נֶשֶׁר הוא סוג של עוף דורס גדולים ואוכל פגרים, עף למעלה מכל העופות והוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע. טבעו של הנשר הוא להיות רחמני על בניו.

נשר

שמו עריכה

יש להבדיל בין הנשר, שהוא אוכל נבלות, לבין העיט שהוא טורף. הבלבול בין שני אלו עתיק יומין, וכבר בתוספות[1] העירו, שהזיהוי של נשר עם "אייגלא" (כך בתעתוק לעברית) הוא שגוי, שהרי בגמרא נאמר שלנשר אין "אצבע יתירה" (אצבע אחורית) בעוד ל"אייגלא" יש אצבע כזו.

יש הטוענים שהמקור לשמו של הנשר הוא מן השורש נ.ש.ר, על שום נשירת נוצותיו ופלומת השיער המכסה את ראשו ואת צווארו[2]. הנשר אוכל מבשר הנבלה תוך תחיבה של ראשו אל קרביו של הטרף, ולכן הוא זקוק לנשירת הנוצות בצווארו, כדי שלא יפריעו לאכילתו. הנשר הישראלי מכונה נשר מקראי.

תזונה עריכה

בדרך כלל ניזון מנבלות בהמות, ורק לעיתים רחוקות הנשר תוקף בעל חיים בריא. עם זאת הנשר יכול להרוג בעל חיים חולה או פצוע. לאחר ארוחתו הנשר נח מעט בישיבה לעיתים מנומנם, ומעכל את מזונו. עם זאת הנשר עשוי גם לצום ללא כל נזק לגופו, במשך 5–6 ימים.

הנשר בתורה עריכה

הנשר מוזכר בתורה בראש רשימת העופות הטמאים, האסורים למאכל: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה."[3]

באזכורים האחרים, הנשר מוזכר במקרא (26 פעמים) כסמל לעוצמה, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות.

"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים"[4].

"שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ"[5].

"כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם"[6].

"שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי... דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם"[7].

"כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל"[8].

"כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל"[9].

"וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא"[10].

"וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן"[11].

בגמרא הנשר אף מוכתר ל"מלך העופות"[12].

הקב"ה נמשל לנשר, כי הגן על בני ישראל עם ענני הכבוד מהמצריים. כמו שכתוב[13] "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ"

בחסידות ובעבודת האדם עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

קל כנשר, לא לראות ברע, לשמירת העיניים[14].

ראו גם עריכה

הערות שוליים

  1. חולין סג, א דיבור המתחיל 'נץ'.
  2. פירוש בעל הטורים לויקרא יא, יג.
  3. ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ג.
  4. שמות, פרק י"ט, פסוק ד'.
  5. שמואל ב', פרק א', פסוק כ"ג.
  6. משלי, פרק כ"ג, פסוק ה'.
  7. שם, פרק ל', פסוקים י"ח–י"ט.
  8. איוב, פרק ט', פסוק כ"ו.
  9. חבקוק, פרק א', פסוק ח'.
  10. איוב, פרק ל"ט, פסוק ל'.
  11. יחזקאל, פרק א', פסוק י'.
  12. מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד ב'.
  13. דברים לב, יא. וראה שם פירוש רש"י. וראה גם דרושי חסידות על פסוק זה.
  14. ראה גם נצו"י תש"מ, שיחו"ק (הישן) סכ"ג, לעוד ענינים.