ערב רב
ערב רב הם קבוצה של גרים שהתגיירו בזמן יציאת מצרים ומשה רבינו קבלם וקירבם לסיני.
בקבלה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקבלה מבואר כי הערב רב היו ניצוצות מקליפת נוגה הבל, ולכן רצה משה רבינו כל כך לקרבם, אך רצון ה' היה שלא לקרבם. ואכן לבסוף עשו הערב רב את העגל כידוע שכל מקום שכתוב במקרא "עם" הכונה לערב רב, כמו כן כל הבעיות של כלל ישראל הם בגלל הערב רב שמקליפת נוגה.
בזוהר הקדוש מבואר כי הערב רב מורים על עירוב טוב ברע, ובימות החול המאכלים נשפעים מבחינת הערב שהם עירוב טוב ורע, ואילו בשבת אין נשפע השפע למאכל משורש זה. הביאור על זוהר זה מובא בארוכה באגרת הקודש - סימן כ"ו, כי הבירור דטוב מרע הנעשה על ידי העיון והפלפול בנגלות התורה בזמן הגלות נועד להפריד את האוכל הרוחני שהוא השפע של אלקות מהפסולת, ולעתיד לבא הערב רב שלא יזכו לטעום מפנימיות התורה - יעסקו תמיד בנגלות התורה בלבד, ורק על ידי כן יוכלו להפריד מנשמתם את הפסולת.
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקבלת התורה נאמר "וירא העם וינועו" הם ערב רב שלא היו רואים את הקולות רק ויעמדו מרחוק. הקולות הם המשכות מאור א"ס ב"ה. דהיינו מה שאור א"ס ב"ה שורה ומתגלה במה שבטל אליו ית'. ובטול זה מפני מה שמתפעל הנפש "מקרב איש ולב עמוק". ולהיות הנפש בחינת נברא ובעל גבול ותתפעל מא"ס ב"ה שאינו בבחינת גבול ו
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין לית מחשבה תפיסא ביה כלל הרי זה בחינת קול והמשכה מא"ס ובלי גבול לבחינת גבול. אבל ערב רב לא היה בהם כח והתפעלות זו מהתבוננות בגדולת א"ס ב"ה בעצמו כביכול. למשל, שעיקר התפעלות שלהם הוא שמתפעלים מהליכת הגלגלים וגדלם וגבהם שיעור גדול כל כך ואין זה אלא בחינת יש, אבל מבחינת א"ס ב"ה שאין לו סוף וכו' לא נמשך להם התפעלות כלל. ולכן אמרו ערב רב "אלהים אשר ילכו לפנינו" שיראוהו בעין גשמי[1].
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שיחת כי תשא, לקוטי שיחות חלק ט"ז שיחה ד