מסכת עירובין
מסכת עירובין היא המסכת השנייה בסדר מועד, שהוא הסדר השני בשישה סדרי משנה. פירושה העברי של המילה "עירובין", הוא כלאיים (תרגומה הארמי של המילה כלאים בתורה הוא עירובין) היינו עירוב שני תחומים שיש להבדילם. (כמו מצוות כלאיים) נושא המסכת הוא איסורי רשויות השבת, בעיקר איסורי דרבנן של טלטול (= נשיאת חפצים) בין רשויות יחיד שונות, ותקנות חכמים עירוב חצירות ושיתוף מבואות שהם מעשים סמליים המשתפים ומערבים את כל היחידים המתגוררים באזור המגורים, והופכים אותם לבני רשות אחת, שלהם מותר לטלטל.
עירוב חצרותעריכה
עירוב חצרות היא תקנה שתיקנו חכמים בהלכות ערובין, המאפשרת טלטול (הוצאת חפצים) בהיתר בשבת בין רשויות היחיד פרטיות או משותפות שנמצאות בבעלות שונה וזאת על ידי יצירת שותפות כלשהיא בין הדיירים.
בארץ הקודש נפוץ העירוב ומסביב לערים וישובים רבים ישנו עירוב.
בחו"ל מפני סיבות שונות יש קושי בהקמת עירוב.
בניו יורק היו ניסיונות להקמת עירוב והרבי היה מעורב בזה[1]. אך ידוע שלאחר הפולמוסים שנידונו, הרבי סירב להקמת עירוב בקראון הייטס.
בשנות הפ' היו שהקימו עירוב בקראון הייטס ורבנים אסרו זאת.
ביאורי הרביעריכה
- יח ב. נתקללה בבל נתקללה שכניה. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 11 (עמ' 23)
- מג ב. מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים. [שיחות קודש תש"מ חלק א' עמ' כ"ד (עמ' 67)
- נב ב. מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת. לקוטי שיחות חל"א עמ' 108 (עמ' 120)
- נג א. רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזרותיו. לקוטי שיחות חט"ס עמ' 1 (עמ' 16)
- סד ב. רש"י ד"ה פותחין בחרטה. צריך החכם לפתוח פתח לשואל. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 187 (עמ' 199)
- עג א. במאירי, בנידון סוכה מערבת עירובי חצרות. תורת מנחם חל"ד תשכ"ב חלק ג' עמ' 214 (241)
- סוף המסכת. מי שהחשיך חוץ לתחום כו'. ביאור המחלוקת. לקוטי שיחות חל"א שיחה ג' לפ' יתרו עמ' 108.
- ירושלמי סוף עירובין. צבת בצבת עשויה... אף שבתות. לקוטי שיחות חל"א עמ' 106 (עמ' 118)
- הערות בהלכות עירובין. (גדר ים ונהר, העירוב במנהטן, ועוד.) לקוטי שיחות חל"א עמ' 248 (עמ' 259)
ביאורי נשיאי חב"דעריכה
- אדמו"ר הצמח צדק, "מסכת עירובין", צמח צדק על הש"ס, ברוקלין, תשנ"ה, עמודים ס"ב-128, באתר HebrewBooks
בתורת החסידותעריכה
ערך מורחב – עירוב רשויות (תחומים, חצירות) |
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שוליים
- ↑ ראה שבועון בית משיח 1433, במדור אגרות בפרסום ראשון