נפתלי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נַפְתָּלִי היה בנו השישי של יעקב אבינו מאמו בלהה שפחת רחל אמנו.

לידתו ושמו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפרשת ויצא מספרת התורה על עקרותה של רחל ועל קנאתה בלאה אחותה שילדה כבר ארבעה בנים. רחל נותנת ליעקב את בלהה שפחתה כדי לזכות על ידי כך בבנים. יעקב נושא את בלהה וכך תחילה נולד דן ולאחריו נפתלי:

וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי, גַּם יָכֹלְתִּי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי

בראשית ל, ז-ח.

רחל היא זו שקראה את שמו "נפתלי". משמעות השם הוא מלשון חיבור "צָמִיד פָּתִיל"[1] שאמרה חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי (לאה) לזכות לבנים. וכן מלשון "עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל"[2] שאמרה רחל נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי וה' הסכים על ידי.

עוד פירשו שנפתלי הוא לשון תפילה נפתולי אלוקים נפתלתי כמה בקשות החביבות לפניו נתקבלתי ונעתרתי כאחותי ונתקבלה תפלתי. "נפתלי" בנוטריקון הוא נתקבלה תפילתי.

בברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי, מוזכר נפתלי:

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר

בראשית מט, כא.

יעקב מתייחס לנחלתו של שבט נפתלי בארץ ישראל הכוללת את בקעת גינוסר, שהיא קלה לבשל פירותיה כמו אילה שהיא קלה לרוץ. על הפירות הטובים שתתן נחלתו יודו ויברכו לה'[3].

עוד מבואר שיעקב התנבא בברכתו על על מלחמת סיסרא (שופטים ד) בה לחמו עשרת אלפים איש מבני נפתלי והלכו שם בזריזות כאיילה שלוחה. לאחר הניצחון הניסי במלחמה, שרו דבורה וברק בן אבינועם שירה, שזהו "הנותן אמרי שפר".

את הדימוי לאיילה שלוחה דרשו בגמרא[4] על יום קבורת יעקב כשערער עשו על בעלות מערת המכפלה ונפתלי שהיה קל רגליים נשלח להביא את איגרת המכירה ממצרים.

בברכת משה רבנו לשבט נפתלי בפרשת וזאת הברכה מתייחס לנחלתו של שבט נפתלי בארץ ישראל:

וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה.

דברים לג, כג.

נחלתו של נפתלי תשביע את רצונם של היושבים בה. בנחלתו כלולה ימת הכינרת שבדרומה פרש חרמים ומכמורות.

בני נפתלי מוזכרים בפרשת ויגש בין היורדים למצרים: "וּבְנֵי נַפְתָּלִי יַחְצְאֵל וְגּוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם"[5].

בילקוט שמעוני מובא על הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו"[6] שנפתלי נולד בה' בתשרי (בשנת ב'קצ"ה למניין בריאת העולם), ונפטר בן מאה שלושים ושלוש שנים במצרים. ביציאת מצרים לקחו בני ישראל את כל בני יעקב על מנת לקוברם בארץ ישראל[7].

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בטעם השם נפתלי שאמרה רחל "נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי" יש שלשה פירושים הקשורים לעניין התפילה: נפתלי לשון תפילה[8], נפתלי לשון חיבור[9], ונפתלי לשון התעקשות והפצרה בריבוי[10].

לעומת זאת, במדרש[11] מובא פירוש שקשור לתורה: נפתולי הוא בחינת נופת לי והיינו שקאי על התורה דכתיב בה "מתוקים מדבש ונופת צופים" יהיו נאמרים בחלקו של נפתלי, ולי הוא בגימטריה מ' שהתורה ניתנה למ' יום.

אדמו"ר המהר"ש מבאר שיש לקשר את כל הפירושים יחדיו, שכולם עניינם חיבור. ולא נחלקו בפירושם אלא רק באופני החיבור, שאותם שקשורים לתפילה הוא החיבור שעל ידי התפילה שזהו בדרך כלל מלמטה למעלה, ולפירוש המדרש החיבור הוא על ידי התורה שזהו מלמעלה למטה.

