דפק

חיבור הנפש לגוף נעשית בשתי תנועות - "רצוא ושוב". כלל זה נכון בכל הדרגות, מהעולמות העליונים ביותר, ועד לגוף הנברא התחתון ביותר. שתי תנועות אלו (התפשטות והסתלקות) נקראות "דפק".

הדפק קיים בכל בחינה ודרגא, היות שבכל דרגא עליה מדובר ישנם נפש, גוף ודם; והנפש מחיה את הגוף באמצעות הדם על ידי הדפק. הדפק הוא האופן בו מתלבשת נפש הנברא בדם שלו להחיות את הגוף.

שתי בחינות בדפק

בדפק יש שתי בחינות הנקראות "דפיקו דליבא", ו"דפק שביד". בחסידות מבוארים שני עניינים אלו במקומות רבים:

• "דפיקו דליבא" - היא הבחינה הפנימית שבדפק, ובספירות הוא יחוד או"א (חכמה ובינה):

מקור ושורש חיות העולמות (ה'נפש' של העולמות) הוא ספירת הכתר, ראשית מתלבשת החיות בספירת החכמה, והתפשטות החיות ממנה בכל הספירות באה על ידי התלבשותה של ספירת החכמה בספירת הבינה. התלבשות החכמה בבינה בא בתנועה של התפשטות והסתלקות – הנקראת "דפיקו דליבא". המשכה זו נקראת חיות פנימית, והיא היא קיום וחיות האיברים (וברוחניות – חיות וקיום המצוות, שנקראו רמ"ח אברין דמלכא).

חיות פנימית זו משולה לדפק הלב המחיה את האדם, שהחיות הפנימית של האדם מתלבשת בדם הגשמי ועל ידי זה מקיימת ומחיה את האדם.

• "דפק שביד" היא הבחינה החיצונית שבדפק, ובספירות הוא יחוד זו"נ (המכונה לפעמים בשם יחוד ו"ה):

עניינו יובן על פי משל מדופק היד: פנימיות החיות הנפש נמשכת בלב, והארה מחיצוניות הלב נמשכת לחיות את האיברים החיצוניים. עניינו ברוחניות – המשכה חיצונית של חסדי השם בגשמיות העולם – בבנים בריאות ופרנסה (בני חיי ומזוני).