לדלג לתוכן

דתן ואבירם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־15:04, 7 באפריל 2026 מאת להתראות (שיחה | תרומות) (הוספת ערך)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

דתן ואבירם (בני אליאב בן פלוא בן ראובן) היו שני אחים משבט ראובן, אשר התפרסמו בהתנגדותם העקבית למשה רבנו לאורך כל תקופת יציאת מצרים והנדודים במדבר. חז"ל מציינים אותם כסמל לרשעות, למחלוקת ולכפיות טובה, ובסופו של דבר מצאו את מותם בבליעת האדמה במחלוקת קורח.

עם זאת, הרבי מוצא בהם צד זכות ומדגיש שעצם העובדה שהקב"ה העמיד אותם בנסיונות כה גדולים מוכיחה את הכוחות הרוחניים הגדולים שהיו בהם, וכן את העובדה שהיו אוהבי ישראל.

במקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

קורות חייהם של דתן ואבירם רצופים בניסיונות חוזרים ונשנים לערער על הנהגתו של משה רבנו, החל מימיהם במצרים ועד לסופם המר במדבר. ראשית הופעתם הייתה עוד קודם יציאת מצרים, אז זוהו כ"שני אנשים עברים נצים" אשר משה מנסה להשכין שלום ביניהם, אך הם הטיחו בו בציניות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" והלשינו לפרעה על הריגת המצרי[1]. בשעת יציאת מצרים, סירבו דתן ואבירם לצאת ונותרו במצרים, וכאשר יצאו המצרים לרדוף ולהילחם בבני ישראל הצטרפו אליהם, אך על שפת הים התהפך ליבם בשל הגילוי האלוקי הגדול והם הצטרפו לבני ישראל[2].

גם לאחר שזכו לראות את ניסי יציאת מצרים, המשיכו למרוד והמרו את פי ה' על שפת ים סוף[3], והם אלו שהותירו מן המן ליום המחרת בניגוד לציווי המפורש[4].

שיא רשעותם בא לידי ביטוי במחלוקת קורח, שם חברו לקורח ולאון בן פלת כדי לקרוא תיגר על כהונת אהרן ומנהיגות משה[5]. כאשר שלח משה רבנו לקרוא להם בניסיון לפייסם, השיבו בעזות פנים "לא נעלה!", תוך שהם מאשימים את משה בכך שהוציא את העם מארץ מצרים כדי להמיתם במדבר ולהשתרר עליהם[6]. סופם היה שתוך כדי שעמדו בפתח אהליהם, נבקעה האדמה תחתיהם ובלעה אותם ואת משפחתם וכל רכושם[7]. זכר מעשיהם הרעים נותר לדיראון עולם כפי שמוזכר בפרשת פינחס ובתוכחת משה בספר דברים, כדוגמה למורדים בנשיא הדור ובקב"ה[8].

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

למרות היותם בעלי מחלוקת, הרבי מוצא בהם צד זכות ומדגיש שעצם העובדה שהקב"ה העמיד אותם בנסיונות כה גדולים מוכיחה את הכוחות הרוחניים הגדולים שהיו בהם[9], וכן את העובדה שהיו אוהבי ישראל והשתדלו לטובת בני ישראל והתווכחו עם פרעה שיקל את קושי השיעבוד[10].

הרבי מצביע על כך שניתן ללמוד מדתן ואבירם את מעלת התשובה, שאף על פי שנבלעו באדמה, כיון שהרהרו תשובה התבצר להם מקום בגיהנם והם הוזכרו במניין בני ישראל בכניסה לארץ[11].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ^ שמות ב', י"ג-י"ד; וברש"י שם מובא מדרש חז"ל המזהה אותם בשמם. וראו בילקוט הראובני על המקום, שאותה אשה שנטמאה מן המצרי היתה אחותם.
  2. ^ תרגום יונתן על בשלח יד, ג. וראו שיחת אחרון של פסח תשכ"א.
  3. ^ תהילים ק"ו, ז', על פי רבינו בחיי על שמות ב, יג "דתן ואבירם היו. הם שאמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" הם שכתוב עליהם "וימרו על ים בים סוף", הם שהותירו את המן הם שעמדו במחלוקתו של קרח".
  4. ^ שמות ט"ז, כ'; וברש"י שם.
  5. ^ במדבר ט"ז, א'.
  6. ^ במדבר ט"ז, י"ב-י"ד.
  7. ^ במדבר ט"ז, כ"ז-ל"ג.
  8. ^ במדבר כ"ו, ט'; דברים י"א, ו'. תהילים ק"ו, י"ז "תפתח ארץ ותבלע דתן, ותכס על עדת אבירם".
  9. ^ לקוטי שיחות חלק כ"ז עמוד 164.
  10. ^ לקוטי שיחות חלק ה' עמוד 6.
  11. ^ שיחת שבת פרשת פנחס תש"י.