רבי אלעזר בן דורדיא

רבי אלעזר בן דורדיא היה צדיק בזמן התנאים, שקנה את עולמו שעה קלה לפני מיתתו.

כל חייו היה שבוי ברשות הסטרא אחרא ועבר כל עבירות שבעולם, עד שבעקבות מעשה מסוים בו קיבל רמז משמים שדחוהו מלחזור בתשובה, התעוררו בו הרהורי תשובה, הוא טמן את ראשו בין כתפיו, וגעה בבכי עד שיצאה נשמתו, ויצאה בת קול שהוא מזומן לחיי העולם הבא.

כאשר שמע רבי יהודה הנשיא את המעשה, הוא בכה מתוך התרגשות ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת...

בתורת החסידות

אודות מדריגתו כותב אדמו"ר האמצעי:

האהבה של ה"בכל מאדך", היא אהבה בלי גבול כלל, בבחינת עצמות ומהות הנפש ממש שנקרא בעל הרצון, שלמעלה מבחי' רצון לגמרי, דהיינו שכל עצמיות הנפש תכלה ותכסוף לצאת ולידבק ולא בבחינת רצון לבד ועל כן נקרא מאדך בלי גבול שאין אהבה רבה כזאת באה מבחינת גבול כחות הנפש ברצון וכהאי גוונא, אלא בכל בחינת עצמותה שהיא היולית בלתי מוגבלת כלל.

אם כי, בחינת התפעלות זו של כל עצמיות הנפש מכל וכל כו, אפשרית להיות רק בבחינת אור חוזר אל העצמות שזהו כאשר לא יכיל כלי הנפש להחזיק ההתפעלות, כי מכיון שהוא רב מדי מהצמצום של כלי כחות הנפש כמו השכל והלב, שאז בהכרח שישאר ההתפעלות כזאת בבחי' מקיף על השכל והרצון ג"כ דהיינו בעצמות הנפש בעל הרצון כו'.

מדריגה זו, היא ע"י בעלי תשובה דוקא, לפי שבעל תשובה היה רחוק מאד מאד מאור פני מלך חיים., כי ע"י עונותיו הרבים נתרחק בתכלית הריחוק העצום, ולזאת יתמרמר בנפשו ביותר על עוצם ריחוקו עד אשר תשובתו לה' באה מעומקא דלבא ביותר, כמו רבי אלעזר בן דורדייא שיצאה נשמתו בבכייה כו', והוא בחינת תגבורת התשוקה להדבק בה' בכל נקודת הלב שלמעלה מהכיל בכלי המוח והלב כלל וכלל

תשקוה זו, נקראת בחינת אור חוזר והוא מצד בחי' הריחוק שמחמתו יתפעל בנקודת הלב, בניגוד לצדיקים גמורים שהתפעלותם רק מצד השגתם והתענגם על ה' בתורה ותפלה, וגם ההתפעלות דבכל נפשך בק"ש אין זה בכל נקודת עצמות הנפש, רק בחינת אור הנמשך מעצמות הנפש שהוא הרצון, אך תשוקת הבעלי תשובה הוא בבחינת כליון הנפש = "כלתה נפשי", וכמו רבי אלעזר בן דורדייא.