא זקוק למדליה הזו. אבל, אולי, אנחנו צריכים את זה לרבי}}{{הערה|דבריו באירוע שהתקיים לאחר ג' תמוז [[תשנ"ד]] בה הוענקה לרבי מדליית ה[[זהב]] של הקונגרס האמריקאי.}}.
*{{ציטוטון|אם לא הרבי, היינו מפסידים כל-כך הרבה אנשים צעירים שהיו פונים לסמים ונצרות}}.
*{{ציטוטון|פניו המזוקנים של הרבי. יש בהן כח, המחריד ומרגיע, מעורר ומנחם, ורצון פלדה יש בהן. דומה שמבט שלו עשוי לקרב את הקץ}}{{הערה|מאמר שכתב ל[[עיתון]] [[ידיעות אחרונות]] אחרי ביקורו ב[[התוועדות]] אצל הרבי בשנת תשכ"ב. נדפס בספר 'איש האמונה' בהוצאת [[אשכילה (ביץ הוצאה לאור)|אשכילה]], עמוד 278.}}.
*{{ציטוטון|דרך החסידות מושכת את הדור הצעיר בעולם כולו אל היהדות יותר מכל דרך אחרת}}{{הערה|בשיחתו עם האדמו"ר מבעלז, [[סיוון]] תשע"א.}}.

== סיפורי חסידים מעטו של אלי ויזל ==
* '''בין השמשות'''.
* '''בלהט הנשמה'''.
* '''ה[[נשמה]] החסידית'''.
* '''הנשמה החסידית: אישים, מעשיות, מעשים'''.
* נספח לספר [[תולדות חב"ד בפטרבורג]].
==לקריאה נוספת==
*'''מסע מחורבן לבנין''', מנהל הארכיון של ויזל מר יואל רפל מדבר על הקשר של ויזל עם הרבי, [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1867 עמוד 75
*'''תמליל עדותו של אלי ויזל במשפט הספרים''', שבועון כפר חב"ד גליון 1688 וגליון 1689
*כל הנחלים הולכים אל הים, אלי ויזל. תרגום מאנגלית: נעמי כרמל. הוצ' ידיעות אחרונות, ספרי משכל, 2000. בספר מקדיש ויזל מספר עמודים לקשר שלו עם הרבי.
*'''והיו מספרים''' מוסף [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] לחג הפסח תשפ"ד, עמ' 39-47.

==קישורים חיצוניים==
*[http://chabad.info/video/rebbe/מתחברים-יום-יום/פרסום-ראשון-אלי-ויזל-אצל-הרבי-מהמ/ אלי ויזל אצל הרבי] {{וידפו}}
*שניאור ברגר, '''[http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2016/7/7/801860642029.html המצפן הציבורי של סופר השואה]''' כתבה לדמותו במלאת שבוע לפטירתו {{בית משיח}} [[שבועון בית משיח]] ג' תמוז תשע"ו
*[http://www.jdn.co.il/breakingnews/980612 המכתב של הרבי מליובאוויטש לאלי ויזל: מה אנחנו צריכים ללמוד מהשואה?] JDN
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:ויזל, אלי}}
[[קטגוריה:סופרים]]
[[קטגוריה:ניצולי שואה]]
[[קטגוריה:ידידי חב"ד]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ט]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשע"ו]]