תנא דבי אליהו

תנא דבי אליהו הידוע גם בשם סדר אליהו רבה-סדר אליהו זוטא הוא מדרש אגדה המיוחס לאליהו הנביא.

מהותו

המדרש דורש את פסוקי התורה והנביאים, מתחיל בבריאת העולם, אדם הראשון, אבות האומה, השעבוד במצרים וכן הלאה, ומתגלגל מעניין לעניין כדרכם של מדרשים. הספר קורא לעשיית צדקה וחסד, למידות טובות, לזהירות בקיום המצוות, להתרחקות מעמי הארצות, לכיבוד הורים, לשימוש תלמידי חכמים ועוד. כמו כן מתוארים בו הגן עדן והגיהנם, ימות המשיח, תחיית המתים ועוד. החיבור משתמש במשלים ובסיפורים רבים כדי להמחיש את תביעותיו. פה ושם מצויים בו גם הלכות שונות, וכמה מהן אף נכללות בשולחן ערוך כמחייבות הלכה למעשה.

יחוס כתיבתו לאמורא רב ענן

כתיבת "תנא דבי אליהו"

במסכת כתובות מובא כי רב ענן חיבר את הספר תנא דבי אליהו, שם רשם את שלמד מפי אליהו הנביא, שהתגלה אליו. בעקבות מעשה מסוים השתנה סדר הלימוד. המעשה מסופר בגמרא על מסכת כתובות בדף קה':

אדם אחד הביא לרב ענן מתנה, וסיפר לו שהוא עתיד לבוא לדין תורה עם עמיתו בבית דינו של רב ענן. כאשר שמע זאת רב ענן הוא אמר שמכיוון שהביא לו מתנה, נחשבת המתנה כשוחד אף על פי שלא הובאה במפורש לצורך זה, ואין הוא יכול לדון אותו. הוא שלח אותו לרב נחמן, ומסר לרב נחמן שהוא אינו יכול לדון אותו על פי ההלכה, ולכן ידון אותו רב נחמן. רב נחמן ששמע כך, הבין שכנראה מדובר בקרוב של רב ענן. באותה עת היו במקום גם יתומים. שקל רב נחמן בדעתו ואמר: יש לפני עשה של כבוד תורה העדיף על מצוות עשה של "ושפטתם צדק" שלפיו אסור לכבד אחד מבעלי הדינים מחשש שמא יסתתמו טענותיו של בעל דינו, ומחויב אני להקדים את קרובו של רב ענן בדין התורה.

כאשר ראה זאת בעל דינו של האיש ששלח רב ענן לפני רב נחמן, והבין שרב נחמן מכבד את בעל דינו, נסתתמו טענותיו של בעל דינו, ונגרם עוול בדין התורה בכך שאחד מבעלי הדינים לא יכול היה לטעון את טענותיו באותו ביטחון עצמי של בעל הדין השני, דבר האסור על פי ההלכה.

אף על פי שרב ענן גרם לעוולה זו בשוגג, בכך שהטעה בשוגג את רב נחמן לחשוב שמדובר בקרובו, הוא קיבל על כך עונש חמור:

"רב ענן, הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו. כיון דעבד הכי איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא הוה מבעית ליה בעותי, ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה, והיינו דאמרי סדר דאליהו רבה, סדר אליהו זוטא"

— מסכת כתובות דף ק"ו עמוד א'

תרגום: רב ענן, היה רגיל אליהו לבוא אליו ולשנות לו את "סדר אליהו". כיוון שעשה רב ענן כך (המעשה שמסופר קודם לכן, שהיטה דין שלא בכוונה), הסתלק אליהו. ישב רב ענן בתענית וביקש רחמים ושב אליהו. כשבא אליהו היה מפחיד את רב ענן, עשה רב ענן תיבה וישב בתוכה לפני אליהו עד שסיים אליהו ללמדו. וזהו ששנינו שיש "סדר אליהו רבה" (מה שלימדו קודם המעשה) ו"סדר אליהו זוטא" (מה שלימדו בתיבה לאחר המעשה).

