לדלג לתוכן

טיוטה:טבילת עזרא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית



טבילת עזרא היא תקנה שתיקן עזרא הסופר, לפיה אדם שנטמא בטומאת קרי (יציאת שכבת זרע) אסור לו ללמוד תורה עד שיטבול במקווה. תקנה זו נועדה לרומם את רמת הקדושה והטהרה של עוסקי התורה. עם זאת, התקנה בוטלה עוד בזמן חז"ל, והטבילה לבעל קרי נחשבת כיום למנהג חסידותי בלבד.

בחסידות חב"ד, למרות ביטול התקנה, מודגשת מאוד מעלת הטבילה במקווה, במיוחד כהכנה לתפילה ולעבודת ה'. בצוואת הריב"ש מובא כי אחת הסיבות למדריגות המיוחדות שזכה להם הבעל שם טוב הקדוש היא בזכות ההקפדה ללכת במקווה בכל עת. זאת מלבד ההקפדה המיוחדת על תקנת עזרא, שבה נהגו חסידים מזמן הבעל שם טוב ועל פי תקנתו.

מקור התקנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקור תקנת עזרא הוא בגמרא במסכת ברכות[1]:

"תיקנו עזרא ובית דינו: שיהא בעל קרי אסור בדברי תורה."

התקנה נועדה לעודד טהרה בקרב לומדי התורה, אך חז"ל ביטלו אותה בהמשך בשל החשש לביטול תורה.

מעמד הלכתי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשולחן ערוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

השולחן ערוך[2] פוסק:

"כבר בטלה תקנה זו, ואף על פי כן חסידים ואנשי מעשה נוהגים להחמיר על עצמם ולטבול."

ברמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברמב"ם[3] נפסק שהתקנה אינה נוהגת, ומותר ללמוד תורה אף ללא טבילה.

טבילת עזרא בחסידות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בכתבי רבותינו נשיאי חב"ד אין החייאה של תקנת עזרא עצמה, אך הטבילה במקווה הפכה להנהגה חסידית מרכזית, כהכנה לתפילה, ללימוד תורה ולעבודת ה'.

אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' פ"ח) נאמר:

"ראוי לכל ירא שמים להיות מן החסידים ואנשי מעשה ולטבול קודם לימוד או תפילה."

הרבי הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]

נהג בעצמו לטבול מדי יום לפני התפילה, ועודד חסידים לנהוג כך כהנהגת יראת שמים[4].

הרבי נשי"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי מליובאוויטש עודד רבים להקפיד על טבילה יומית, במיוחד לפני תפילה, קיום הוראותיו, חגים וענייני קדושה. באגרות קודש[5] רבות מופיעות הוראות לטבול במקווה גם ללא קשר לטומאה, כהכנה רוחנית.

משמעות על פי חסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

על פי תורת החסידות, הטבילה מבטאת ביטול, טהרה והתחדשות. גם כאשר אין טומאה גשמית, עצם הצלילה במקווה מסירה קליפות רוחניות ומכינה את האדם לקבלת אור אלוקי.

הבחנה בין טבילת עזרא לבין טבילה חסידית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחב"ד מדגישים להבחין בין:

  • טבילת עזרא - תקנה הלכתית לבעל קרי, שבוטלה.
  • הטבילה כהנהגה חסידית - מעלה גדולה ונהוגה מאוד, גם ללא טומאה, אך אינה חובה מדין עזרא.

מתי טובלים?[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקרב חסידי חב"ד נהוג לטבול:

  • מדי יום לפני תפילה
  • בערב שבת ויום טוב
  • לפני חגי ישראל
  • לפני קיום ההוראות של רבותינו נשיאינו
  • לפני כניסה ל'יחידות', כתיבת פ"נ או מכתב
  • בליל התקדש חג (כמו שבועות)

מסירות נפש על טבילה במקווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסירות נפש על טבילה – סיפור מרוסיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אצל חסידי חב"ד, נהגה הטבילה במקווה לא רק מתוך חיוב הלכתי, אלא כהנהגה חסידית שורשית. אחד הביטויים לכך הוא מסירות הנפש של חסידי חב"ד ברוסיה הסובייטית על שמירת מנהג זה.

באגרת של הרבי הריי"צ, מתוארת נסיעה מיוחדת בתקופת שהותו בעיר רוסטוב, כאשר למרות הקור העז והתנאים הקשים, יצא הרבי יחד עם משרתיו אל המקווה, כדי לקיים את מנהג הטבילה[6].

בחסידות הודגש כי אף כאשר הטבילה אינה נדרשת מצד ההלכה, היא מהווה הכנה פנימית חיונית לעבודה בתפילה, בטהרה ובהתבטלות.


ראה גם[עריכה | עריכת קוד מקור]


קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]


מקורות:[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. דף כ"ב ע"ב
  2. או"ח סימן פ"ח
  3. הלכות קריאת שמע, פרק ד'
  4. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ז', עמוד רפ
  5. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר: חלק ח', עמוד עב. חלק ט', עמוד רנט. חלק י"א, עמוד ת. חלק י"א, עמוד תז. שיחות קודש: י"ג אדר תש"כ, תשרי תש"ל
  6. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק ט"ו, אגרת תק"ה.