תפילה עניינה חיבור חלק הנשמה שירד והתלבש בגוף לשורשו ומקורו מלמטה למעלה. עניינה הוא "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה"[12], העלאה. על ידי התפילה, בעלמא דאתגליא יכול להיות הגלוי האלוקי כמו בעלמא דאתכסיא. לעומת זאת תורה עניינה שעל ידה נפעלת המשכה וגילוי אלוקות מלמעלה למטה, גילוי שרש הנפש למטה.

עניינו של נפתלי "איילה שלוחה" שייך לפסוק "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים"[13], שאילה היא חסידה שבחיות, שכשהחיות צמאים למים וצריכים למטר הולכים אל איילה וחופרת גומא ומכניסה קרניה בגומא וגועה עד שהקב"ה מרחם עליה. כן נפשי תערוג אליך אלקים, שנפשו של יהודי משתוקקת למים שעניינם הוא גילוי אלוקות[14], וכמו שכתוב "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם"[15], וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים דהיינו על העדר המים. וזהו נפתלי שהוא בחינת תפילה היא איילה היינו כמו איילה שגועה על העדר המים והקב"ה מרחם עליה כך תפילה הוא כדי שיהיה התחברות אור אין סוף מקור מים חיים לעולמות, כדי שיהיה גם למטה גילוי אלקות.

המשך הפסוק "הנותן אמרי שפר" שייך לתורה, שהתורה ניתנה בקול שופר, ושופר הוא בחינת תענוג, וכמו שאמרו רז"ל למה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד, וכן כתיב "שפרה שמים הודו" שהוא לשון תענוג. הנותן אמרי שפר היינו אמרים של תענוג, כי התורה נמשכה ממקור התענוגים "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים"[16], "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם"[17], והיינו לפי שהתפילה היא בבחינת צמאון ותשוקה למים "כאיל תערוג על אפיקי מים" על העדר המים, אך התורה היא המשכת המים למטה לרוות צמאונו שבתפילה, וזהו "הנותן אמרי שפר" שהוא לימוד התורה שאחר התפילה שמרווה צמאונו שבתפילה. לימוד תורה זה צריך להיות בביטול[18], שזה גם עניינה של "איילה שלוחה" בבחינת שליח, הבטל למשלח[19].

אדמו"ר המהר"ש מבאר מדוע ממשיל יעקב בברכותיו כמה מהשבטים לחיות ובהמות וחלקם אף טמאות, ונפתלי נמשל לאיילה ומהי המעלה בזה, האם לא מצא דמיון אחר לדמות את השבטים הקדושים. ומבאר, ששורשן הרוחני של החיות והבהמות גבוה ונעלה מאד, והא גופא הטעם שירדו ונפלו למטה מאד. שאין הכוונה בברכות יעקב על האייל הזאב והחמור הגשמיים כמו שהם ירדו ונשפלו למטה, אלא על שרשם ומקורם בקדושה ממקום שנפלו הניצוצות[20].


הערות שוליים

  1. במדבר יט, טו.
  2. דברים לב, ה.
  3. רש"י ותרגום אונקלוס על בראשית מט, כא.
  4. סוטה יג, א.
  5. בראשית מו, כד.
  6. ילקוט שמעוני שמות א, ו-ז.
  7. תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה י.
  8. תרגום אונקלוס: קביל ה' בעותי.
  9. מנחם בן סרוק (הובא ברש"י): שנתחברתי עם אחותי והוא מלשון "צמיד פתיל".
  10. רש"י: מלשון "דור עקש ופתלתול".
  11. מדרש רבה ויצא פע"א.
  12. בראשית כח, יב.
  13. תהלים מב, ב.
  14. כמו שכתוב (ירמיהו ב, יג) "אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים".
  15. תהלים סג, ב.
  16. תהלים לו, י.
  17. משלי ח, ל.
  18. וכמו שכתוב "ודברי אשר שמתי בפיך" וכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, "תען לשוני אמרתך".
  19. תורת שמואל תרכ"ז ד"ה נפתלי אילה שלוחה.
  20. תורת שמואל תר"ם ח"א ד"ה גור אריה.