יצחק פלקסר
| יצחק פלקסר | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]חבר מועצת גדולי התורה | |
| הרב פלסקר | |
| לידה | י"ב בטבת תרע"ו |
| ולוצלווק, פולין | |
| פטירה | י' באייר תשנ"ט |
| ארץ ישראל | |
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
| השתייכות | חסידות גור |
| תפקידים נוספים | מראשי ישיבת שפת אמת גור וחבר מועצת גדולי התורה |
| רבותיו | רבי מאיר שפירא |
| חיבוריו | שערי יצחק |
הרב יצחק פלקסר היה חסיד גור ומעריץ של הרבי. מראשי ישיבת שפת אמת גור, חבר מועצת גדולי התורה ומחבר ספר שערי יצחק. בצעירותו למד בישיבת חכמי לובלין בראשות רבי מאיר שפירא. נולד ביום י"ב בטבת תרע"ו בפולין ונפטר בי' באייר תשנ"ט בארץ ישראל.
ביוגרפיה
הרב יצחק פלקסר נולד ביום י"ב בטבת שנת תרע"ו בולוצלווק שבפולין לר' ישראל פלסקר שהיה נכד שם החוזה מלובלין ור"ה מאלכסנדר. בבחרותו למד בישיבת "עמק הלכה" והכיר גם את האדמו"ר מפיאסצנא (מחבר הספר "חובת התלמידים"). בתקופת לימודו בישיבה היו המצב הכללי מאוד לא טוב. בשנת תר"צ עבר לישיבת 'חכמי לובלין' אצל ר' מאיר שפירא ומאז העריצו. לפני מלחמת העולם השניה עלה לארץ ישראל. בשנת ת"ש התחתן עם רעייתו, נכדת ר' דוד בהר"ן. בשנת תש"ט התחיל לעבוד כר"מ בישיבת "שפת אמת" מיסודה של ר' אברהם מרדכי אלתר מגור (בעל ה"אמרי אמת") ובתפקיד זה למעלה מחמישים שנה, היה עד סוף ימיו. בתקופה זו העמיד העמיד אלפי תלמידי חכמים, רבים מהם משמשים כראשי ישיבות, רבנים ומורי הוראה. בשנת תשי"ב החל להדפיס את חידושיו על הש"ס בסדרת הספרים "שערי יצחק", שהם אחד מספרי היסוד בישיבות. ספרו זה יידע את עולם התורה על גאונותו וכישוריו.
בשנת תשי"ב כתב עליו הרב מצ'בין:
הרב הגאון החריף ובקי, זך השכל יקר ערך . . כאשר עיינתי בהם מצאתי עונג לנפשי לראות כי ברכה בו, ומפלפל בטוב טעם ושכל צח בסוגיות הש"ס ובראשונים ואחרונים.
— מתוך ההסכמה לספרו
בשנת תשט"ז כתב עליו הגרצ"פ פראנק, רבה של ירושלים:
הרגשתי שעה של קורת רוח בעברי בין רוכסי פלפוליו העמוקים, כי הפליא עצה הגדיל תושיה . . צלל במים אדירים והעלה פנינים מאירים.
— מתוך ההסכמה לספרו
בשנת תשי"ט התמנה לחבר בית-דין-צדק של אגודת ישראל. בתפקיד זה שימש כשלושים שנה, עד שמונה לאב-בית-הדין. במקביל כיהן כרב בית הכנסת "קהל חסידים" בשכונת "שערי חסד" בירושלים. שנים רבות היה חבר פעיל ומשפיע ב"מועצת גדולי התורה".
בשנת תשנ"ז חלה וסבל יסורים וגם באותה תקופה למד תורה והשתדל להמשיך את שיעורי התורה שמסר. ביום י' באייר שנת תשנ"ט נפטר.
קשריו עם הרבי
ביקורו הראשון של הרב פלקסר ב-770 היה בהתוועדות של הרבי ביום י' בשבט שנת [[תשל"ז]. הרב פלקסר תמך במבצעים של הרבי ועודד את ההשתתפות בתקנת הרמב"ם היומי של הרבי ומבצע תפילין. חתם על הכרוז של גדולי ישראל לתמיכה במאבקו של הרבי בעד תיקון חוק מיהו יהודי שיהיה "כהלכה" ונאם בכנס לתיקון החוק בשנת תשמ"ג. מסר מחידושי התורה שלו להדפסה בספר "כבוד חכמים - עטרת פז" שיצא בשנת תשמ"ט ובכמה קובצים תורניים לכבודו של הרבי.
