לאתקנא רזא דשמיה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לאתקנא רזא דשמיה (לתקן את סוד שמו של הקב"ה) הוא פתגם הזוהר[1], המסביר שתכלית כל המצוות היא להמשיך אלוקות בעולם. עניין זה מוסבר בחסידות בהרחבה בשני אופנים, שהם שתי דרגות זו למעלה מזו[2]

שם הוי' דלתתא[עריכה | עריכת קוד מקור]

רזא דשמיה הוא שם הוי'. היינו, בשונה משאר השמות שהם חיות הכלים, הנה שם הוי' הוא האור המתלבש בכלים. וביאור העניין בקצרה: כידוע בספירות דאצילות יש אורות וכלים. שורש הכלים וחיותם (אינו מהאורות אלא) משבעת השמות שאינם נמחקים[3] (שם א-ל בחסד, שם אלקים בגבורה וכו') וה"אור" דעולם האצילות הוא שם הוי' (שם העצם) המאיר בשווה[4] בכל הספירות.

ונקרא אור זה (שם הוי') רז (סוד[5]), דאף שעניינו להתלבש בכלים ולהתגלות הרי זה רק מצידו (מצד האור), אבל מאחר והכלים אינם יכולים לקבל אותו כמו שהוא – הרי לגביהם הוא "רז". וענין המצוות הוא "לאתקנא רזא דשמיה", לפעול זכוך וצחצוח בהכלים שיוכלו לקבל את האור כמו שהוא.

שם הוי' דלעילא[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעומק יותר זה עצמו ששם הוי' הוא אור (ועניינו גילוי והתלבשות בכלים) מראה שהוא דבר נוסף על העצם (ואינו שם העצם ממש). ולפי ביאור זה, "רזא דשמיה" הוא האור שאינו שייך כלל להתלבשות בכלים, היינו שם הוי' דלעילא, שהוא האור שלפני הצמצום, שהוא עצם האור כמו שהוא "לעצמו".

ולפי זה, "לאתקנא רזא דשמיה" הוא שעל ידי המצוות יאיר בהכלים עצם האור שלפני הצמצום. היינו, שגם האור כמו שהוא לעצמו יאיר בהכלים דאצילות, וגם למטה יותר, ועד למטה ממש בעוה"ז.

הערות שוליים

  1. חלק א דף קמב, חלק ב דף ח', ח"ג דף ה', הקדמה לתיקוני זוהר, יז א'.
  2. הביאור דלקמן על פי ספר המאמרים תש"ד עמ' קכ"ב ואילך. אבל עניין זה מבואר באריכות עם פרטים נוספים ודגשים שונים בכמה מקומות, ובעיקר בתו"א שמות מט ג', תו"א יתרו ד"ה משה ידבר (סז ד').
  3. ממש כשם שבאדם הכלול מגוף ונשמה, למרות שהנשמה מלובשת בגוף ומחיה אותו אין שורש הגוף והתהוותו מהנשמה אלא יש לו שורש בפני עצמו.
  4. זהו בכללות. אבל בפרטות יש הבדל בין ספירת התפארת שבה שם הוי' גם מחיה את "כלי" התפארת לבין שאר הספירות (תו"א נח ד"ה ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.
  5. ולהעיר ש"אור" בגימטריא "רז".