שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 140 בתים ,  12:16, 25 ביולי 2021
מ
החלפת טקסט – "אגרת הקודש - סעיף" ב־"אגרת הקודש - סימן"
{{פירוש נוסף|נוכחי=אותיות שבנפש|אחר=פירושים נוספים|ראו=[[אותיות (פירושונים)]]}}
{{אות|שם=אותיות(בנפש)|תמונה=}}ה'''אותיות שבנפש''' הן כלי ביטוי וגילוי לכל השכלה או רגש, הם ה[[אותיות הא"ב]] בלשון הקודש שבה נבראו העולמות.
וכמו הכלי הגשמי המכיל תוכן מסוים, כגון משקה כלשהו, ומהכלי יוצקים המשקה לשימוש האדם, שמחד - הכלי מכיל ומכסה על מה שבתוכו, ומאידך הוא אמצעי להעברת והשפעת התוכן (המשקה) אל המקבלים, כך גם האותיות מכילות את האור שבתוכן - השכל או הרגש, ועל ידי זה גם מגדירות ומגבילות (ומכסות) אותו.
ומאידך הן אמצעי ביטוי, הבעה והשפעת התכנים - השכל או רגש, היינו גלויין אל הזולת, ולכן "אות" מלשון "אתא בוקר", שענינו גילוי אור הנפש. יכולת הביטוי של השכל או הרגש המפעם בפנימיות האדם - על ידי האותיות, היא תכונה המיוחדת ל[[מין המדבר]] בלבד, והיא המגדירה ומיחדת את המין האנושי מכל ה[[דצ"ח]], ולכן אפילו ה"[[ציפור המדברת]]" אינה נכללת במין המדבר כי "דיבורה" אינו אלא פעולה טכנית גשמית חסרת כל משמעות נפשית - שכלית או רגשית. מה שאין כן באדם הנה הדיבור הוא יכולת ביטוי רגשות או שכל ורצון שבפנימיות האדם.
אף על פי שכוחות הנפש מתגלים באותיות, אבל אין האותיות מתהוים מהכוחות - מהשכל או מה[[מידות]] שבלב, ובודאי ובוודאי לא מה' מוצאות הפה -שיבוארו להלן, אלא שרשן ומקורן הוא בעצם הנפש, שהנפש מלאה אותיות, ורק גילוי האותיות הוא על ידי הכוחות שבנפש.
שלושה סוגים באותיות שהאדם משתמש בהן לצורך התבטאות, הבעה וגילוי השכל או המדות, והם לפי שלושת [[לבושים|לבושי הנפש]]:
===האותיות שבמעשה===
אותיות - לצורך הבעה של שכל או רגש מסוים באמצעי גשמי, היינו אותיות הנראות לעין או נתנות למישוש באצבעות הידים.
ההבדל ביניהם, שהכתב עלול להמחק, מאחר שהוא נבדל מהעצם שעליו הוא כתוב. ואילו החקיקה אינה נמחקת, כי הוא חלק מהעצם שעליו הוא כתוב. השלכות ענין זה ביחס לאותיות הרוחניות, יבוארו אי"ה להלן.
===אותיות הדיבור===
{{ערך מורחב|ערך=[[אותיות הדיבור]]}}
אותיות שהן לצורך גילוי השכל או המדות לזולת שהוא ממין המדבר, כלשון איש ואיש. [[אותיות הדיבור]] נפעלים בחמש מוצאות הפה, האח"ע מהגדון מהגרון גיכ"ק מהחיך דטלנ"ת מהלשון זסשר"צ מהשינים מה[[שיניים]] בומ"פ מהשפתים. כאשר הקול -(זרימת אויר דרך מיתרי הקול- ) עוצר ופוגע ומכה באחד ממוצאות הפה - נוצרת האות (עיצור) בהתאם למוצא. אבל טעות היא לחשוב שעצם התהוות האותיות וההבדלים שביניהם היא מה' מוצאות הפה, שהרי מאותו קול ומוצא נפעלים אותיות שונות אלו מאלו. ועוד, שאם הפעלת האותיות היתה הייתה תוצאה של פעולת המוצאות היה צריך האדם לתת דעתו ולכוון פעולת השפתים וכו' לפני כל מלה מילה ואות שמבטא, ואין הדבר כן.
אלא כנ"ל - שהתהוות האותיות היא מקדמות השכל - ברצון ועצם הנפש, וכאשר עולה ברצון הנפש לבטא ולהאיר באותיות מסוימות - נפעלים ה' מוצאות הפה לבטא בהתאם לרצון הנפש.
ולהיות ש[[אותיות הדיבור]] שרשן גבוה - למעלה מן השכל, לכן השכל או המדות הבאים בלבוש הדיבור, גדלים ומתפתחים בהרחבה יתרה מכמו שהיה לפני ההתלבשות בדיבור. והיינו, שעל ידי דיבור בנושא שכלי עיוני - יתחדשו אצלו שכלים חדשים בתוספת אור חדש בעמקות השכל הזה מה שלא היה כלל במחשבתו לבד.
וכמו כן הוא במידות גם כן, כגון כשמדבר דברי אהבה, אף על פי שהדיבור אינו אלא ביטוי של האהבה, מכל מקום הדיבור מוסיף אור באהבה, שעל ידי שמדבר בה - מתפעל בנפשו יותר באהבה ב[[אהבה]] וחיבה לנאהב.
===אותיות המחשבה===
אותיות ה[[מחשבה]] הינם אותיות שהן לצורך ההכרה וגילוי השכל או מדות האדם לעצמו. והן בחינת חיצוניות ה[[מחשבה]] הנקרא בשם הרהור ואינה עצם המחשבה. כי עצם ופנימיות ה[[מחשבה]] היא מאוחדת בכוחות הנפש המלובשים בה ואין בה בחינת אותיות מוגדרות.
==לקריאה נוספת==
*[[אגרת הקודש - פרק סימן ה']].
*[[תורה אור]] כא, א.
*[[תורת חיים]] ויצא כב, ד.
*ספר המאמרים תרס"א ד"ה כבוד מלכותך.
*ספר המאמרים תרע"ג ד"ה והאבן הזאת.
 
[[קטגוריה:נפש אלוקית]][[קטגוריה:אותיות]]

תפריט ניווט