בשנת תשמ"ט השתתף במעמד סיום הרמב"ם, שנערך בבנייני האומה ובמהלך נאומו אמר:
מכיון שלפני כמה חודשים מעל הבימה הזאת, ביזו את גדול הדור קדוש ה' שכל ימיו, לרבות הלילות, כולם קודש לקרב את ישראל לאבינו שבשמים, שהרי אין מקום נידח שיד ליובאוויטש לא מגיעה לשם לקרב רחוקים, וידו של הרבי נטויה על כל יהודי לקרבו לאביו שבשמים. חמור ביותר הדבר, שהקהל שהיה נוכח כאן באותו מעמד, ובהם גם תלמידי-חכמים, לא מיחו.
הוא המשיך כי יש צורך דחוף לתקן מה שעדיין לא קיימו עדיין חובת המחאה על הפגיעה בגדול הדור, שיודע כל התורה כולה, בנגלה ובנסתר.
לדבריו, על כל אחד מוטל המחאה והתפקיד לגרש את שנאת החינם. למחות, אם כי לא באלימות, ולא להשיב בשנאת חינם.
בסיום דבריו אמר, כי יש לו בקשה לקהל: שיעמדו על רגליהם, וישמיעו מחאה נמרצת שלושה פעמים: "אנחנו מוחים, אנחנו מוחים, אנחנו מוחים!"
בשנת תשנ"ה מסר פלפול תורני "בענין חיבת הקודש" להדפסה בספר "אור עולם" לכבודו של הרבי, ובפתחו כתב דברים מרגשים על גדלותו של הרבי
"שמסר כל חיי נפשו הטהורה ומאודו למען הקרובים והרחוקים בכל קצוי תבל, לקרב לבותיהם לאביהם שבשמים, והוציא יקר מזולל נצוצות הקודש שנפלו לתהום רבה, לזככם להעלותם ולטהר נפשותם, ולהכניסם תחת כנפי השכינה".
שלימות הארץ
הרב פלקסר היה מגדולי הלוחמים נגד וויתור על חלקים מארץ הקודש. כמה פעמים העלה על נס את ראייתו ארוכת הטווח של הרבי, אשר כבר בעת "קמפ דיוויד" זעק ש"הסכם השלום" יביא סכנת נפשות רח"ל לעם היושב בציון. וכך אמר בירושלים ביום כ"ג באלול תשנ"ג:
""ישבנו באסיפת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. חרדה היתה לנו כששמענו מקצת מסעיפי הסכם העקרונות העומד על הפרק. לכל המשתתפים באסיפה העיק וכאב מתוך אהבת ישראל אמיתית, מה עומד להעשות? עומדים לחלק את הארץ הקדושה! להכניס את עם ישראל בתוך גיטאות, להכניס יהודים במצור, את המתנחלים, שבמסירות נפש בנו את ביתם ביהודה ושומרון. מפחיד לומר כך, אבל זו המציאות. נזכרתי בתחבולת הצוררים, להכניס יהודים לגיטו ולהקיפם באויבים מכל הצדדים. האם אין כאן ח"ו התחלה כזאת?! יש לראות ולהבין את גודל הסכנה! לרבים מאתנו קרובים שנשרפו על קידוש ה' בשואה. ובתחבולות כאלו ממש רימו אותם, הכניסו אותם לתוך גיטאות ואח"כ שרפו אותם. הרי זה "יודנראט" חדש! איך אפשר להסכים לדבר כזה?! לכל הגדולים שהשתתפו אתמול בישיבה הגורלית הזאת כאב הענין, כי גדולי ישראל יש להם אהבת ישראל, והם המוכנים למסור עצמם עבור כל אחד מישראל. יש להכריז בקול רעש גדול: בשום פנים ואופן לא נסכים להכניס את עם ישראל בסכנת נפשות"!"
ספריו
- שערי יצחק (18 כרכים) - חידושים על הש"ס.
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 62-66.