תפארת הקודש
הספר תפארת הקודש הוא ספר דרשות על ההפטרות שחובר על ידי רבי שלמה בן ישראל מזולקאווא.
אחד העותקים של ספר זה, נכלל בספרייתו של המגיד ממעזריטש והתנוססה עליו חתימתו, והוא אחד הפריטים היחידים שנותרו בידינו מהמגיד ממעזריטש ואחד המופעים הבודדים של חתימתו[1].
אודות הספרעריכה
כמנהג הימים ההם, בשער הספר נדפס בלשון מליצית תוכן הספר ופרטים שונים אודותיו:
ראה זה וקדוש // בספר תפארת הקודש // מידי שבת וחודש // דרושים נפלאים וערבים // מתורה ונביאים וכתובים // ובמילים דתוכחה // אשרי העם שלו ככה // אשר איזן ותיקן האלוף המר והעלוב // מהר"ר שלמה בן האלוף הראש המרומם מהר"ר ישראל נר"ו // אשר איתן מושבו מקום מולדתו בקהילה המפוארה // במדינות פולין ק"ק זלאקווי הבירה
כפי שמבאר המחבר בהקדמתו, ברצונו לתקן שמידי שנה יעברו במתינות על כל התרי"ג מצוות, סידר את כל המצוות באופן כזה אשר מידי שבוע יצטרכו לקרוא 12 מצוות, אותם כתב בחרוזים עם רמזים והוספות שונות בכל שבוע ושבוע, במטרה שהקורא בספר יסיים בתוך שנה את קריאת כל המצוות. בכך, מצטרף המחבר למוני המצוות אשר חלקם אף כתבו את המצוות בחרוזים שונים.
הספר נדפס לראשונה בפיורדא בשנת ה'תס"א.
חלק ב' נדפס לראשונה בפראג בשנת ה'תע"ג.
בהסכמות שבראש הספר, מופיעים דברי שבח אודות המחבר על גדולתו בתורה, היותו מרביץ תורה ברבים, אשר 'משנתו קב ונקי', ובמיוחד מרבים לשבח את חסידותו ופרישותו בהיותו ירא חטא.