יחוד מ"ה וב"ן
יחוד מ"ה וב"ן הוא ביטוי בחסידות שמשמעותו הוא ייחוד עליון ותחתון, משפיע ומקבל, ודוגמאות רבות המשתלשלות מהיחוד בין שם מ"ה המורה על האופן הנעלה של שם ה' כפי שהוא בדרגת 'אדם' (בגימטריה מ"ה), עם שם ב"ן המורה על האופן הנמוך יותר של שם ה' כפי שהוא בדרגת 'בהמה' (בגימטריה ב"ן).
ביאור המושג[עריכה | עריכת קוד מקור]
שם מ"ה הוא השלישי מבין ארבעת המילויים של שם הוי"ה: והוא נוצר מהגימטריה של שם הוי"ה כפי שהוא נכתב במילוי אלפי"ן (יו"ד ה"א וא"ו ה"א)), ואילו שם ב"ן הוא הרביעי והנמוך ביותר מארבעת צירופי שם הוי"ה, ונוצר מהגימטריה של שם הוי"ה כפי שהוא נכתב במילוי ההי"ן (יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה).
בשונה מהשמות הנעלים יותר שם ס"ג ושם ע"ב הנעלים מהתלבשות בעולמות, שם מ"ה מורה על האורות האלוקיים לעומת שם ב"ן שמורה על הכלים, ולמעשה הייחוד בין ב' שמות אלו הוא הביטוי והמשל לכל יחוד של משפיע ומקבל, עליון ותחתון.
פעולה זו של יחוד מ"ה וב"ן היא התכלית של כל התורה ומצוות, לאחד את האלוקות שלמעלה מהעולם עם הגשמיות והחומריות, שהאלוקות לא רק תאיר בעולם אלא תתאחד עמו. יחוד מ"ה וב"ן.
אותיות מנצפ"ך[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – אותיות מנצפ"ך |
יחוד מ"ה וב"ן קשור גם לאותיות הכפולות, כיון שעניין הכפל בכללות מורה על יחוד מ"ה וב"ן, שהוא חיבור אותיות זכרים ונקבות[1]. והטעם שיחוד זה הוא גאולה, כי ענינה של הגאולה הוא העלייה וההתאחדות שתהיה לעתיד לבוא לספירת המלכות (ב"ן) עם שורשה (מ"ה).
דוגמאות וביטויים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אליעזר, נישואי יצחק ורבקה - אדמו"ר הזקן מבאר[2] שהסיבה לכך שהתורה מאריכה כל כך בסיפור נישואים אלו בפרשת חיי שרה היא מכיון שהם ענין הכי כללי בתורה ובכל סדר ההשתלשלות, המשקף את כללות עבודת האדם, יצחק הוא מה'עליונים' מארץ ישראל בן אברהם וכו', ואילו רבקה היא מה'תחתונים', מחוץ לארץ, כשושנה בין החוחים.
- יחוד הנשמה והגוף - הנשמה היא העליון, והגוף הוא התחתון[3].
- כללות התורה ומצוות - עד מתן תורה היתה הגזירה של 'עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים', והמצוות שקיימו האבות לא חדרו בגשמיות העולם, ואילו החל ממתן תורה על ידי קיום המצוות ניתן לחבר ולהביא ליחוד של גשמיות ורוחניות[3].
- תורה שבכתב ותורה שבעל פה - התורה שבכתב היא ה'עליון' והמשפיע בתורה שבעל פה, ה'תחתון' שמקבל וניזון ומפרש את התורה שבכתב[3].
- שליח - שליח הבטל למשלח לחלוטין מאחד בתוכו את המציאות שלו עצמו (תחתון) עם המשלח (עליון), זאת בשונה משדכן שרק מבצע בצורה טכנית את השליחות שהוטלה עליו אך אינו מחבר בעצמו עליון ותחתון[4].
- יחוד הוי' ואלוקים, קו ורשימו, אורות וכלים[5].
- משה רבינו ודוד המלך - גואל ראשון הוא גואל אחרון, בשונה ממשה רבינו שהוא 'איש האלוקים' והוא בחינת 'מ"ה', דוד המלך ענינו הוא ב"ן, ספירת המלכות שיורדת מטה[6].
- משה רבינו ומשיח - גואל ראשון הוא גואל אחרון.
- גאולה, יחוד הקב"ה וכנסת ישראל - במתן תורה החל הייחוד בין הקב"ה וכנסת ישראל, ובגאולה תהיה שלימות הנישואין הללו[3].
- גאולה, יחוד גשמיות ורוחניות - לעתיד לבוא ה'עליון' ביותר, עצמותו ומהותו יתברך, יאיר בגילוי כאן למטה בעולם הזה הגשמי התחתון ביותר.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ תורה אור פרשת בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי, והוא עניין שמירת שתי הבחינות שבכל שבת (והוא פירוש על דברי הפרדס בשער האותיות פכ"ו בשם הזהר חדש).
- ↑ לקוטי תורה צו, סוף עמוד ג' ואילך. סה"מ תקס"ג ע' לו ואילך. תו"ח פרשתנו קלה, א ואילך. אוה"ת פרשתנו קכז, ב ואילך. סה"מ תר"ס ע' ל ואילך.
- ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 שיחת שבת פרשת חיי שרה ה'תשנ"ב סעיף ו'.
- ↑ שיחת חיי שרה תשנ"ב סעיף ז'.
- ↑ מאמר ד"ה 'תקעו בחודש שופר', יום ב' דראש השנה תשי"ח סעיף ה'.
- ↑ ד"ה החודש תרס"ו, זאת חוקת עטר"ת ועוד.