רבי דוסא בן הרכינס
התנא האלוקי רבי דוסא בן הרכינס, חי בסוף תקופת בית שני.
היה בן דורו של רבן יוחנן בן זכאי והאריך ימים עד דורו של רבי עקיבא בן יוסף, כשישים שנה אחר חורבן הבית.
האריך ימים עד כדי כך שלא היה יכול לבוא לבית המדרש מקוצר רואי [1].
דון יצחק אברבנאל [בהקדמה לנחלת אבות] כתב כי ר' דוסא היה בן דורו של שמעון הצדיק וכן כתב הרמב"ם בהקדמתו למשנה. מזה יוצא שחי למעלה מ400 שנה.
עוד מוסיף האברבנאל ומחדש שם, כי ר' דוסא לא היה רק בדורו של שמעון הצדיק, אלא היה עוד חבירו ומשיירי כנסת הגדולה!
במשנה מובאות הלכות רבות בשמו.
הוא היה חכם גדול, {{יבמות דף טז, עמוד א'.}}. היה עשיר גדול, והושיב את חכמי ישראל שבאו לבקרו, על מיטות זהב[2].
אמרותיו
- ישנה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, מוציאין את האדם מן העולם[3].
ציונו הק'
ציונו במערה המחוברת למערה המכונה 'מערת שם ועבר', נשתמר מזה מאות רבות של שנים ואף אושר על ידי האריזל, שראה ברוח קודשו את ר' דוסא על קברו, ואמר לו שכאן הוא קבור.
לעומת זאת דחה האריז"ל את הדעה שקבורים עמו צדיקים נוספים, ולא כפי שמראים העולם כיום שם את ציונו של שמעון בן עזאי ועוד צדיקים, שזו לא האמת, כי ר' דוסא הינו הצדיק היחיד שנקבר שם.
במערה נמצאים לפחות כ-18 כוכים, ולא ידוע באיזה מהם בדיוק קבור ר' דוסא.
משפחתו
היה לו אח צעיר וחריף ביותר, מתלמידי בית שמאי, ולעיתים כאשר הוא היה פוסק, היו טועים וחושבים שמדובר באחיו רבי דוסאתבנית:שם.