המדרש במשנת רבותינו נשיאנו, ומי מחברו

בליל הושענא רבה תשמ"ו. הרבי (התוועדויות תשמ"ו כרך א' עמ' 310) מצטט את הדברים המופיעים ב"תנא דבי אליהו": "שני דברים קדמו לעולם, תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם", וממשיך: "ואני אומר" [לשון רגיל ב'תנא דבי אליהו' שלא מצינו דוגמתו בשאר ספרים] כלומר, "אליהו הנביא קובע" ש"ישראל קדמו"; "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר" אפילו למחשבתה של תורה.

ובשלהי אותה שנה – ערב ראש השנה (תשמ"ז) שוב מזכיר הרבי בפשיטות "כדאיתא בתנא דבי אליהו – אליהו הנביא זכור לטוב, מבשר טוב וכו'" ('התוועדויות תשמ"ו כרך ד' עמ' 497). [וראה גם 'התוועדויות תשמ"ב ' כרך א' עמ' 320 (בשיחת א' דראש חודש מרחשון תשמ"ב סעיף וא"ו)].

וכן מצינו בשיחות מוגהות:

• ב'ליקוטי שיחות' כרך לד עמ' עמ' 222: "איתא בתנא-דבי-אליהו-רבא... עד שצריכים לאליהו לחדש.. ".
• יתר על כן: ב'לקוטי שיחות' (כרך לט עמ' 113 הערה 15) מבאר הרבי מדוע הביא אדמו"ר הזקן בתניא (אגרת התשובה) פרק ט' מ"תנא דבי אליהו" – "אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחי' אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו' " – בעוד שבנוסח הנדפס לא נמצא – אף שמפורש כן בויקרא רבא (וגם מדייק לציין המקור) – כי בזה מרומז שמדובר בתיקון חטא זה, שהרי אליהו הוא השייך לתיקון הפגם ברית ונקרא "מלאך הברית" (מלאכי ג, א).

נמצא, אפוא, שדעתו הברורה של הרבי ש"תנא דבי אליהו" הוא חיבורו של אליהו הנביא, כמו שכתב וקבע בפשיטות החיד"א ב'שם הגדולים' (מערכת ספרים אות ס' אות ק'): "הדבר ברור מאוד דתנא דבי אליהו הוא אליהו זכור לטוב"! ולא כדעות החולקות על קביעה זו, ובראשן דעת בעל שו"ת באר שבע (שו"ת סימן ע"א) הסבור שאין המדובר באליהו הנביא שיבוא לבשר הגאולה אלא המדובר בתנא בשם אליהו הנזכר בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים (ד"ה הפרק השביעי) שם נמנים בין השאר: "יהושע בן פרחיה, נתאי הארבלי, חוני המעגל, אליהו עיני בן הקוף".

ברם, החיד"א (ב'שם הגדולים' שם) שלל לחלוטין דעה זו והוכיח כי אין הרמב"ם מזכיר כלל תנא בשם אליהו, ואף לא יתכן שהרמב"ם יזכירו, מפני שהוא מונה שמות של תנאים שהוזכרו במשנה, ולכל הדעות באף משנה לא הובא דבר בשמו של תנא בשם אליהו.

"אליהו" שמזכיר הרמב"ם הוא "אליהו עיני בן הקוף", המוזכר במסכת פרה (פרק ג' משנה ה') ובניגוד לבאר שבע אשר נקט כי שתי שמות לפנינו – "אליהו" ו"עיני בן הקוף" – מוכיח החיד"א מהמשנה כי מדובר בשם אחד, "אליהו עיני בן הקוף", ו"אליהו" לבדו לא נזכר במשנה.

אמנם דעת הרבי, כאמור, שתדב"א, הוא יצירתו של אליהו הנביא.